[1] הנה לקמן רבא מפרש מנין יודע ר' יהודה שהוא ירך ימין דוקא, ואמר דיליף לה מ"הירך" - המיומנת שבירך. ורבנן, ההוא דפשטא איסוריה בכוליה ירך - לאפוקי חיצון דלא. הרי לנו שדוקא לרבנן ילפינן לפטור חיצון, אולם לר' יהודה לכאורה גם חיצון בכלל גיד הנשה. אכן צדדו תוס' דאפשר לומר שכמה דרשות שמעינן מ"הירך", וא"כ גם ר' יהודה מודה שהוא רק איסור דרבנן.

[2] שהלך להתפלל על הפיכת סדום שהיתה בבוקר, ולכאורה היה לו להקדים ולהתפלל כבר בלילה קודם שנהפכה, אלא שלא רצה לצאת יחידי בלילה. ומה שהלך יחידי, כיון שלא רצה שיהיה עמו שום אדם בשעת תפלה, ועוד כיון שהלך להתפלל במקום שאפשר לראות את סדום (כדכתיב שם בפסוק הבא "וישקף על פני סדום"), לכן לא לקח עמו שום אדם - היות שאסור לראות בהפיכת סדום. ובתוס' רא"ש כתב, שהלך לראות אם כבר נהפכה כדי להתפלל עליהם.