אולי הכוונה ש'ישלם' מלשון השלמה, ורק כסף שמשמש למקח וממכר נחשב כדבר העומד במקום השור שניזק, אבל "ישיב" משמעו שאין חובה להעמיד לו את שורו בחזרה, אלא לפצות אותו על הנזק.

כלומר- אם תדרוש שהנבילה למזיק, זה יהיה חסר משמעות, כי הוא יתן אותה לניזק כפרעון. ואם תאמר, אולי תדרוש להפך- הנבילה למזיק, והמשמעות היא שפחת הנבילה עליו? תירץ הגור אריה ע"פ הגמ' (בבא קמא דף י ב) שגם בלי פסוק הייתי דן כך כי כתוב "שור תחת שור".

ע"ע ברא"ם שפירש את רש"י באופן אחר, ועי' בגור אריה שהקשה עליו, ועי' בשאלה הבאה.

בגמ' (בבא קמא דף י ב) דרשו את "והמת יהיה לו" שנאמר בשור (לקמן פסוק ל"ו), ללמד שהבעלים [-הניזק] מטפלים בנבילה (-נוטלים את הנבילה). ומקשה הגמ'- גם אם הנבילה של המזיק, הוא רשאי לתת אותה לניזק כפרעון? ותירצה- ללמדך שפחת הנבילה (מה שהסריחה משעת נגיחה ועד העמדה בדין), על הניזק (וישלם המזיק כפי שהייתה שווה בשעת מותה). ובתוספות שם- אמנם אם הזיק בהמה ובעקבות זאת היא כחשה אח"כ עוד, היא באחריות המזיק עד שעת העמדה בדין, אבל כאן היה על הניזק למוכרה מיד (כי הוא ידע שהיא תמשיך ותסריח). ועוד בגמ' (בבא קמא דף נג ב) שמ"והמת יהיה לו" דשור לומדים לבור (עיי"ש בתוד"ה נפקא ליה, כיצד דרשו זאת), ואת "והמת יהי לו" דבור דורשים באופן אחר- להוציא שור פסולי המוקדשים שאין המת שלו (עיי"ש ברש"י ותוספות), ולכן אם נפל לבור, פטור עליו. לפי האמור, צריך להבין מהי כוונת רש"י 'והמת יהיה לו- לניזק', ולמה נטה מדברי הגמ' שדרשה זאת משור וכאן דרשה באופן אחר. (אכן, כדברי רש"י כך דרשו במכילתא, ועי' ברא"ם כאן.)