שאלות על רש"י
רש"י: תושב - זה גר תושב. ושכיר - זה הנכרי: למה לא דרשו כמו לגבי תרומה- 'תושב זה קנוי קניין עולם, שכיר זה קנוי קנין שנים'?
רא"ם: בודאי שישראל אוכל קרבן פסח- ואפילו הוא עבד (שהרי הוא לא קנוי קנין הגוף לאדונו), ולא צריך לכך פסוק. 1
כלומר- אם נדרוש לרבות קנוי קנין עולם ושנים, הכוונה לעבד עברי הקנוי לשש ועבד נרצע הקנוי עד היובל. כלפיהם טען הרא"ם שלא צריך פסוק לרבות אותם שהרי עבד עברי איננו קנוי קנין הגוף, והראיה- עבד כנעני של כהן אוכל בתרומה כי הוא 'קנין כספו' מה שאין כן עבד עברי של כהן.
רש"י: תושב - זה גר תושב. ושכיר - זה הנכרי: בגמ' (יבמות דף ע א) נראה שדרשו 'תושב זה קנוי קנין עולם, שכיר זה קנוי קנין שנים', וזה מיותר ובא ללמד על תרומה בגזירה שווה (עיי"ש), וקשה שעבד עברי הקנוי קנין עולם [-נרצע] או קנין שנים [-לשש שנים] בודאי מחוייב באכילת פסח?
רא"ם: תוס' ביבמות (דף ע ב, ד"ה אלא) פירשו שלא מדובר על תושב ושכיר ישראל אלא על גוי, וזה מיותר (כי הם פסולים מחמת שהם ערלים ובני נכר) ללמוד מכאן גזירה שווה לתרומה. 1
ועי' מה שהקשה הרא"ם למה הפסוק לא מיותר, ולעיל (12:43) ביאר הרא"ם למה כל הכתובים כאן נצרכים.
רש"י: ומה תלמוד לומר, והלא ערלים הם: בגמ' כתוב שהפסוק מיותר ללמד על תרומה בגזירה שווה, א"כ מה הקשה רש"י?
גור אריה: אף שהפסוק מיותר לגזירה שווה, לא יתכן שישתמע דבר לא נכון מהפסוק. ומפני שמשמעות הפסוק- גוי אינו אוכל אבל ישראל אוכל, לא יתכן שמדובר בגוי ערל 1 אלא בגוי מהול.
שהרי ישראל ערל כמוהו- גם לא אוכל.
רש"י: כגון ערבי מהול וגבעוני מהול והוא תושב או שכיר: רמב"ן: הגמ' (יבמות דף עא א) דוחה זאת שגוי נקרא ערל גם כשהוא מהול, ואת הפסוק העמידו בגר שמל ולא טבל?
רא"ם: לגבי נדרים אמרו שישראל ערל נקרא נימול וגוי מהול נקרא ערל, כי בנדרים הולכים אחרי לשון בני אדם. אך לגבי פסח- ערבי מהול איננו נחשב ערל. 1
