רא"ם: במכילתא מוכח שפרשה זו נאמרה לפסח מצרים, וכן נראה ממה שהכתוב מסיים (לקמן 12:50) שישראל עשו כפי שנצטוו כאן. ¹ ואין לומר שהפרשה נאמרה בראש חודש, כי א"כ- למה הפסיק בין פרשת החודש (לעיל 12:2) לפרשה זו בפרשת "ויהי בחצי הלילה" ² (לעיל 12:29).

גור אריה: אין לומר שהפרשה נאמרה לפני י"ד ניסן, שהרי בתחילת ניסן נאמרה פרשת "החודש הזה לכם" ופרשה זו לא נאמרה שם.

רא"ם: הקדימו את הפרשיות הללו כדי להסמיכן ל"ועברתי בארץ מצרים...והכיתי כל בכור" (לעיל 12:12).

מהר"ל, גבורות ה' (פל"ח, עמ' קמב, ד"ה זאת חקת): כדי לומר שפרשה זו לא נאמרה בראש חודש.

גור אריה: ה' רצה שהם ימולו בי"ד- ליל צאתם ממצרים ¹ , ושיתערבו דם פסח ומילה. ²

מהר"ל, גבורות ה' (פלח, עמ' קמב, ד"ה זאת חקת): למעלה נאמרו מצוות שיש בהם תיקון עשייתו כלומר שיש בהם מצות עשה, כגון ב"אל תאכלו ממנו נא" יש עשה של "כי אם צלי אש", וכן "לא תותירו...והנותר...באש תשרופו". אך כאן נאמרו לאוין, כגון 'בן נכר וערל לא יאכל בו', וזה לא תיקון עשייתו. ³

רא"ם: שיטת הרמב"ם שמדובר על עובד עבודה זרה, אבל רש"י לא למד כך, אלא גם המשומד לעבירה אחת נקרא 'בן נכר. ¹

גור אריה ¹ : אמנם יש ללמוד- תושב ושכיר של ישראל לא אוכל וקל וחומר שסתם גוי לא יאכל, אבל 'מילתא דאתיא בק"ו, טרח וכתב לה קרא'. ²

גור אריה: הפסוק כאן נצרך לישראל משומד.

רא"ם: אלמלא "תושב ושכיר" הייתי אומר ש"בן נכר" מלמד רק על גוי [ולא על ישראל משומד].

גור אריה: שם למדנו שאפילו כשהגוי תושב ושכיר של ישראל, איננו אוכל בפסח.

גור אריה: "נכר" בכל מקום הוא גוי, אבל כאן כתוב "כל בן נכר" לרבות ישראל משומד. ¹