מהי החומרה של אונאת דברים?
מהר"ל, נתיבות עולם (נתיב אהבת ריע, פ"ב בתחילתו, עמ' נ"ו): באונאה נאמר "ויראת מאלוקך" (ויקרא 25:17) כי שערי אונאה לא ננעלו ולא נמסרו ביד שליח, ולכן מי שעובר על זה איננו ירא ה'. טעם הדבר, 1 כי האונאה איננה לגוף אלא לנפש, ולכן כתוב כאן 'וגר לא תונה...כי אתם ידעתם את נפש הגר' 2 , וכל בושה היא לנפש, והנפש היא ביד שמאל של ה' (מדרש רבה ויקרא ד' א') כדכתיב "בידו נפש כל חי". ואין הפרגוד ננעל בפני אונאה כי כל דבר שהדין מחייב הוא לפני ה' שהרי המשפט לאלוקים, ולכן אין הפרגוד ננעל בפני אונאה, כי הוא עושה בחברו דין גמור ואיננו מחשיב אותו כמציאות אלא כאילו איננו. 3
בחידושי אגדות (ח"ג עמ' כ"ב, ד"ה שזה נאמר, בבא מציעא דף נח ב) הוסיף שאילו היה ירא ה' היה חושב- אמנם חברי עכשיו שפל, אבל יש דיין העושה משפט לעשוקים, ומי שהוא תש כח סומך על ה' יתברך וה' עוזר לו.
דבריו צ"ב דלקמ' (שמות 23:9) כתוב "וגר לא תלחץ, ואתם ידעתם את נפש הגר", אך איני יודע מנין ששם מדובר על אונאת דברים- והרי כאן פירש רש"י 'לא תלחצנו בממון' וכן מבואר שם בפסיקתא? ואולי המהר"ל הקיש בין הפרשיות.
כמבואר בשאלה הבאה. עיי"ש עוד על השלושה שאין הפרגוד ננעל בפניהם. ע"ע לעיל (בראשית 38:25:3:1, ושם שאלה 4) אודות המלבין פני חברו.
במשנה (בבא מציעא פ"ד מ"י): "לא יאמר לו בכמה חפץ זה והוא אינו רוצה ליקח. אם היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים. אם הוא בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך, שנאמר וגר לא תונה". קשה שאם אסור לומר בכמה חפץ זה, קל וחומר שאסור לביישו ולומר לו זכור מעשיך הראשונים, ומה חידשה המשנה?
מהר"ל, חידושי אגדות (ג', עמ' כ"א, ד"ה לא יאמר, בבא מציעא דף נח ב) 1 : עיקר האונאה היא במה שאומר לו 'בכמה חפץ זה', כי אין בזה ממש שהרי הוא לא רוצה לקנות ממנו, וזו אונאה כי חברו נבזה בעיניו ואין המתאנה נחשב בעיניו לכלום, ולכן ההיתול הזה הוא אונאה גמורה. החידוש הוא שאפילו ב'זכור מעשיך הראשונים' יש אונאה אע"פ שהוא לא מחשיב אותו בכך לכלום אלא אומר לו אינך חשוב כל כך מפני מעשיך הראשונים. ואפילו בגר אסור אף שהיה אפשר לומר שאין זו אונאה כי כך הוא נברא.
הגמ' מביאה ברייתא שם הסדר שונה מהמשנה, ובתוס' שם כתוב שהברייתא היא 'לא זו אף זו'- לא רק מעשיו אסור להזכיר, אלא גם את מעשה אבותיו, ועיי"ש במהרש"א. אמנם, המהר"ל מפרש את סדר המשנה.
