שאלות על רש"י
רש"י: על הכרייה לא כל שכן, אלא להביא כורה אחר כורה שהוא חייב: בגמ' (בבא קמא דף נא א) כתוב שלא זהו הלימוד אלא כפי שדרשה הגמ' (בבא קמא דף נ א) שמפותח למדנו לחייב אע"פ שלא הוא הכורה, ומכורה למדנו שאפילו הכורה נפטר אם כיסה- אע"פ שלא אטם?
גור אריה: אחרי שדרשו בגמ' שם "כי יכרה איש"- אחד ולא שנים, (וכורה אחר כורה- האחרון חייב), שוב יש לומר שלכן פרטה התורה "כי יפתח...כי יכרה" ואין צורך בתרוץ שתירצה הגמ' לפני כן ללמדך שכורה די לו בכיסוי.
רש"י: הא אם כסהו, פטור: מנין דרשו זאת?
גור אריה: אם לא כך, למה כתוב "ולא יכסנו"?
רש"י: ובחופר ברשות הרבים דבר הכתוב: זאת מנין לנו?
גור אריה: אם חפר ברשותו, יטען בעל הבור 'תורך ברשותי מאי בעי'?! 1
- 'למה נכנס שורך ברשותי'? כלומר- אין האחריות מוטלת עלי.
רש"י: שור או חמור- הוא הדין לכל בהמה וחיה...למדין אותו שור שור משבת: בגמ' (בבא קמא דף נד א) כתוב שמ"שור או חמור" הייתי ממעט שאר בעלי חיים ולא היינו למידים משבת, ולכן למדו לרבות מהפסוק הבא- "כסף ישיב לבעליו"- כל דבר שיש לו בעלים? ועוד- אמנם מ'שור' רצית ללמוד בגזרה שווה משבת, אבל 'חמור' בודאי בא למעט, ואם כך- גם 'שור' ימעט הכל?
גור אריה: 1 אלמלא הדרשה של 'שור שור משבת" הייתי לומד את המקרא כפשוטו- דוקא שור וחמור, ומ"כסף ישיב" הייתי דורש דרשה אחרת. לכן כתב רש"י ש'שור' משמע כל דבר כמו בשבת, ולכן יש לדרוש כך את היתור של "כסף ישיב".
תוס' שם היקשו למה באמת לא למדנו משבת? ותירצו שלא לומדים משבת כשיש ללמוד בכלל ופרט למעט שאר בעלי חיים [כפי שניסו לדרוש שם "ונפל שמה" כלל, "שור וחמור" פרט, ואין בכלל אלא מה שבפרט, עד שדרשנו "בעל הבור ישלם" חזר וכלל]. (ועיי"ש עוד בשיטה מקובצת.) וע"ע ברא"ם כאן.
רש"י: שור ולא אדם: מה הצורך בדרשה זו, והרי הפסוק הבא ממשיך "והמת יהיה לו" [-הנבלה שייכת לניזק], ודרשו (בבא קמא דף נג ב)- מי שהמת שלו, יצא שור פסולי המוקדשין שנפל לבור, בעל הבור פטור כי הנבלה אסורה בהנאה. כך יש לדרוש- יצא אדם שנבלתו אסורה בהנאה, ואין לחייב עליו בבור?
תוספות (בבא קמא דף י א, ד"ה שהשור): הפסוק דיבר על שור ועליו נאמר "והמת יהיה לו", אבל באדם לא נאמר דין זה. ועוד- הפסוק נצרך לעבד כנעני של ישראל שנפל לבור, והוא מותר בהנאה. 1
רא"ם: אם כך, הייתי פוטר באדם אבל מחייב בשור פסולי המוקדשין שנפדה שאמנם נבלתו אסורה אבל יש במינו מי שהמת שלו [-שאר שוורים שהם חולין ונבלתם מותרת] 2 , ולכן כתבה תורה "שור" למעט אדם, "והמת יהיה לו" למעט פסולי המוקדשין.
גור אריה: "והמת יהיה לו" לניזק, ואם האדם בעצמו הניזק, הרי הוא עצמו שלו אף על פי שהוא אסור בהנאה. 3