כתוב ברש"י (סוכה מה א, ד"ה אני) שבשלושת הפסוקים הבאים יש 72 אותיות בכל פסוק, ומהם עולה שם של ע"ב אותיות, וכתוב שבשם זה נקרע הים, וצ"ב למה וכיצד נקרע הים על ידי שם ה'?
מהר"ל, באר הגולה (באר ב, עמ' כז, ד"ה בפרק ד): בשונה מהכישוף שהוא יציאה מהסדר שסידר הקב"ה בעולם, הפעולה על ידי שם ה' איננה יוצאת מהסדר שהרי כל העולם נברא בשם ה', וזה כעין פעולת התפילה, וכך קיבלו חז"ל שמשה רבינו קרע את הים על ידי שם של ע"ב. 1
מהר"ל, חידושי אגדות (ח"ב בתחילתו, נדרים ז ב): ה' פשוט בתכלית הפשיטות, ובשעת הזכרת שמו אין עמידה לנמצאים המורכבים, ולכן הים נס. 2
וכן במהר"ל בחידושי אגדות (ח"ג, עמ' קסו, ד"ה הלכות, סנהדרין סז ב). ע"ע במה שהובא מדבריו בפסוק הבא שלא ראוי לבטל את הסדר שטבע ה' בעולם, והניסים אינם ביטול הסדר אלא חיבור לסדר של העולם הנבדל, עי' מה שביארנו שם. ונ"ל שזה ביאור דבריו כאן שהכישוף הוא כן ביטול של סדרי הטבע ולכן הוא אסור, ואילו הנס הוא פעולה שנעשית על ידי שם ה' ולכן זה גם כן מסדר הבריאה, אלא שזה סדר מרומם ולא טבעי. ע"ע במהר"ל, חידושי אגדות (ח"ג עמ' קעב ד"ה ששה, סנהדרין דף פב ב) שהניסים הם מאות ו שבשם ה'.
מבואר שההרכבה היא הפך הפשיטות. ונ"ל פירוש דבריו שכל נברא הוא מורכב מעצמו ומעילתו- סיבתו, וה' הוא עילת העילות וסיבת הסיבות. לכן ה' הוא פשוט בתכלית- כי אין לו עילה וסיבה, והוא בלתי נתלה בזולתו. לכן במקום הזכרת ה' התבטל הים, כי החומר הפך הפשיטות מפני שהוא מורכב מחומר גולמי וצורה (שהם הפוטנציאל והמימוש), וככל שדבר חומרי יותר כך הוא יותר פושט ולובש צורות, וזו תכונת המים שאין להם צורה מסויימת ולכן המים חומריים כדלעיל (14:15:6:1), ולכן נס הים החומרי מפני שם ה' הפשוט.
אם נקרע הים בשם ה', למה נטה משה את מטהו?
שאלות על רש"י
רש"י: להבדיל בין מחנה מצרים...ולקבל חצים וכו': מנין שהמלאך עשה את שני הדברים ולא הענן?
גור אריה: מי שבכחו למנוע את מעבר החץ, כל שכן שבכחו למנוע מהמצרים מלעבור 1 , ואם היה זה הענן- מה היה תפקיד המלאך? אלא המלאך עשה את שניהם. 2
כשבא יתרו אל ישראל הוא שלח להודיע זאת למשה, וכתוב על כך במדרש אגדה- 'לא היה יתרו יכול להכנס במחנה ישראל מפני הענן, ושדא ביה גירא [-זרק בו חץ] וכתיב ביה אני חותנך יתרו בא אליך' (וכעי"ז בחזקוני, ועי' רש"י ובמדרשים שם). מבואר כדברי הגור אריה שיותר קל למנוע את הכניסה למחנה מאשר כניסת חיצים. ועי' בהערה לשאלה הבאה.
ולא הענן כי הוא עביר כמו כל ענן. ואם תאמר, כיון שהמלאך עשה הכל, בשביל מה הלך עמוד הענן מאחרי המחנה? התשובה כמבואר בשאלה הבאה שגם מלאך רוחני איננו עוצר חץ גשמי, אלא המלאך עשה זאת על ידי הענן. ועדין צריך ביאור- אם שניהם אינם מונעים את החיצים, מה כן עצר אותם? עי' מה שנתבאר לקמן 14:20:6:1*.
רש"י: להבדיל בין מחנה מצרים...ולקבל חצים וכו': המלאך איננו גוף, וכיצד הוא מקבל את החיצים? ועוד- רש"י לקמן (19:4) כתב שהענן קיבל את החיצים?
גור אריה: המלאך נסע לאחוריהם עם עמוד הענן הגשמי, ועל ידו הוא קיבל את החיצים, 1 למה הדבר דומה? ליד האדם שאיננה פועלת מעצמה אלא הנשמה פועלת באמצעותה.
ומוכח שהמלאך עשה זאת, שהרי כי גם כשהענן הלך לפניהם היה זה על ידי המלאך ככתוב כאן "ויסע מלאך...ההולך לפני...ישראל' , וא"כ למה צריך לכתוב שהמלאך נסע לאחריהם? אלא שהמלאך קיבל את החיצים על ידי הענן. והנה, כמדומני שבדפוסים שלפנינו, רש"י בפסוק הבא ממשיל את המלאך והענן לאב שהציל את בנו מלסטים, אך בגור אריה נראה שהוא גרס זאת ברש"י בפסוק שלנו, ומזה הוא מוכיח את דבריו, עיי"ש. יש להעיר שלכאורה תמיד הענן מנע את הכניסה אל מחנה ישראל כפי שכתוב על עמלק (דברים 25:18) שהכו את "הנחשלים אחריך" ופרש רש"י שהם אותם שפלטם הענן, וכן דרשו שכשמת אהרן ונסתלקו ענני הכבוד, בא להלחם בהם הכנעני מלך ערד (במדבר 21:1). א"כ צ"ל שתמיד המלאך מנע את הכניסה למחנה על ידי הענן, אבל כאן הייתה הנהגה מיוחדת שגם החיצים לא יכנסו ככתוב ברש"י לקמן (19:4) שעל אותה שעה אמר ה'- יכנס החץ בי ולא בבני. מקור לכל האמור במדרש המובא בשאלה הקודמת שיתרו לא יכל להכנס מבעד לעננים, אבל כתוב שם שהוא יכל לזרוק חץ, מוכח שכאן התחדש שגם חיצים לא יעברו.
רש"י: ויסע עמוד הענן- כשחשיכה: מנין לרש"י לפרש כך?
גור אריה: אין לומר שזה היה ביום, כי כתוב (שמות 13:22) "לא ימיש עמוד הענן יומם", אלא היה זה בשעה שהגיע עמוד האש.
