משמע שמשה בקע את הים על ידי המטה, אך מההמשך נראה שהים נקרע על ידי ה' בעצמו?
מהר"ל, גבורות ה' (פמ"ב בתחילתו, ד"ה ויט משה): במכילתא המשילו למלך שמסר גינה פנימית לאדם אחד אך השומר של הגינה החיצונית לא נתן לו להכנס, עד שבא המלך בעצמו וברח השומר. 1 כך למשה נמסרה הגינה הפנימית, כלומר המעלה האלוקית, ולכן ראוי לו למשול על החיצונית כלומר למשול על הטבע, אך שומר הטבע לא רצה שיכנס משה למעלה הזו, עד שה' בקע את הים 2
אולי חז"ל למדו זאת מלשון הפסוק- "ויט משה...ויולך השם" משמע שלא די היה במעשי משה. ע"ע לעיל (14:19:5:1) שגם אצל משה יש שאלה האם הוא פעל על ידי המטה או על ידי שם ה'. ועי' לעיל 14:15:7:11 על מעלת משה שבקעה את הים.
והוסיפו חז"ל לדייק זאת מהפסוק בתהילים "הים ראה וינוס" שהים סירב להבקע עד שבא ה'. לכאורה מבואר כאן שאמנם הגיע משה למדרגה שהטבע ראוי להתבטל לפניו, אך בפועל לטבע יש את דרכיו שלו. לכן כשנגלה ה' על הים הוא נס- כי באמת ראוי לו להבקע לפני משה. ענין זה מבואר לכאורה במהר"ל שם (פמ"א עמ' קנו) אודות ר' פנחס בן יאיר שהנהר סירב בתחילה לחלוק לו מימיו אע"פ שר' פנחס בן יאיר היה ראוי לכך.
בפיוט 'די דיינו' שבהגדה אנו מונים כמעלה בפני עצמה את הפיכת הים לחרבה, וצריך ביאור מה הענין בזה?
מהר"ל, גבורות ה' (פנ"ט עמ' רסא): הפיכת הים לחרבה מורה שהתבטל משם שֵם 'ים' לגמרי. 1
לכאורה זה המשך לדבריו שם שקריעת ים סוף עניינה קנין מעלה של התגברות ישראל על העולם החומרי (כמובא לעיל 14:15:6:1 ואילך), ולכן ההליכה בחרבה מורה על ביטול החומר לגמרי. עוד על קריעת הים בפיוט זה, עי' לעיל 14:16:1:1**, ולקמן 14:26:2:2 על הטבעת המצרים בים.
שאלות על רש"י
רש"י: ברוח קדים שהיא עזה שברוחות: למה רש"י מוסיף זאת?
גור אריה: שלא תפרש שרוח הקדים הפעם הייתה עזה, אלא תמיד רוח קדים היא עזה.
רש"י: ויבקעו המים- כל מים שבעולם: מנין דרשו זאת?
גור אריה: מכך שלא כתוב 'ויבקע הים' אלא "ויבקעו המים".
רש"י: ויבקעו המים - כל מים שבעולם: למה כך היה?
