שלוש פעמים "היום" כתובים בפסוק, ולמדו מכך בגמ' (שבת דף קיז ב) שצריך לאכול שלוש סעודות בשבת, וצריך ביאור מה ענין הסעודות הללו?
מהר"ל, באר הגולה (באר ב, עמ' לד, ד"ה בפרק כל כתבי): מצוה להתענג בשבת לומר שה' ברא עולם שלם שאין בו חסרון, ולכן צריך לסעוד 3 סעודות כי דרך האדם לאכול בלילה, וכן אם לא יאכל 2 סעודות ביום, יש כאן חסרון. 1
לכאורה כוונתו שדרך האדם לסעוד 2 סעודות- בתחילת היום ובסופו, וצריך שהסעודות הללו תאכלנה בשבת להורות שאז העולם והאדם בשלמות. לכן צריך לאכול סעודה בליל שבת, וכן למחרת את שתי הסעודות בתוך השבת ולא אחריה.
בגמ' (שבת דף קיז ב) למדו חכמים מכאן שצריך לאכול בשבת 3 סעודות (כנגד 3 "היום" הכתובים בפסוק), ואילו רבי חדקא למד שצריך 4 סעודות (ושלוש "היום" הכתובים הם לבד מסעודת הערב) וצריך ביאור מה שורש מחלוקתם?
מהר"ל, חידושי אגדות (ח"א עמ' נד, ד"ה רבי חדקא, שבת דף קיז ב): לחכמים הסעודות הן כנגד שחרית מנחה וערבית, ולרבי חדקא גם כנגד תפילת מוסף, אך חכמים חולקים כי לתפלת מוסף אין זמן קבוע.
מהר"ל, חידושי אגדות (ח"א עמ' נד, ד"ה רבי חדקא, שבת דף קיז ב): לכל זמן מזמני היום ראוי שתהיה סעודה קבועה ככתוב "נותן...אכלם בעתו", ולרבי חדקא יש 3 סעודות ביום כנגד שלושת זמני היום- שחרית, מנחה גדולה ומנחה קטנה, אך חכמים חולקים שיש שני זמנים- שחרית ומנחה. 1
ע"ע בהמשך המהר"ל שם (עמ' נז, ד"ה המקיים) למה דין זה נרמז במילת "יום", ופירוש נוסף עי' בנצח ישראל (תחילת פל"ו עמ' קסג). עיי"ש עוד שביו"ט לא צריך סעודה שלישית כי זה לא יום של עונג כמו שבת, ועוד- שבת קדושה מעצמה אבל יו"ט זקוק שישראל יקדשו את הזמנים. ואולי פרוש הדברים שלכן השבת תלויה בזמנים הטבעיים התלויים במהלך השמש, ואילו יו"ט התלוי במעשי ישראל איננו תלוי בהשתנות גרמי השמים.
בגמ' (שבת דף קיח א) למדו מכאן שהמקיים שלוש סעודות בשבת ניצול משלוש פורענויות- חבלי משיח, גיהנום וגוג ומגוג. וצריך ביאור מה טעם הדבר?
מהר"ל, באר הגולה (באר ב, עמ' לד, ד"ה בפרק כל כתבי): פורענויות באות לעולם עקב חטאים, אבל שלושת הפורענויות הללו נמצאות בעולם מעצם הבראו 1 , והמקיים 3 סעודות בשבת מודה שה' ברא את העולם בשלמות בלי חסרון, והוא ניצול מהפורענויות הללו. 2 הלילה דומה למיתה, ולכן המתענג בסעודת הלילה מורה על שלמות כנגד הגיהנום שהוא חושך ואבדון. כשמקיים סעודת מנחה לעת ערב הוא מאמין שה' ברא את העולם בשלמות לגמרי, וינצל מחבלי משיח שנאמר עליהם "לעת ערב יהיה אור". בסעודת הבוקר הוא מאמין שה' השלים את העולם ואין בו חסרון מצד הבוקר, וזה כנגד גוג ומגוג שיהיה בבוקרן של ישראל- אחרי שיתגלה המשיח. 3
מהר"ל, נצח ישראל (פל"ו עמ' קסב, ד"ה ובפרק כל כתבי): בעולם יש 3 חסרונות אפשריים- אם יש בו תוספת וכל תוספת כנטול דמי, אם יש בו חסרון, ואם לא נשלמה הבריאה ויש בה תמיד התהוות חדשה בלי מנוחה- ריבוי, מיעוט ושינוי. ובשבת משלים ה' את העולם, "עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע" (קהלת 3:14), ואז נשלמת הבריאה ואין הויה חדשה שיוצאת לפועל. ושלושת הפורענויות הללו כנגד שלושת החסרונות שמנינו- גוג ומגוג כנגד התוספת, כי אז יתרבו הגוים ויהיו המון רב אך סופם להתבטל. הגיהנום הוא ציה וצלמות- חסרון המציאות, ושם מקום אנשי החסרון. ימות המשיח הם ימי התהוות ולכן יהיו אז חבלי משיח. לכן יש כאן בפסוק 3 פעמים "יום" כי יום הוא מציאות ולילה הוא העדר, והמתענג בשבת ואוכל 3 סעודות מאמין שהעולם מסולק מהחסרונות הללו, ולכן ניצול משלושת הפורענויות הללו.
מהר"ל, נתיבות עולם (נתיב גמ"ח סוף פ"א, עמ' קנא): השבת מורה שה' השלים את עולמו ולא חיסר בו דבר, וכנגד זה שלושת הסעודות- הסעודה ראשונה היא הכרחית ובלעדיה אין לאדם עמידה בכלל. אך בסעודה אחת האדם חסר כי הוא זקוק לשתי סעודות, ולכן הסעודה השניה כנגד השלמת האדם בלי חסרון. הסעודה השלישית היא על הצד היותר טוב שיהנה האדם, ולכן יכול להשלים אותה במיני תרגימא. עיי"ש.
בודאי הגיהנום מוכן לחוטאים ולרשעים, אבל עצם בריאתו היה קודם החטא. ובביאור ענין זה שעוד קודם החטא יש חסרון בעולם מצד עצם בריאתו, עי' מה שהבאנו בבראשית 1:2:4:1.
ואמנם הפורענויות הללו קיימות אבל הן להשלמת העולם- הגיהנום ישנו בשביל שתהיה יראת העונש, וכן חבלי משיח ומלחמת גוג ומגוג הם לצורך הגאולה.
לכאורה הכוונה שדוקא כשמגיע העולם לשלמות ולבוקר, אז הוא מועד לפורענות של גוג ומגוג, ובסעודת הבוקר הוא מאמין שיש תיקון והשלמה לחסרון הזה.
מכאן למדו בגמ' (שבת דף קיז ב) שצריך לאכול 3 סעודות בשבת, ואמרו שם שהמענג את השבת זוכה לנחלה בלי מצרים, וצריך ביאור מה הענין בזה?
מהר"ל, חידושי אגדות (ח"א עמ' נד, ד"ה נותנין לו, שבת דף קיח א): העונג והצרות הם הפכיים זה לזה, ובכל יום העונג הוא רשות, ומפני שהאדם מוכן אל הפסד אין ראוי לו להתענג, זולת בשבת שהוא יום מנוחה ועונג, ולכן הוא זוכה לנחלה בלי מצרים שהרי העונג הוא בלי מיצר, כי הגבול של הנחלה נחשב כצר ומתנגד לו שאין הגבול מתפשט יותר. לכן האדם המעונג ואין צרות בדעתו, דומה לנחלה שהיא בלי צר וגבול. 1 והדבר הגשמי יש לו רוחק וגבול 2 , ואילו המענג את השבת הוא קדוש לגמרי בלי גשמיות. 3
ועיי"ש למה זו מידתו של יעקב. וכתב שם שהעונג הוא קדושת השבת, כי הצער בא מהגשמיות ונמצא אצל אותם שהם תחת הזמן והם מקבלים התפעלות [-הם נפעלים ומושפעים], ומזה יבא הצער. כשאיננו מתפעל יש לו עונג של עולם הבא שהשבת רומזת אליו.
כי כל חומר יש לו 3 ממדים- אורך, רוחב וגובה.
בהמשך דבריו ביאר שלכן המענג את השבת ניצול משיעבוד מלכויות שמצרות לישראל, ולכן אמרו עוד שנותנים לו משאלות ליבו. עיי"ש עוד.
שאלות על רש"י
רש"י: שחרית...באו לשאול...לערב חזרו...ושאלוהו: קשה שמשה כבר אמר להם שבשישי ירד להם לחם משנה כי "שבתון...לה' מחר"?
גור אריה: העם סברו שלטובתם ירד לחם משנה ביום שישי, כדי שיוכלו לאפות ולבשל, אבל מי שרוצה לאכול בלי בישול- ירד לו מן כבכל יום. השיב להם משה 'את שבידכם אכלו' והיום לא ירד.
גור אריה: ידעו שלצורך יום השבת נתן להם ביום שישי, אך בערב זו כבר סעודת חול ולכן סברו שילקטו בבוקר לצורך הערב. 1
לפירושו הראשון של הגור אריה ידעו שצריך לאכול סעודה שלישית בשבת (כמבואר בשאלה הבאה) ואילו לפרוש השני סברו שזו סעודת חול ולכן באו לשאול. ולפי דבריו אלו הם חשבו שעליהם לצאת ללקוט אע"פ שנותר בידם מן מיום שישי, כי סברו שיום שישי לא מכין לשבת.
רש"י: לערב חזרו...ושאלוהו מהו לצאת, אמר להם שבת היום: אחר שאסר עליהם לצאת בבוקר, מה עלה על דעתם לצאת בערב?
גור אריה: בערב חזרו לשאול כי את הסעודה השניה 1 אכלו מבעוד יום- בשבת, וחשבו שרק בבוקר כשעוד היה בידם מן נאסר עליהם לצאת.
גור אריה: הם חשבו שמשה אסר עליהם לצאת בבוקר לצורך הערב 2 כי אין זה "דבר יום ביומו" אבל לערב עליהם לצאת כי יום שישי לא מכין לחול.
דהיינו סעודה שלישית, שהיא הסעודה השניה ביום זה, ובדרך כלל אוכלים אותה בערב, אבל בשבת צריך להקדים לאכלה מבעוד יום. ודבריו כאן הם המשך לתשובה 1 שבשאלה הקודמת (אך לתשובה 2 שם, הם אכלו את הסעודה השניה במוצאי שבת ולא ידעו שצריך לאכול סעודה שלישית בשבת).
וכפי שהסביר בתשובה 2 בשאלה הקודמת שהם אכלו את הסעודה השניה במוצאי שבת. ומבואר בדבריו שללקוט בבוקר לצורך סעודת הערב אין זה "דבר יום ביומו", וצריך ביאור שבכל בוקר לקטו לערב? אולי כשלוקטים לצורך הבוקר, אז צורכי הערב נכללים ונטפלים לצרכי הבוקר, אבל אם עוסקים בצרכי הערב כשלעצמם- אין זה "דבר יום ביומו".
רש"י: לערב חזרו...ושאלוהו מהו לצאת, אמר להם שבת היום: מה עלה על דעתם, והרי אפילו בימות השבוע לא היה מן יורד בערב?
גור אריה: חשבו שהמן ירד בבוקר ולהם היה אסור ללכת ללקוט כי יש בידם אוכל מאתמול.
גור אריה: מכיון שהיום לא ירד מן בבוקר, חשבו שהוא ירד בערב.
רש"י: לערב חזרו...ושאלוהו: מנין דרשו זאת?
גור אריה: די היה לכתוב 'איכלוהו כי שבת היום', ולמה כפל הכתוב "איכלוהו היום כי שבת היום"? ללמדך שבאו פעמיים.
רש"י: לערב חזרו...ושאלוהו: רא"ם: אולי מיד בבוקר שאלו את שתי השאלות?
גור אריה: רק כאשר אין בידם אוכל, אז יש לשאול האם לצאת, כי אולי לא יאכלו היום את כל מה שיש להם 1 .
גור אריה: מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל לאחר זמן, הוא מחוסר אמנה. 2
רש"י: לערב חזרו...ושאלוהו: כיצד ילקטו בערב, והרי המן היה נמס מחום השמש?
גור אריה: כשם שהמן לא הבאיש בשבת, כך סברו שאם ירד מן הוא לא נמס כיוון שישראל טרם לקטו.
