אין ספק לפני ה' על העתיד, ולמה אמר הכתוב "פן ינחם"?
גור אריה 1 : אמנם ה' יודע שיחזרו מחמת קושי ערפם, אבל לא עוסקים כאן בידיעת ה' אלא שמצד ההליכה עצמה אין ודאות בכך כי אם יהיו צדיקים לא יתחרטו. 2
לעיל (שאלה 5) הובא שבודאי יחזרו כשיראו מלחמה, ו"פן ינחם" פרושו 'שמא יחשבו כך' ואז בודאי יעשו, ונראה שכאן דן הגור אריה גם על מחשבתם- והרי אין ספק לפני ה' מה הם יחשבו?
המהר"ל עוסק כאן לכאורה בשאלת ידיעה ובחירה, ופרש שדיבר הכתוב בלשון מסופקת כי אולי יהיו ישראל צדיקים ולא יחטאו, ואילו את ידיעת ה' את העתידות תלה בכך שה' יודע את קשי עורפם. ולכאורה זה כעין שיטת הראב"ד בהשגות (רמב"ם, ספ"ה מהל' תשובה) שידיעת ה' לא תהיה גזרה שכך יקרה (כי זה היה שולל את האפשרות לבחור) אלא כעין ידיעת האצטגנינים שיודעים את העתיד מכח חיצוני- על ידי ידיעת המזלות (לכן ידיעה זו לא שוללת את אפשרות הבחירה), אך הרמב"ם כתב שם שאין לנו כח להשיג את ידיעת הבורא, ולכן אין לנו להקשות שידיעתו סותרת לבחירתנו. אמנם, בספר דרך חיים (פ"ג מט"ו, עמ' קמח) הביא המהר"ל את שיטת הרמב"ם בסוגיא זו, ובגור אריה (ויקרא 10:2) נקט כשיטת הרמב"ם.
שאלות על רש"י
רש"י: כמו לך נחה: ממה בא רש"י להוציא?
רש"י: כי קרוב הוא- ונוח לשוב: למה רש"י מוסיף זאת?
גור אריה: אם לא כן, קשה שאדרבא- יש להוליכם בדרך הקרובה.
רש"י: כי קרוב הוא- ונוח לשוב: רמב"ן: לשיטת רש"י היה צריך לומר- 'כי אמר אלוקים כי קרוב הוא' (שהרי "כי קרוב" הוא חלק מנתינת הטעם לדברי האלוקים- למה אין ללכת דרך הפלישתים)?
גור אריה: אם כתב 'ולא נחם...דרך ארץ פלישתים הקרוב כי אמר' וכו', היה חסר נתינת הטעם שבדרך זו נח לשוב מצרימה, והמשמעות הייתה- 'ולא נחם אלוקים דרך הפלישתים אע"פ שהיא קצרה, ולמה? שמא ישובו בגלל המלחמה. ואם כך, קשה שראו מלחמות הרבה ולא שבו? ואם היה כתוב 'ולא נחם...כי אמר אלוקים כי קרוב הוא ופן ינחם העם' היה משמע שה' נותן טעם לדבריו שזו הדרך הקרובה, ולא נכון לומר כך שהרי זה ידוע. לכן מקדים "כי קרוב" ועל זה אמר ה' "פן ינחם העם". וכן לא אמר 'ולא נחם...כי קרוב הוא ואמר אלוקים פן ינחם' כי אז היה משמע שיש כאן 2 טעמים- בדרך זו נח לשוב מצרימה, ועוד- פן ינחם העם בראותם מלחמה. וזה לא נכון שהרי גם בדרך המדבר ראו מלחמה 1 . לכן כתוב "כי קרוב...כי אמר אלוקים" שהכל טעם אחד- כשיראו מלחמה בדרך הקרובה אז ישובו. 2 וכך פירוש הפסוק- "ולא נחם...כי קרוב הוא" ואין להוליך אותם בדרך זו, ולמה? משום "פן ינחם העם".
גור אריה: גם רש"י התקשה בכך ולכן הוסיף שיש מדרשי אגדה, וחז"ל דרשו "כי קרוב" בפני עצמו- קרובה השבועה שנשבע אברהם לאבימלך.
ולא חזרו כי הלכו בדרך הרחוקה.
לסיכום - יש כאן שני טעמים שמצטרפים יחדיו, ואם תכתבם כאחד ('כי קרוב ואמר אלוקים') היה משמע שכל טעם בפני עצמו (כאלו כתוב 'ועוד אמר אלוקים'). ואם תקדים את אמירת האלוקים ('כי אמר אלוקים כי קרוב ופן ינחם') היה משמע שציון הקירבה הוא חלק מאמירת האלוקים, וזה לא נכון כי זו עובדה פשוטה וידועה. ואם לא תכתוב "כי קרוב הוא" אלא תציין זאת כעובדה ('ולא נחם...דרך ארץ פלישתים הקרוב') היה משמע שהטעם הוא רק בגלל "כי אמר...פן ינחם העם". לכן ניתנו כאן שני טעמים שמצטרפים- "כי קרוב...כי אמר". ע"ע ברא"ם ובמה שהעיר עליו הגור אריה.
רש"י: כגון מלחמת וירד העמלקי והכנעני: הכוונה למה שנלחמו העמלקים והכנענים במעפילים אחרי חטא המרגלים, וקשה מנין שעל מלחמה זו מדובר?
גור אריה: לקמן (17:8) באו עמלק להלחם וישראל לא חזרו, ולכן הכוונה למלחמת המעפילים. 1
ע"פ המבואר כאן ברא"ם נראה שהמרגלים הזהירו את העם (במדבר 13:29)- "עמלק יושב בארץ הנגב...והכנעני יושב על הים". לכן אמרו ישראל (במדבר 14:4) "ניתנה ראש ונשובה מצרימה", ולבסוף כשהעפילו שלא ברצון ה' בא להם את אשר יגורו, ככתוב (14:45) "וירד העמלקי והכנעני...ויכום". על כך אמר ה' "פן ינחם העם" כפי שאמרו שם "ונשובה מצרימה". נראה שלכך כיוון גם הגור אריה.
רש"י: אם הוליכם בפשוטה על אחת כמה וכמה: למה רש"י מוסיף זאת?
גור אריה: אם "פן ינחם העם" פרושו 'יש חשש שמא ישובו', קשה מה הועלת, והרי גם בדרך העקומה רצו לשוב? אלא שבפשוטה היו חוזרים בודאות. 1
ולשון "פן ינחם" אין הוראתו 'שמא יעשו כך', אלא שמא יחשבו, ואז בודאי יעשו מחמת קירבת הדרך. (אבל בדרך הרחוקה חשבו לשוב ולא שבו.) ע"ע לקמן בהערה לשאלה 8.
רש"י: אם הוליכם בפשוטה על אחת כמה וכמה: מנין שהיו חוזרים, והרי עכשיו שהלכו בדרך העקומה אמרו "ניתנה ראש" ולא עשו זאת בפועל?
גור אריה: הפסוק אומר לך שבדרך הפשוטה היו חוזרים ואין הכתוב צריך ראיה לדבריו 1 , אלא שרש"י הוכיח את דברי עצמו- מנין שהיו חוזרים מחמת אותה מלחמת עמלק? שהרי גם בדרך העקומה אמרו "ניתנה ראש".
גור אריה: אז לא חזרו מפני שאמרו "ניתנה ראש ונשובה מצרימה" כי לדרך ארוכה צריך מנהיג, אך אם הייתה הדרך קצרה לא היו זקוקים למנהיג ולכן בודאי היו שבים.
אמנם עי' לעיל, שמות 6:3:6:1 שלפעמים דרך הכתוב להביא ראיות לדברי עצמו.
רש"י: פן ינחם- יחשבו מחשבה: למה רש"י פירש שלא כסדר הכתוב?
גור אריה: בפסוק כתוב "פן ינחם" ולא מפורש מהי הנחמה? לכן יש לפרש שכאלו כתוב 'בראותם מלחמה פן ינחם ושבו' ואז נידע שיתנחמו על כך שיצאו וממילא ישובו, לכן שינה רש"י את סדר הפסוק- לחבר את "פן ינחם" אל "ושבו מצרימה".
