בגמ' (שבת דף קיח ב) כתוב שאילו שמרו ישראל את השבת הראשונה לא שלטה בהם אומה ולשון, ומפני שיצאו ללקוט בא עמלק להלחם בהם. וצריך ביאור מה הקשר בין הדברים?
מהר"ל, חידושי אגדות (ח"א עמ' נו, ד"ה אלמלא שמרו, שבת דף קיח ב): השבת היא הדבקות של ישראל עם ה', ואילו גוי המשמר את השבת חייב מיתה, ושונה הדבקות של השבת מהדבקות של שאר המצוות, כי השבת היא מצד הבריאה שברא ה', ולכן אילו שמרו ישראל את השבת הראשונה היה להם חיבור עצמי מצד הבריאה, ואז החיבור הזה היה נצחי בלי שינוי, ולא יכלו לשלוט בהם אומה ולשון. 1
כי השבת הראשונה היא עצם החיבור. נראה לפרש דבריו שקדושת השבת הוטבעה בבריאה מבלי שתהיה תלויה במעשי האדם, ולכן זו קדושה עצמית שאיננה נתונה לשינוי. אך כיון שחיללו את השבת הראשונה לא זכו לכך כקדושה עצמית, אלא כתלויה במעשיהם. עוד המשיך שם המהר"ל לפרש למה אם שומרים ישראל שתי שבתות מיד הם נגאלים, כי השבת היא חלקם של ישראל ולא של האומות, והשבת מתעלה על כל ימות החול, ולכן על ידי שמירת השבת מתעלים ישראל ונבדלים מהאומות. ומפני שעתה ישראל תחת האומות, לכן צריך לשמור שתי שבתות כדי להתעלות עליהם, עיי"ש. עוד כתב ששתי שבתות הם כנגד השלמת הצורה והחומר של ישראל, ואז הם נגאלים מהאומות.
הגמ' בערכין (דף טו א) מנתה זאת בעשרה ניסיונות שניסו אבותינו את ה' במדבר, וצריך ביאור מה סידרם של הניסיונות, ולמה הם נקראים נסיונות ולא סתם חטאים?
עי' לעיל, שמות 14:11:2:1 וכן שם 14:11:3:1 ואילך.
שאלות על רש"י
רש"י: שבת ופרה אדומה ודינין: בגמ' (שבת קיח ב) כתוב שאילו שמרו ישראל שבת אחת- לא שלטה בהם אומה ולשון (שהרי בשבת הראשונה נצטוו שלא לצאת ללקוט מן, והיו שיצאו ללקוט), ואם נצטוו על השבת במרה, נמצא שהייתה שבת אחת לפני כן שאותה כן שמרו?
עי' לעיל, שמות 15:25:5:1 ואילך.