1)
שיטת הרמב"ם (מורה הנבוכים, א', ל"ו) שחרון אף אצל ה' נאמר רק בחטא עבודה זרה. וקשה שכאן כתוב חרון אף לגבי עינוי יתום ואלמנה? (עי' רמב"ן שמות 20:3)
1.
מהר"ל, באר הגולה (ד', עמ' ע"ב, ד"ה בפרק קמא דע"ז): כוונת הרמב"ם לא רק לעבודה זרה, אלא לכל כיוצא בה-כל חטא שמתנגד אל כבוד ה'. לכן המחלל שבת לא נאמר בו חרון אף, כי הוא מתנגד אל המִצְוה, לא אל המְצַוה. לעומתו, העובד עבודה זרה מתנגד אל המְצַוה. 1 וכן מי שנמנע מלְענות אדם גדול אך מענה יתום ואלמנה, הוא ירא מבשר ודם ולא מה' שהוא אבי יתומים ודיין אלמנות, ולכן זה מעורר חרון אף.
1
ואף כשסרב משה ללכת בשליחות ה' לגאול את ישראל חרה בו אף ה' (שמות 4:14), וכן כשדיברו מרים ואהרן בגנותו של משה (במדבר 12:9).
