בגמ' (סנהדרין דף סז ב)- אמר אביי- הלכות כשפים כהלכות שבת, יש מהן בסקילה (-העושה מעשה), ויש מהן פטור אבל אסור (-האוחז עינים), ויש מהן מותר לכתחלה (-הפועל על ידי ספר יצירה). וצריך ביאור כיצד יש אופנים של כישוף שהותרו? ומהי ההקבלה של כישוף לשבת?
מהר"ל (חידושי אגדות ח"ג, עמ' קס"ו, ד"ה הלכות כשוף, סנהדרין דף סז ב): בשבת נח ה' אפילו מהמלאכות הבאות על ידו כי השבת היא תכלית הבריאה. גם איסור כשפים הוא, שאסר ה' להוציא את העולם מהסדר שסידר ה', ובזה יש לעולם הנחה [-מנוחה ושלמות]. לכן המכשף העושה שינוי גמור בעולם חייב סקילה כמחלל שבת, כי המחלל שבת לא נותן לעולם השלמה, וכן המכשף איננו נותן סדר והנחה לעולם 1 . אבל, דבר שאיננו מעשה אלא אחיזת עיניים, 2 פטור אבל אסור כמו בשבת. ויש מה שמותר לכתחילא- כשפועל בשם ה', כי שם ה' פועל הכל ואין כאן שינוי- כשם שיכול האדם להתפלל בשם ה' ומחדש לו ה' נפלאות, ומדבר זה לא נח והושלם העולם. כי אמנם נח ה' בשבת ממלאכת העולם, אבל לא נח ממלאכת הצדיקים והרשעים והוא פועל עם אלו ואלו. לעומת זאת כשפים אסורים כי הנבראים נבראו שלא ישנו את תפקידם.
מהר"ל, באר הגולה (ב' עמ' כ"ח, ד"ה ותלו הדבר, על סנהדרין דף סז ב): מלאכה אסורה בשבת כי בשבת העולם נשלם, ובדבר שלם אין מלאכה. המלאכות התחלקו לשלושה- א] מלאכה גמורה האסורה מהתורה. ב] מה שאיננו כל כך מלאכה ואסור מדרבנן. ג] מלאכה המותרת כי איננה מבטלת כלל את השבת. כך בכשפים- העולם הוא שלם, ואין ראוי לשנות דבר ממנו על ידי כשפים. העושה כן חייב מיתה, וכשאיננו עושה מעשה פטור אבל אסור, ואילו הפועל על ידי שמותיו יתברך מותר כי זה לא שינוי בעולם, 3 שהרי כל הנבראים נבראו בשמותיו, וזה לא שינוי אלא הויה. 4
עי' ברמב"ן (דברים 18:9) שהקב"ה טבע בעולם שהתחתונים מונהגים על פי העליונים- הכוכבים והמזלות, והם מונהגים על ידי מלאכים ושרים. אמנם, שֹם הקב"ה בכח המנהיגים העליונים דרכי תמורה ושינוי להפוך את השפעתם- לעשות מ'ענג' 'נגע'. [אולי הכוונה שאי אפשר לשנות באופן מהותי את פעולתם, אלא לבלבל את סדר ההשפעה, ואז השפע מקולקל.] ועשה ה' כך כי הוא מחליף עתים וזמנים מבלי לשנות את טבע העולם. [אולי כוונתו למה שכתב הרמח"ל בדעת תבונות (אות ל"ו) שהרשעים היודעים רבונם ומתכוונים למרוד בו, סברו שביכולתם לפעול נגד רצון ה' (על ידי שימוש בחוקים שחקק ה' בהנהגת הבריאה) וזה ענין הכישוף. אמנם אמונת היחוד מלמדת שגם אותם חוקים שחקק הבורא הם תלויים ברצונו, ברצונו משעבד את עצמו לחוקים הללו, וברצונו מבטלם ואז 'אין עוד מלבדו- אפילו לדבר כשפים'] ואסרה התורה לשנות את המהלך הפשוט של הכוכבים אשר בהם חפץ ה', ועל כך אמרו חז"ל שהכשפים מכחישים פמליא של מעלה בצד מהצדדים. לכאורה זוהי גם כוונת המהר"ל שהובא בשאלה הקודמת ובהערות שם שהכישוף עניינו לערבב ולבלבל את הסדרים. ע"ע בנפש החיים, ג' י"ב.
בהערות בשאלה הקודמת הובא מהמהר"ל שהכישוף הוא לפי שעה והוא על ידי הכח המדמה, וכן הובא לקמן (שאלה 8 בהערות) מהמהר"ל בחידושי אגדות לשבת, ואילו כאן מבואר שזה לא אחיזת עיניים? צריך לומר שאמנם הכישוף איננו אחיזת עיניים גרידא, אבל הוא בלבול של הסדרים העליונים כרמב"ן דלעיל, ולכן זה רק לפי שעה כי המהות נשארה כשהייתה, ולכן זה נעשה על ידי הכח המדמה, אע"פ שבפועל הדברים באמת מתגלים באופן שונה ממה שהם במקורם. ע"ע במהר"ל בגבורות ה' (פמ"ז עמ' קצא, ד"ה מי כמוך) שהקב"ה עושה פלאות כי הוא נבדל מהעולם, ואילו המלאכים אינם עושים פלאות כי הם אינם נבדלים מהעולם. המכשפים אינם עושים פלאות אלא פועלים בדברים פרטיים, ולכן אין השד שולט על דבר פחות מכשעורה, כי כל הפחות משעורה אין לו שיעור, והוא בטל אצל כלל העולם, והכוחות הללו אינם שולטים על כלל העולם. (וכן עי' לעיל, שמות 8:14:3:2)
ועוד כתב שם (עמ' כ"ז, ד"ה בפרק ד)- בודאי לא התירו חז"ל כשפים, אלא 'כשפים' נקראו כך כי מכחישים פמליא של מעלה בכך שהם משנים את גזרת העליונים. ולכן ביטול גזרת העליונים אפילו על ידי שם, נקרא כישוף [באופן המותר]. והוסיף שמותר על ידי ספר יצירה שבו הזכרת שמותיו שבהם ברא עולמו כי זהו סדר העולם שה' יתברך מבטל גזרת העליונים ומושל עליהם, [אולי כוונתו למה שהובא בהערה הראשונה מהרמח"ל] וזהו פרוש שם ש-ד-י, שהוא משדד את מערכות צבא העליונים, והוא יכולתו וגבורתו, וזה מותר כפי שתפלה מותרת. והזכרת השמות בהם נברא העולם, בודאי איננה יציאה מסדר העולם. [ידועים דברי הרמב"ן בסוף פרשת בא (שמות 13:16) שמהניסים הגלויים אדם מודה בניסים הנסתרים, ובהקדמת הרמב"ן לספר איוב שנה שוב את משנתו, והוסיף- "ואין הפרש בין כל תפלות דוד בין ישי ותפלתנו בכל יום, ובין כל הניסים כולם" (-כי המתפלל מאמין שחייו מונהגים ברצון ה' השומע תפלתו ומנהיגו על פי רצונו) ועולה מדבריו שכל ענין התפלה הוא נס נסתר, שאין האדם מונהג לפי הטבע והמזל אלא בהשגחה. לכאורה גם במהר"ל כאן רואים כך מהכיוון ההפוך- כשם שמותר לשדד מערכות בתפילה (-נס נסתר), כך מותר לשדד מערכות על ידי שם, בניסים גלויים. ע"ע מה שהובא לעיל, שמות 14:19:4:1 על השווה והשונה בנס הנעשה על ידי שם וכישוף.]
עיי"ש עוד שהזהירות ממזיקים כגון זוגות אין בה ענין של כישוף, כי לא פועלים בכך פעולה כלשהי, אלא רק מגינים ומצילים מהם. ועוד כתב (עמ' כ"ט, ד"ה פרק חלק) על שאלת שרי שמן ושרי ביצה (סנהדרין דף קא א, וברש"י שם- מעשה שדים) שאין בזה כישוף כי עשיית פעולה אסורה, ולא גילוי נסתרות. לעומת זאת אוב וידעוני- עצם העלאת המת אסורה. ע"ע בר"ן (סנהדרין דף סז ב) שגם כשפים נעשים על ידי שדים, ולא כרש"י שם שאמר על ידי מלאכי חבלה, ומשמע מדבריו שלא חילק בין שאלת עתידות לבין פעולה על ידי שדים. ועיי"ש במאירי.
כיצד המכשפים פועלים הרבה, גם במקום שצדיקים אינם פועלים בתפלתם?
מהר"ל (חידושי אגדות ח"ג, עמ' קס"ו, ד"ה המרעיב עצמו, סנהדרין דף סה ב): הוא יתברך קדוש ומשרתיו קדושים, וה' עושה רצון האדם רק כאשר הוא צדיק וקרוב אליו. 1 אבל המכשפים והחרטומים פועלים על ידי שדים, ואין לזה צורך בקדושה כלל. 2
לכאורה דברי המהר"ל הם פשט דברי רבי עקיבא שם, כדלהלן- "ומה המרעיב עצמו כדי שתשרה עליו רוח טומאה- שורה עליו רוח טומאה, המרעיב עצמו כדי שתשרה עליו רוח טהרה- על אחת כמה וכמה. אבל מה אעשה שעונותינו גרמו לנו". כלומר- בודאי מידה טובה מרובה ויפה כחם של צדיקים בצדקתם מכחם של רשעים ברעתם, אלא שהעוונות הן פרגוד חוצץ לצדיקים ולא לרשעים. עיי"ש בהמשך דבריו אודות כוחם של צדיקים לברוא עולם על ידי קרבתם אל ה'.
ע"ע לעיל (שמות 7:22:10:1) שהמכשפים נקראים חרטומים כי הם 'נחרים בטימי מתים- ששואלים בעצמות' (-רש"י, בראשית 41:8) כדי שתשרה עליהם רוח טומאה מהמת, עיי"ש. ע"ע לעיל, (שמות 8:14:3:1) על כך שהחרטומים לא יכלו לפעול במה שפחות מכשׂעוֹרה כי איננו מקבל טומאה.
בגמ' (סנהדרין דף סח א)- לא תלמד לעשות, אבל אתה למד להבין ולהורות, מה טעם הדבר?
מהר"ל (חידושי אגדות ח"ג, עמ' קס"ז, ד"ה שאני שונה, סנהדרין דף סח א): במושכל אין הכישוף דבר היוצא מן הסדר, ורק כאשר פועל בכישוף לצורכו אז נקרא יציאה מהסדר, אך מותר לעמוד על מהות המציאות. 1
כלומר- הבנת דרכי הכישוף איננה עיוות סדרי המציאות עד שישתמש בזה בפועל לצרכיו. אמנם בפסקי הרי"ד (סנהדרין דף סז ב) כתב- "להבין ולהורות...מותר לעשות להציל עצמו מן המכשפים ולהרע להם, ולא אסרה תורה אלא אם הוא מתכוין לכשף ולהרע למי שאינו מירע לו, או שעושה להמציא חפציו." ע"ע בים של שלמה, חולין פ"ח סי' י"ג.
בגמ' (שבת קלט א)- אי בטלי יהירי, בטלי אמגושי. [-אם יבטלו הגאוותנים יבטלו המכשפים, ועי' ברש"י שפירש באופן אחר] וצריך ביאור מה הקשר בין גאוה וגסות הרוח לכישוף?
מהר"ל, חידושי אגדות (א', עמ' ע"ג, ד"ה אי בטלי, שבת דף קלט א): גסות הרוח היא תועבה לצד ימין, והכשוף הוא מצד שמאל, 1 (ולכן נקרא הכישוף "להט החרב המתהפכת"), והזנות והגאוה הם מידה אחת. 2
ועיי"ש שנקרא הכישוף בדיל כי המכשפים עושים דברים המתדמים להיות אמיתיים, והם מזוייפים. (ועי' לעיל, שאלה 5 בהערות.)
נראה שימין כאן פרושו חסד מקולקל- התרחבות חסרת גבולות שלא על פי סדר ודין, כפי שעריות נקראו "חסד הוא", ולכן ממשיך המהר"ל להשוות בין זנות לגאוה, שהרי במקומות רבים (כגון- דרך חיים פ"ד משנה י' עמ' קפ"א) כתב שהגאוה היא מדה גופנית (-כעריות). לעומת זאת הכישוף הוא משמאל- דין מקולקל, ואולי לכן נקרא הכישוף חרב כי הדין דומה לחרב החותכת כפי שכתב הגור אריה (דברים 20:1) והחרב כחו בשמאל כפי שכתב המהר"ל בתפארת ישראל (פמ"ו עמ' קמא.) ע"ע במהר"ל בחידושי אגדות (ב' עמ' קמ"ז, ד"ה עשרה קבין כנים, קידושין דף מט ב) שהמצרים נטלו תשעה קבין של כשפים כי הם אומה שיוצאת חוץ לסדר ומנהג העולם, והכשוף משנה מנהג העולם. צ"ב במה המצרים יוצאים מסדר העולם? ואולי כוונתו לכך שהם חומריים ביותר, ולכן נצטווינו שלא לעשות כתועבות מצרים, וכדברי המהר"ל בחידושי אגדות לשבת שיש הקבלה בין חומריות וזנות לכשפים, וע"ע לעיל שמות 1:8:4:1.
שאלות על רש"י
רש"י: מכשפה לא תחיה- אלא תומת: ממה בא רש"י להוציא?
גור אריה: היה אפשר לפרש שלא יתנו לה מזון להחיותה, לכן לימדנו רש"י שצריך להמית אותה.
רש"י: אלא תומת בבית דין: פשיטא ש'בבית דין', וכי יש מקום אחר לחייב מיתה?
גור אריה: היה מקום לומר שלא ימכרו לה מזון ועל ידי כך תומת, ולכן השמיענו רש"י שתומת בבית דין.
רש"י: מכשפה לא תחיה- אלא תומת בבית דין: מנין שהיא חייבת מיתה, והרי כתוב רק שלא להחיות אותה?
גור אריה: בית הדין הם הדנים ומנהיגים את ישראל- הם מפרנסים ומחיים את העם 1 , ולכן אם יניחו אותה הם נותנים לה חיים. וכן הכלל מחיה את הפרט, נמצא שאם יניחו אותה הם נותנים לה חיים, ומשום כך 'תומת בבית דין'. 2 והדין נאמר בלשון כזו כי המכשפים עוסקים בדברים זרים שהם חוץ ממציאות העולם 3 , ולדבר כזה אין ראוי שיהיה קיום וחיות. 4
ולכן יקרא המנהיג 'פרנס', כי הפרנס מחיה את העם.
לכאורה יש כאן תרוץ נוסף לשאלה הקודמת למה הודגש כאן שהיא תומת בבית דין, כי אלמלא שהדיבור כאן היה מוסב כלפי בית דין, לא היית למד מ"לא תחיה" שהכוונה להמית אותה בפועל.
כמבואר להלן שאלה 5.
נ"ל פרוש דבריו שכל חייבי מיתות כשלעצמם ראויים לחיים אלא שישנה סיבה חיצונית המחייבתם מיתה. לא כן המכשפה, היא הוציאה את עצמה מהקיום האמיתי, והיא חייבת מיתה כי איננה ראויה עוד לחיים.
רש"י: שהנשים מצויות מכשפות: מה טעם הדבר?
מהר"ל, חידושי אגדות (ח"ג, עמ' קס"ו, ד"ה נשים מצויות, סנהדרין דף סז א): האיש הוא עיקר העולם, והאשה היא יציאה בדבר מה מהעיקר, ולכן הן מצליחות בכשפים שהם יציאה מסדר העולם. 1
מהר"ל, נתיבות עולם (נתיב התורה, פט"ו, עמ' ס"ח, ד"ה ועוד שם): הכישוף איננו שכלי, והנשים חלושות שכל. 2
לכן הכשפים מכחישים פמליא של מעלה [ככתוב בגמ' שם, סנהדרין סז ב] ולכן הכישוף חל רק לפי שעה, כי פעולת הכישוף היא לערבב ולבלבל את הסדרים, וזה בשונה ממעשה שדים שמביא דבר חידוש על ידי השד אבל איננו משנה דבר בפמליא של מעלה. ע"ע בשאלה הבאה.
ע"ע במהר"ל, דרך חיים (פ"ב מ"ז, עמ' פ"ב, ד"ה ואמר שאותם חמשה) שמרבה נשים מרבה כשפים, ואפילו נשים כשרות מאוד, מכל מקום היא נוטה אל שפלות ופחיתות מדרגת הכישוף. ועוד- הכישוף תלוי בכח הדמיון הנמצא בנשים, ולכן הכישוף שולט רק כשעומד המכשף על הארץ. ופירש הרב הרטמן (מכון ירושלים, עמ' תרי"ט, הערה 715)- הכח המדמה הוא גשמי, וכן הכשפים [כדלקמן שאלה 8 שהכישוף מקביל לזנות], והעמידה על הארץ מורה על שייכותו אל הגשמיות והארציות (כמבואר במהר"ל בדרשה לשבת תשובה, עמ' פ"ב), והביא שם שכך מפורש ברבי צדוק מלובלין, קומץ המנחה, ב' אות נ"ט. ע"ע במהר"ל, חידושי אגדות (ב' עמ' ס"ג, ד"ה והוסיף לומר, סוטה דף כב א) שהמכשף פועל מעשים שהם מחוץ לסדר העולם, ומעשיו בלא דעת, ומדבר דברים שאין השכל משיג אותם, כי הדבר המסודר לפי הטבע הוא שכלי, ולכן הדיבור של המכשף איננו שכלי. (ע"ע בנתיב התורה פט"ו עמ' ס"ח בענין זה.)
