גור אריה: י"ל שכאשר הם נפרדים זה מזה [-והם במקומות שונים] נכון לקוראם דשאים.

גור אריה: יש לפרש (לא כרש"י) שעשב הוא אחר שניכר [איזה מין הוא], וקודם לכן כאשר רק ניכר שהוא ירוק, יש לקוראו דשא.

גור אריה: אפשר לטעות ש"מזריע זרע" פרושו שהעשב הוא זה שמזריע, לכן פירש רש"י שהעשב יגדל זרע הראוי להזריע.

גור אריה: אין באדמה יצר הרע ולא עברה במזיד על ציווי ה', אלא הפירוש שהארץ [מעצם בריאתה] יש בה חסרון כי היא מן התחתונים [-היא חומרית ומרוחקת מהקב"ה] ולכן היא חסרה מהשלמות.

גור אריה: הארץ היא הפרי של העליונים כי משם היא מקבלת את השפע, ולכן היא נתנה כח לפרי שהוא דוגמתה, ולא לעץ [שהוא המשפיע- דוגמת העליונים], ולכן היא לא נתנה טעם בעץ. ¹

גור אריה: אדם הראשון נברא מהאדמה והוא חסר כמותה, ולכן הוא התאוה לפרי של עץ הדעת, ובכך הוא עשה את המקבל החסר- עיקר. ¹

גור אריה: נחלקו בכך במדרש ובכל מקום נקט רש"י כשיטה אחרת, לדבריו כאן חטאה האדמה עצמה, ולפרושו שם האדמה היא הסיבה לחטא [כי האדם יצא ממנה].

גור אריה: בפרי כתוב "אשר זרעו בו" ואילו לגבי העשבים לא כתוב כך, כי בפירות הגרעינים הם בתוך הפרי והם חלק ממנו, ובעשב זרעו הוא מבחוץ, ובא רש"י להשמיע שאעפ"כ נקרא גרעין הפרי זרע.