הרא"ם הקשה שבאופן כזה יהיה המוחזק נאמן בשבועת היסת לטעון שקנה את העבד, אך הגור אריה דחה דבריו שאין חזקה בדבר שדרכו ללכת מעצמו (היינו 'גודרות', עי' בגמ' ב"ב דף לו א), ולכן צריך עדים או חזקת שלוש שנים. אמנם, הגור אריה מקשה על הרמב"ן שאין חסרון בכך שיצא חייב בדין, כי יש לומר שהוא לא נתן את העבד מעצמו מפני שקיווה שהתובע לא יהיה חצוף לשקר ולכן אין לפוסלו מלהיות דיין.

הגור אריה מקשה על דבריו שזה לא נקרא שונא בצע אלא אוהב את הדין והאמת.

הרא"ם טען שאם הוא טעה בדין אין פסולו מחמת ממון אלא מפני שאיננו בקי בדין. נראה שכוונת הגור אריה לדחות שאדם טועה בדינו לא מחמת שאיננו בקי אלא כי הוא אוהב את ממונו ולא רואה חובה לעצמו, ולכן רק מי ששונא את ממונה ומצליח לראות חובה לעצמו, הוא הראוי להיות דיין.

הגור אריה התקשה לשיטתו שגם אם את ממון עצמו הוא אוהב, אך על ממון חברו לא יחוס וידין דין אמת, ולמה פסלוהו? על כך תירץ שלא יהיה לו לב לחייב את חברו.

גור אריה: תוספות פירשו ששרי העשרות היו מתוך ה-600,000 שנימנו כי קשה לומר שהיו כל כך הרבה זקנים מעל 60 שבכולם היו התנאים הנדרשים להיות דיינים. אך לדבריהם קשה ששרי עשרות שונים משאר השרים, כי כל שר עשרות ממונה על תשע (והדיין 'מלגאו'- חלק מחשבון העשרות) ואילו שר חמישים ממונה על חמישים (והדיין 'מלבר'- מחוץ למנין החמישים, שהרי החמשים הם עד גיל שישים והדיינים למעלה מגיל שישים), וכן שאר השרים? ומנין לגמרא שלא היו כל הדיינים מתוך השישים ריבוא? עוד קשה מה החידוש במנין הדיינים, לא יתכן שההבדל בין שרי העשרות לשאר השרים הוא החידוש, שהרי חלוקה זו לא מפורשת בגמרא?

עי' ברא"ם. לפי"ז היו רק 60,000 דיינים, ומה שכתוב בגמ' שהיו 78,600 דיינים, הכוונה למניין השררות, כי כל שר אלפים היה ממונה על 9 בהיותו שר עשרות, וממונה על 49 בתור שר חמישים [4 מתוכם שרי עשרות גם הם], ועל 99 מצד היותו שר מאה [9 מתוכם שרי עשרות ושר חמישים אחד], ועל 999 מפני שהוא שר אלף [99 מתוכם שרי עשרות, 19 שרי חמישים ו-9 שרי מאות], וכן כולם. מה החידוש במנין הדיינים לפרוש זה? גור אריה: שהדיינים נמנים מלגאו- הדיין הוא חלק מהמספר [שר עשרות ממונה על תשע, והוא משלים לעשרה, וכן שאר הדיינים].

יש להעיר מלשון רש"י בדברים (1:15)- "שרי אלפים- אחד ממונה על אלף. שרי מאות- אחד ממונה על מאה".

ודברי תוס' שכל שר חמישים היה גם שר עשרות שייכים רק אם כל דיין היה ממונה על אנשים מסויימים, על עשרה הוא היה שר עשרות, ובנוסף הוא היה שר חמישים על עוד 40 איש, אך לגור אריה שר עשרות הוא הנבחר מתוך כל עשרה אנשים (שיש אחד כמותו בכל קבוצה של עשרה), ושר חמישים הוא הנבחר מתוך חמשים (שיש אחד כמותו בכל קבוצה של חמישים), ולכן אי אפשר שלדיין אחד יהיו שתי שררות.

תוס' לשיטתם ששר עשרות ממונה על עשרה מסויימים, התקשו שאין למנות שר עשרות על שר חמישים, ולכן היה קושי בחשבון הדיינים, אך לשיטת הגור אריה אין שום קושי כי מינו 60,000 איש שיש כמותם אחד מעשרה, ו-12,000 איש שיש כמותם אחד מחמישים וכן הלאה, אך לא היה דיין שהיה ממונה על קבוצה מסויימת.

והוסיף הגור אריה שגם שרי האלפים זקוקים לשרי העשרות, כי גם שר האלפים זקוק לדיין כשהוא תובע את חברו.