כל המכות פגעו במצרים ולא בישראל, ולמה רק כאן נזקקו לדם על הפתחים כדי שלא יהיה בהם נגף?
למה ניצלו ישראל ממכת בכורות?
מהר"ל, גבורות ה' (פ"ס בתחילתו, עמ' רסב): מדרגת הבכור איננה מצד העילה אלא מצד העלול 1 - שהוא ראשית לבאים אחריו, ואילו ישראל קיבלו מעלה מצד העילה כשלקחם ה', ולכן יש להם דבקות בעילה ולא הוכו במכה. 2 וכיצד נעשו לחלק ה'? על ידי הפסח. 3
עילה ועלול- סיבה ומסובב, והבכור מעלתו שהוא 'ראשית' ושורש לבאים אחריו, אך מצד ה'עילה'- הסיבה הראשונה, אין יתרון ל'עלול' הראשון וכולם שווים.
הכוונה שישראל היו ראויים להיות מוכים בבכורות מהטעם המבואר בשאלה הקודמת, וניצלו רק משום שהם 'חלק השם' על ידי קרבן פסח. והנה דבריו צריכים ביאור, ונראה לי לפרש כך- ישראל היו אמורים להיות מוכים במכה זו שנעשתה על ידי ה' (כמבואר בשאלה הקודמת) לא מפני עונש שהגיע להם (שהרי לא נזכר דבר כזה) אלא כי עצם גילוי ה' מחייב שה' אחד ואפס זולתו, והדרך היחידה להנצל בשעה זו היא להיות חלק ה' (כמבואר לקמן). אפשר שעל כך באו דברי המהר"ל כאן שלמעלת הבכורה יש שני פנים- יש לו חשיבות מצד העלול- הוא ראש לכל הבאים אחריו, אבל יש לבכור מעלה הופכית- מבואר במהר"ל (נצח ישראל תחילת פי"א) שישראל נקראים "בני בכורי" כי הבן מורה על אמיתת עצמו של האב (כלומר- מכח הבן הוא נעשה אב, נמצא שמציאות הבן מתחייבת מהיותו אב, כך נ"ל מתוך דבריו, עיי"ש), וזו מעלת הבכור. ועוד הוסיף המהר"ל שם (עמ' עב, ד"ה הסבה השניה) שישראל הם 'ראשית' ובכורים, ובחירתם של ישראל היא מצד ה'עילה'- לא מצד מעשי ישראל, ואין לה ביטול גם אם יחטאו, כי מאת ה' שהוא אחד ראוי שיהיה 'גוי אחד' והם ישראל. אולי זה ביאור דברי המהר"ל כאן- הבכורה היא כח מצרים כמבואר לקמן (12:29:9:1), כי יש להם את מעלת ה'עלול' שהבכור הוא ראשית לבאים אחריו כדברי המהר"ל כאן, ולכן כשהתגלה ה' מתו בכוריהם- כי אין מעלה ל'עלול' הבכור כשמתגלית ה'עילה', אך ישראל הם בכורים בכך שהם שייכים אל ה'עילה' וזה נעשה על ידי קרבן פסח כדלקמן, ולכן הם ניצלו.
כמבואר בשאלה הבאה.
למה ניצלו ישראל דוקא על ידי קרבן פסח?
מהר"ל, גבורות ה' (פל"ו, עמ' קלז, ד"ה ובמדרש): על ידי הקרבן הם דבקים בה', ואז ה' לא מאבד את מה ששייך לו. 1
ע"ע כעין זה במהר"ל שם (פ"ס בתחילתו, עמ' רסב), והוסיף שלכן תרגומו של פסח 'חייס'- ריחם ה' מפני שאתם חלקו. וע"ע לעיל 12:6:2:3 על הרחמים שבפסח. ועי' לעיל 12:3:9:1 ואילך על כך שקרבן פסח בפרט מורה על יחוד ה', ועל כך שישראל הם של ה'. ולמבואר בהערה שבשאלה הקודמת יש להוסיף שבשעת גילוי שכינה מתגלה ש'ה' אחד' ואין קיום לבכורים שיש להם מעלה מצד עצמם, אבל ישראל מעלתם שהם חלק ה' ולכן הם נקראים 'בני בכורי' ואדרבא- גילוי 'ה' אחד' מחייב את היותם של 'ישראל גוי אחד בארץ'.
ההכאה הייתה על ידי ה' בעצמו (כמבואר ברש"י לעיל 12:12), וא"כ למה היה להם לחשוש מהמשחית?
גור אריה (לקמן 12:22): ה' היכה בעצמו והכאתו הייתה כוללת יותר וקודמת למשחיתים ולכן ה' הוא שהכה את המצרים, אבל בישראל יכולים המשחיתים לפגוע [אם לא ישימו דם בפתחיהם]. 1
גור אריה (לקמן 12:22): אין זה כבודו של ה' להכות בעצמו אלא על ידי המשחית, ומה שדרשו לעיל (12:12) 'אני ולא שליח' הכוונה שכאשר שר פועל דבר מה זה לא מתייחס אל המלך, אבל כשעבד המלך פועל על פי צוואת המלך, נחשב שהמלך עשה זאת בעצמו.
ומכיון שבא ה' להכות את מצרים, נמשכו לשם גם המזיקים כמבואר במהר"ל בגבורות ה' (פל"ז, עמ' קלט, ד"ה ואתם).
אלמלא דם הפסח היו ישראל מתים במגפה על ידי המשחיתים, ולא רק הבכורים- שהרי כולם נצטוו על דם הפסח, וא"כ למה אצל המצרים מתו רק הבכורים?
מהר"ל, גבורות ה' (פל"ז, עמ' קלט, ד"ה ואתם): כיון שה' היכה את הבכורים, גם המשחיתים נמשכו רק אחריהם, אבל על כל ישראל נאמר "בני בכורי ישראל" ולכן כולם היו ניזוקים מהמשחיתים [אלמלא דם הפסח]. 1
ע"ע לעיל (12:13:6:1**) אודות ההבדל בין מעלת הבכורה שבישראל לבין הבכורה שבמצרים.
אם כל ישראל היו בסכנה במכת בכורות, למה רק הבכורים נתקדשו?
עי' לקמן 12:30:2:1 ואילך.
מה ענין נתינת הדם על המשקוף והמזוזות?
שאלות על רש"י
רש"י: ולא לאחרים לאות: למה את אות הדם צריך לשים מבפנים?
מהר"ל, גבורות ה' (פל"ז בתחילתו, עמ' קלח): האות היא לכם שאתם חלקו של הקב"ה 1 .
רש"י: נותן אני את עיני וכו': במדרש כתוב שראיית הדם תזכיר לפני ה' את דמו של יצחק, וצ"ב מה הענין בזה?
מהר"ל, גבורות ה' (פל"ז, עמ' קלט, ד"ה ובמכילתא): כשישראל בצרה כמו בשעת מכת בכורות, ה' זוכר להם את עקידת יצחק. 1
לכאורה דייקו ממה שכתוב "את הדם" בה"א הידיעה.
רש"י: ופסחתי- וחמלתי: למה קרבן פסח גורם לחמלה?
מהר"ל, גבורות ה' (פל"ז בתחילתו, עמ' קלח): הקרבן גורם לחמלה כי אראה שאתם עובדים עבודתי ואתם שלי. 1
והוסיף המהר"ל: כיון שישראל דבקים בה' על ידי הקרבן, לא פעלה בהם המכה כלל. ועי' לקמ' שאלה 7.
רש"י: אבל הווה הוא במצרים: מה פרוש הדבר?
גור אריה: כפי שרש"י ממשיך לבאר [שמצרי בבית ישראל ילקה].
