שאלות על רש"י
רש"י: כמן משל...כשמש הזה שהוא שלום בעולם: בגמ' (סנהדרין עב א) דרשו "אם זרחה השמש עליו"- אם ברור לך הדבר כשמש, ולמה נטה רש"י מדברי הגמ' ופירש כמכילתא (מסכתא דנזיקין י"ג)?
גור אריה: הגמ' מחלקת בין אב הגונב מאביו שאין להורגו מספק, לבן הגונב מאביו שבספק מותר להורגו 1 , וקשה שחלוקה זו אינה כתובה במקרא. לכן מפרש רש"י כפשוטו, וממילא נבין שאסור לבן להרוג את אביו כי לאב יש שלום עם בנו, ואילו האב יכול להרוג את בנו כי כשהוא בא במחתרת מסתמא אין לו שלום עם אביו. אמנם על המכילתא קשה שלא מצאנו בשום מקום שהשמש היא שלום בעולם, 2 ולכן יש לפרש כגמ' ש"אם זרחה השמש" פרושו 'אם הדבר ברור לך', וממילא נדע לחלק בין אב הגונב מבנו לבן הגונב מאביו. 3
הגמ' דורשת את "אם זרחה השמש" שהדבר ברור לך, והברייתא דרשה זאת על מקרא שלפניו- "אין לו דמים אם זרחה השמש עליו" רק כשברור שהוא בא להרוג, כי מדובר באב הבא לגנוב מבנו שמסתמא לא בא על מנת להרוג ויש לו דמים. הברייתא השניה דרשה כמשמעו- אם ברור לך כשמש שלא בא להורגך יש לו דמים, אבל בסתם מותר להרוג אותו, ומדובר בבן הגונב מאביו שאיננו מרחם עליו כאב על בנו, ולכן בסתמא הוא בא להרוג.
והוסיף הגור אריה- ואין לעשות משל אלא מדבר פשוט.
עיי"ש כיצד דרשו את הפסוק.
רש"י: שלם ישלם הגנב...ואינו חייב מיתה: למה נזקק רש"י להוסיף את המילים הללו?
גור אריה: קשה למה נכתב כאן דין תשלומים לגבי גנב הנמצא במחתרת? אלא שבא הכתוב לתת טעם למה יניח לו לקחת את ממונו ולא יהרגנו, כי הוא מתחייב בתשלום. 1
דברי הגור אריה צ"ע- אלמלא שהיה חייב הגנב לשלם- וכי היה מותר להורגו על עסקי ממון בזמן שלא בא על עסקי נפשות? אכן, גם הנצי"ב בהעמק דבר דקדק כך מלשון הפסוק- בגלל שדמים לו (ואינו נהרג) לכן ישלם, ואלמלא כן אין אדם מעמיד עצמו על ממונו ויצרו אנסו, ועיי"ש בהרחב דבר.
רש"י: ואונקלוס...לקח לו שטה אחרת...שאחר שיש רואים לו, אין הגנב הזה בא על עסקי נפשות: רמב"ן: בפסוק הקודם כתוב שהבא במחתרת "אין לו דמים", ובמקרה שאין עדים- פשוט שאין להרוג את הרוצח, לכן בהכרח מדובר שיש עדים על ההריגה- ואעפ"כ אמרה תורה ש"אין לו דמים"?
גור אריה: הפסוק הקודם מדבר כשבן הגנב נמצא שם 1 , והרג בעל הבית את הגנב, ובמקרה כזה אמרה תורה שבעל הבית "אין לו דמים" 2 וגואל הדם אסור לו להרוג את בעל הבית. 3
גור אריה: יש להעמיד את הפסוק הקודם בבא לגנוב משלושה שותפים, ואחד מהשותפים הרגו, ואז שני השותפים האחרים אינם בכלל "אם זרחה השמש עליו" כי הגנב בא להרוג את שלושתם, אבל לענין התראה הם כן נחשבים כעדים.
כלומר- אין שם עדים, אך הבן ראה בעיניו ולכן הוא היה יכול להיות גואל הדם אם ההריגה הייתה נעשית באיסור.
אע"פ שכשאין עדים אין חידוש העך שאיננו חייב מיתה? אלא שהדברים אמורים כלפי גואל הדם כפי שנתבאר.
לא זכיתי להבין למה לא נעמיד בפשטות- כאשר יש עדים המתרים בבעל הבית, אבל הגנב איננו יודע מכך, ולכן עליו לא זרחה השמש והוא בא על מנת להרוג, אבל את בעל הבית הייתי הורג אלמלא ההיתר של דין רודף.
