שאלות על רש"י
רש"י: שלא נשאה חן בעיניו לכונסה: מנין שזה הטעם שלא כנס?
גור אריה: אם לא כך, למה כתוב שהיא רעה בעיניו. ובמכילתא- "שלא נגמלה חסד לפניו", כי חסד הוא טובה יתירה, והרע הוא הפכו.
רש"י: שהיה לו ליעדה: מנין למדו זאת?
גור אריה: הכתוב מטעים שהוא לא ייעד אותה כי היא רעה בעיניו, משמע שמצוה ליעדה.
רש"י: שאינה צריכה קדושין אחרים: מנין למדו זאת?
גור אריה: אם היה צריך קנין חדש, היה כתוב 'אשר לא לקחה'. 1
כלומר- אז היה המובן שעליו לעשות בה ליקוחין חדשים.
רש"י: שאף הוא מסייע בפדיונה: מנין למדו זאת?
גור אריה: מכך שלא כתוב 'ונפדת' אלא "והפדה".
רש"י: שאף הוא מסייע...שמגרע מפדיונה: למה זה נקרא שהוא מסייע?
גור אריה: אמה עבריה גופה קנוי, ולכן היה מן הראוי שתעבוד עד סוף הזמן, או שתתן לו את כל דמיה ואז תחשב כקונה את עצמה במעות ששילם האדון. על זה אמרה תורה שהוא יסייע ויחשיב את השנים שעבדה כאילו קיבל ממנה כסף. 1
גור אריה: יש מפרשים שבשנים הראשונות עודנה קטנה, נמצא שהשנים האחרונות שוות יותר מהראשונות, ואעפ"כ אמרה תורה שעליו לסייע לה ולהחשיב את כל השנים לפי אותו השווי. 2
כלומר- היה מקום לומר שאיננה נחשבת כקנויה לאדון אלא כבעלת חוב כערך הקניה, ואז מן הדין היה להחשיב את עבודתה שעבדה כבר כפרעון החוב, ואת הנותר תשלם ותצא. אך האמת היא שגופה קנוי, נמצא שעד סוף הזמן היא קנויה לגמרי לאדון ולא נחסר סכום כסף קנייתה מחמת השנים שעבדה, ולכן כשחייבתו תורה לגרע מפדיונה, זה נחשב שהוא מסייע לפדיון. ע"ע תרוץ נוסף בהערה לשאלה הבאה.
כך הובא בכמה מהראשונים, כגון בדעת זקנים מבעלי התוס', ובהדר זקנים בשם רבינו יעקב מאורלינש. הגור אריה חולק שאין בזה טעם, כי אם אכן כך היה- נמצא שהוא לא רק מגרע מפדיונה אלא נותן לה ממון גמור כדי שתצא.
רש"י: שאף הוא מסייע...שמגרע מפדיונה: למה צריך פסוק באַמה, והרי ניתן ללמוד זאת מהנאמר בעבד עברי?
גור אריה: הייתי אומר שאַמה לא תצא בגרעון, כי אולי האדון הִרבה ממון בשביל ליעד אותה בשנות העבדות האחרונות, ואם הוא מגרע מפדיונה באופן שווה, נמצא שהפסיד את זכותו ליעדה. 1
גור אריה: כיון שמצוה ליעדה הייתה חושב שבאַמה אל לו לסייע בפדיונה. 2
גור אריה: דין הפדיון נאמר בעבד עברי הנמכר לגוי ויוצא ביובל, ואין ללמוד ממנו לאַמה היוצאת בשש שגם היא תצא בגרעון.
רש"י: לעם נכרי...אינו רשאי למכרה לאחר: רמב"ן: לדבריו "עם נכרי" פרושו 'איש נכרי', ולא מצאנו דוגמתו בכל הכתוב?
אבן עזרא: כך קיבלנו שאסור לאדון למוכרה, ואולי הפסוק כאן אסמכתא. עיי"ש. 1
רמב"ן: אולי יש לפרש- לא ימשול למכרה לעם' ולמי מהעם? לאיש 'נכרי', ומכאן דרשו חז"ל שלא יוכל למוכרה לשפחות אחרי שפחות. 2
גור אריה: הכתוב נותן טעם למה רוצה האדון למכרה- "אם רעה בעיני אדוניה", וקשה שאם זהו הטעם- גם אחר לא יקנה אותה? ועוד- למי שדרש (בגמ', קידושין יט ב) שמדובר על רעה בנישואיה כגון ממזרת, בודאי שאינו יכול למכרה לאחר? לכן כתוב שלא ימכרנה "לעם נכרי" שאינו מקפיד שהיא רעה, והאיסור הוא לא מחמת שהוא גוי אלא "בבגדו בה"- וגם לישראל אסור למכור אותה לשפחות אחר שפחות. 3
הרא"ם כתב שגם אונקלוס תרגם "לעם נכרי"- 'לגבר אחרן', ובהכרח שכל קיבלו רבותינו איש מפי איש ממשה רבינו. ע"ע בספורנו שזהו פועל איש נכרי בישראל שיקנה אדם אַמה שלא לשם אישות ואינו מיעדה, ולכן לא ימכרנה אח"כ לעם נכרי כזה. בספר הכתב והקבלה כתב שאמנם לא מצאנו דוגמה לזה במקרא, אבל זה מצוי מאד בדברי רבותינו שקוראים לאדם פרטי 'עם', כגון- 'עם הארץ'.
אמנם, הרמב"ן מביא את המכילתא- לעם נכרי, הרי זה אזהרה לבית דין שלא ימכרנה לגוי. אם כך, זו אזהרה שאסור למכור את הבת לנכרי בניגוד לעבד עברי שנמכר לגוי, ולא מדובר על האיסור למכור לשפחות שניה. אם כן, בגמ' למדו מכאן שאסור למכור לשפחות אחרי שפחות מהיתור של "בבגדו בה", וכך דרשו- "לעם נכרי לא ימשול למכרה"- בכלל, וכן "בבגדו בה" לא ימכרנה פעם שניה. עיי"ש.
נ"ל שלדעת הגור אריה אין איסור למכור אותה מלכתחילה לגוי- שלא כדעת הרמב"ן, ועי' ברא"ם כאן שדן בזה.
