שאלות על רש"י
רש"י: כל מחמצת- להביא את תערובתו: מה דין התערובת?
גור אריה: רבי אליעזר למד מכאן (פסחים מג א) שתערובת חמץ בלאו, אבל חכמים חולקים. 1
ועי' ברא"ם כאן שהביא את מחלוקת הראשונים כמי ההלכה.
רש"י: פרט למעשר שני וחלות תודה: וכי זה המקור לפסול מצה של מעשר שני ותודה?
גור אריה: אמנם רש"י מביא את המכילתא שלמדה מכאן, אבל בגמ' (פסחים לח ב) פסלו מצה של מעשר שני ותודה מטעמים אחרים. 1
בגמ' כתוב שאין ללמוד מכאן חלות תודה כי הם נאכלו בנוב וגבעון (שלא כדעת הסוברים שבבמה גדולה הקריבו רק חובות הקבוע להם זמן), ואותם חלות תודה נאכלו בכל מקום. וכן מעשר שני יש לו היתר בכל מקום אם הוא נטמא ונפדה (ככתוב שם, פסחים לו ב). ומהפסוק שלנו דרשו (בפסחים לו א) למעט מצת ביכורים שאינה נאכלת בכל מושבות.
רש"י: פרט למעשר שני וחלות תודה: קשה שבגמרא בקידושין (לז ב) כתוב שמ"על מצות ומרורים יאכלהו" הייתי פוטר ממצה כשאין פסח, ולכן כתוב "בכל מושבותיכם" לרבות?
רא"ם: דברי רש"י הם מהמכילתא שסוברת שלא צריך פסוק למצה בחו"ל כשבית המקדש קיים כי דרשו "וכל ערל לא יאכל בו" אבל אוכל הוא מצה ומרור. 1
גור אריה: ממה שכתוב "מושבותיכם" ולא 'מושבות' למדנו לרבות חו"ל, וממה שיכל לסמוך לפסוק הקודם- 'בערב תאכלו מצות בכל מושבותיכם' וכתב כאן "בכל מושבותיכם תאכלו מצות" למדנו שצריך מצה הנאכלת בכל מושבות.
בתוס' שם כתוב שיש פסוק לרבות מצה בארץ כשאין לו פסח, ופסוק לרבות מצה בחו"ל בזמן הבית, ומהפסוק שלנו ריבו חו"ל בזמן שאין בית, ועל כך הוסיף הרא"ם שהמכילתא סברה שלא צריך פסוק לחו"ל בזמן שאין בית, ועיי"ש ברא"ם מדוע תוס' לא אמרו כך.
