חולין דף קלח. א

ממה היה עשוי האבנט?

של כה"ג ביוה"כ של כה"ג בכל השנה של כהן הדיוט
לחד מ"ד פשתן
לבן
כלאים - שש משזר תכלת
וארגמן ותולעת שני
כלאים - שש וכו'
למ"ד השני פשתן לבן

מי שהיו לו ה' רחלות, וגזז אחת ומכר את הרחל, ושוב גזז את השניה ומכרה וכו', מה הדין?

מה הדין? מה הטעם?
לרב חסדא חייב דהא גזז חמש - ובשעת גיזה גזז רחל שלו
לרב נתן בר הושעיא פטור בעינן בשעה שנשלם השיעור שיהיה "צאנך"

הלוקח גז צאנו של נכרי, או שלקח מן הנכרי צאן לגזיזה, מה הדין?

קנה גז צאנו של נכרי קנה מן הנכרי את הצאן לגזיזה
קנוי לו רק עד הגזיזה קנוי לו לשלשים יום
לרב חסדא פטור חייב חייב
לרב נתן בר הושעיא פטור פטור חייב

המוכר אילנות בתוך שדה תבואה שלו, ושייר המוכר לעצמו מעט מהאילנות, מי חייב בפאה?

לא התחיל המוכר לקצור את שדהו התחיל המוכר לקצור שדה
לרבנן הלוקח נותן על כל אילן ואילן שלו
והמוכר על שלו
הלוקח נותן על שלו והמוכר על שלו
לר' יהודה המוכר נותן על הכל

הלוקח גז צאנו של חברו ושייר המוכר לעצמו [1], מי חייב בראשית הגז?

אליבא דרבנן אליבא דר' יהודה
לרב חסדא הלוקח נותן על שלו והמוכר על שלו המוכר חייב על הכל [2]
לרבא [3] הלוקח נותן על שלו והמוכר על שלו

חולין דף קלח: א

האם הדינים שנאמרו במשניות דלהלן, נאמרו לצורך או שלא לצורך?

בארץ ובחו"ל בפני הבית ושלא בפני הבית דין חולין ומוקדשין
כיסוי הדם שלא לצורך שלא לצורך לצורך
אותו ואת בנו שלא לצורך לצורך [4] לצורך
גיד הנשה שלא לצורך שלא לצורך שלא לצורך [5]
הזרוע והלחיים שלא לצורך שלא לצורך לצורך
ראשית הגז [6]לצורך שלא לצורך לצורך
שילוח הקן שלא לצורך שלא לצורך לצורך
-------------------------------------------------

[1] אכן אם לא שייר המוכר לעצמו, רק הלוקח חייב.

[2] הקשה רבא, הרי רב חסדא עצמו העמיד לעיל את דברי ר' יהודה רק בכה"ג שהמוכר התחיל לקצור את שדהו, ואילו כאן אף אם נעמיד בכה"ג שהתחיל המוכר לגזוז את שלו, לא מהני מידי, דגבי פאה כתיב (ויקרא יט:ט) "ובקצרכם את קציר ארצכם" - ויש לדייק שהכל הולך לפי תחילת קצירה להתחייב בשדה כולה, אבל בראשית הגזל אין סיבה שאם התחיל לגזוז שיתחייב בעדר כולו.

[3] והעמיד רבא שתנא דמתניתין שאמר שאם שייר המוכר לעצמו - הוא נותן על הכל הוא התנא דלעיל (דף קלב.), שאם אמר אדם לטבח מכור לי בני מעיה של פרה זו, נותן הלוקח את הקיבה לכהן, ואם קנה במשקל אף שהלוקח נותן לכהן המוכר מנכה לו מן הדמים, והטעם משום שאין אדם מוכר את מתנות כהונה. והכי נמי, גם כאן אם שייר המוכר גז צאן שלא מכר, הוא השאיר אצלו את המתנות, ולכן המוכר נותן.

[4] דהו"א דוקא בזמן דאיכא קדשים הוא נוהג - ומשום שדין אותו ואת בנו נאמר באותה פרשה, וס"ד שבזמן שליכא קדשים אינו נוהג, קמ"ל שנוהג גם שלא בפני הבית.

[5] דאין שום סיבה שאם הקדישו שיפקע ממנו דין קדשים.

[6] כדי לאפוקי מר' אילעאי דס"ל שראשית הגז נוהג רק בארץ ולא בחו"ל.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף