הפרשה הקודמת היא ציווי ה' למשה, וכאן מדובר על דברי משה אל העם, וצ"ב למה אגודת האזוב והטבילה בדם שבסף לא הוזכרו לעיל?
מהר"ל, גבורות ה' (פל"ז, עמ' קלח, ד"ה ולקחתם): מכאן למדו בנין אב לכל הלקיחות שטעונות אגודה, ושכל קבלת דם טעונה כלי, ולכן דינים אלו לא הוזכרו לעיל שם מדובר על עיקר קרבן פסח.
מהר"ל, דרשה לשבת הגדול (נדפס בסוף הגדה של פסח, עמ' ריב, ד"ה וזה): בפרשה לעיל לא הוזכרו הסף והאזוב כדי שלא לדבר על שפלות ישראל בין האומות, 1 שלא ישתמע שהם קטנים בעיני ה' שהוא רם ונשא, 2 והאמת שהם חשובים כי ה' מגביה אותם. 3
עיי"ש ש'סף' היינו אסקופת הבית שהכל דורסים עליה (ושם חפרו גומא ונתנו את הדם) וזה מורה על שפלות ישראל. וגם לדעה ש'סף' הוא כלי, הכונה שנקראנו 'כנסת ישראל' על שם הכלי הכונס הכל לתוכו, ואת הכלי שמו למטה ככתוב "והגעתם" [כלומר- מהכלי הנתון למטה הרימו את הדם אל המשקוף].
לכאורה הכונה שהפרשה הקודמת היא דבר ה' (כשיטת המהר"ל לעיל, 12:12:8:1*) ופרשה זו דברי משה, ולכן שם לא הוזכר שפלות ישראל.
למה לעיל (12:7) כתוב "על שתי המזוזות ועל המשקוף" וכאן להפך- "אל המשקוף ואל שתי המזוזות"? ולמה שם "ונתנו" וכאן "והגעתם"?
מה הטעם שנצטוו לאגוד?
מהר"ל, גבורות ה' (פל"ז, עמ' קלט, ד"ה ולקחתם): צריך לאגוד כשיש דין לקיחה, כי אגודה עומדת ללקיחה. 1
שהרי אוגדים על מנת שיוכלו לקחת, וכוונתו לכאורה שעל ידי האגד הדבר כבר מיועד ללקיחה.
למה נצטוו לאגוד באזוב דוקא?
מהר"ל, גבורות ה' (פל"ז, עמ' קלט, ד"ה ולקחתם): האזוב הוא עשב קטן מאוד, ולכן הוא מיוחד לאגד. 1
גור אריה (ויקרא יד, ד): האזוב איננו שפל כמו התולעת 2 , וכך על האדם לאחוז בדרך הממוצעת ולהשפיל את עצמו כאזוב
אולי הכוונה שהאזוב הוא חסר חשיבות עצמית, ולכן ראוי לאגוד בו, כי האגד לא עומד לעצמו אלא לשמש אחרים. וע"ע לעיל 12:7:4:2 שהאזוב והדם שבסף מורים על שפלותם של ישראל, ושם מבואר למה שפלותם סיבת גאולתם.
ברש"י כתוב שמצורע זקוק להשפיל עצמן כאזוב ושני תולעת, ופירש המהר"ל שם שתחילה עליו להשפיל עצמו כתולעת אך לא להשאר שפל כל כך אלא כאזוב.
למה בפרשה זו נאמר רק דין האזוב ולא את עיקר מצות קרבן פסח?
מהר"ל, גבורות ה' (פל"ז, עמ' קלט, ד"ה ובמכילתא): פשוט שמשה אמר לישראל את כל פרשת הפסח דלעיל ולא היה צריך לכפול זאת, וכאן בא רק להזהיר את ישראל שלא ימנעו מהקרבת הפסח- אפי' באונס, כי אז יש חשש שיפגעו במגפה. 1
והוסיף המהר"ל שלכן בפרשה זו נזכר ענין האזוב ואיסור היציאה מהבתים, כי בכך ניצלו מהמגפה.
שאלות על רש"י
רש"י: שלושה קלחין: למה דוקא שלושה?
מהר"ל, דרשה לשבת הגדול (נדפס בסוף הגדה של פסח, עמ' ריב, ד"ה וזה): כנגד שלושת האבות. 1
רש"י: לא תצאו...שמאחר שנתנה רשות למשחית וכו': מנין שהטעם הוא בגלל שניתנה רשות למשחית, אולי הדם שבפתחי הבתים מגן מהמכה (ככתוב לקמן 12:23), אבל בחוץ אין להם הגנה?
גור אריה: המכה הייתה רק בחצות, ולמה נאסר להם לצאת מהבית כל הלילה? אלא שהלילה הוא זמנם של המזיקים. 1
הגור אריה בסוף דבריו מעיר שאין הכרח לדברי רש"י, ואפשר שהמכה עצמה הייתה בחצות אבל למזיקים ניתנה רשות כל הלילה הזה, ולא בשאר הלילות. עיי"ש.
רש"י: ולילה רשות למחבלים: רמב"ן: אם זהו הטעם, לעולם אין לצאת מהבית בלילה?
רמב"ן (בפסוק הקודם): מכת בכורות לא נעשתה על ידי משחיתים אלא על ידי ה', והיה להם לחשוש מפני המזיקים שבאים יחד עם ה' שלא יבחינו בין צדיק לרשע, ומכאן יש ללמוד לכל לילה שהוא זמנם של חיות הטרף. 1
גור אריה: לילה הוא זמנם של המזיקים אבל רק בלילה הזה היו המזיקים שכיחים, ולכן נצטוו שלא לצאת (אפילו לפני חצות).
מהר"ל, גבורות ה' (פל"ז עמ' קלט, ד"ה ואתם): שאר הלילות אין רשות למזיקים להזיק, אבל בלילה הזה שה' בעצמו היכה, גם למזיקים ניתנה רשות להזיק.
רש"י: ולילה רשות למחבלים: במכילתא למדו מכאן שיש לנהוג בדרך ארץ, משמע שהטעם הוא לא בגלל המשחיתים?
גור אריה: כך פרוש המכילתא- אין לסמוך על הנס ולכן אל תצאו מבתיכם 1 .
נמצא שלא יצאו בגלל המשחיתים, ואין להם לסמוך על הנס כי יש לנהוג במידת דרך ארץ. וע"ע במהר"ל בנתיבות עולם (נתיב דרך ארץ סוף פ"א) בענין זה.
רש"י: ולילה רשות למחבלים: מה התועלת בזה שלא יצאו מבתיהם?
מהר"ל, גבורות ה' (פל"ז, עמ' קלט, ד"ה ואתם): למשחית לא ניתנה רשות להכנס אל הבתים.
גור אריה (בראשית 6:13): כאשר הצדיק ביחד עם הרשע אין המשחית מבחין ביניהם, לא כשהצדיק נבדל מהרשע. 1
ברש"י שם כתוב שנח נצטווה לבנות תיבה כי כשיש זנות באה אנדרלמוסיה והורגת טובים ורעים, ופירש הגור אריה שזה ענין 'כיון שניתנה רשות למשחית' והעצה כאן ושם היא להבדל מהרשע. ועיי"ש למה מידה זאת נוהגת כאשר פרוצים בזנות, הובאו דבריו בבראשית 6:13:4:1, וכן 6:13:5:1 ואילך.
רש"י: רשות למחבלים: למה היו שם משחיתים, והרי ה' היכה בעצמו (כדלעיל, רש"י 12:12)?
מהר"ל, גבורות ה' (פל"ז, עמ' קלט, ד"ה ואתם): כיון שה' היכה באותה שעה, נימשכו לשם המשחיתים, וניתנה להם רשות להכות.
גור אריה: אפשר שה' היכה על ידי המשחיתים כי אין זה כבודו להכות בעצמו, ואמרנו שה' היכה בעצמו כי כששר עושה דבר זה לא מתייחס אל המלך עצמו, אך כשעבד המלך עושה דבר- נחשב שהמלך עצמו עשה.
