הלכה א' (יג: - יד:)

מעות אינן קונות פירות, אבל משיכת פירות מחייבו הטבעא:

זהב > כסף > נחשת > מעות רעות > אסימון > מטלטלין

לרבי בזקנותו זהב קונה כסף

אסור ללות לקן (שוה ל"ב פרוטות) בלקן [משתנה מזולא ליוקרא כפירא]

לר' יוחנן פירות אינן נקנות בחליפין, ורב חולק (לרמב"ן מח' אם יש חליפין כשהן שוין)

לרב יהודה אמר שמואל משך פרה בחמור ומצאה החמור מתה - על בעל החמור להביא ראיה [ריב"א בתוס' - המחזיק מסופק ואזלינן בתר מרה קמא; ראשונים - ידוע שהיה ממונו ונולד הספק בממונו; מהרא"פ - שאני חליפין] אא"כ החמור היה בבית בעל הפרה מקודם

לר' זירא אף בחליפין המע"ה

פסק דמים על פרה ובתמורתם משך חמור - לא נקנה פרה [מקח ולא חליפין]

לר' בא קנה החמור, ור' יוסי חולק [אין כאן חליפין] אא"כ כבר המחהו אצל שולחני לפרוע

למהרא"פ משך פרה משהסכים לתת חמור - לר' בא קנה החמור (אא"כ הסכים למחרת שלא באותו מעמד), ור' יוסי חולק [מח' אם ניתנה לחליפין או בתורת דמים]

הלכה ב' (יד: - טז.)

שניהם יכולים לחזור אחרי משיכת מעות לבד ויש מי שפרע, לר"ש ולהל' לוקח אינו חוזר

דור המבול גזלו פחות משוה פרוטה, וי"מ לר' חייה בר ווה גזל גמור

מעות (משכון לר' לא, מקצת דמים לר' זירא) קונות בקרקע או למי שפרע -
לר' יוחנן כל המקח, לר' חייה בר יוסף כנגד הדמים חוץ מאין דרכו לקנות חציין

אבל לא מסירת טבעת [לזכרון דברים], או דיבור (תוספתא - אלא דאין רוח חכמים נוחה הימנו חוץ מנשתנה השער לבעל המאור, מנתאנה הלה לרמב"ן)

לגי' מהרא"פ האומר ליתן מתנה לעני הוי נדר

ר' ינאי - מדאו' מעות קונות ומדרבנן לא [שלא יאמר נשרפו חיטיך],
לר"ל מדאו' אין מעות קונות [מיד עמיתך - משיכה (משא"כ גוי)] אלא מי שפרע

לר' אבהו המוכר נאמן שנשרפו חיטיך, ור' יצחק חולק

הלוה י' דינרים - למהרא"פ יכול לשלם ע"י השתמשות בכרם שוה ק' דינרים ולא בית [אינו מצוי ליפול והוי קרוב יותר לשכר], לגי' שלנו בבית ולא בכרם

נותן י' דינרים ע"מ שתעמיד לי מאה חביות [דרך זביני] לגי' העיטור כשהם בבית או במקום דלא שכיח שריפה ולא בכרם או עלייה (רידב"ז)

לרמב"ן יש מי שפרע גם באין לו

הלכה ג' (טז. - יז.)

לרב האונאה שתות מקח (שוה 6 ב- 5 או 7), לר' יוחנן ותוספתא אף שתות מעות

ועד כדי שיראה לתגר יכול המתאנה לקבל אונאתו, או לבטל המקח למשנתנו ור' יוחנן [אין כבודי להתאנות; רציתי לקנות השוה יותר; לקחתי (לפ"מ)/מכרתי (למהרא"פ) ביוקר מדוחק], ולר"י הנשיא אין לבטל מקחו [קח אונאתך]

לר"ט אונאה שליש ויכול לחזור כל היום

לר"י אין אונאה לתגר

רב - ע"מ שאין לו אונאה - תנאו בטל

לוי - האונאה לכה"פ פרוטה, לרידב"ז לרב ד' מעה

הלכה ד' - ה' (יז. - יז:)

אונאה בסלע שנחסר עד שיראה לשולחני ובכפרים עד ע"ש ומידת חסידות יותר -
לר"מ 1/24, לר"י 1/12, לר"ש שתות

בנחסר יותר - מוציאה בשוויה, יותר מחציו - נוקבה [אין פחתה ניכר] ולא יתננה לאנס [מרמה], ובמטבע זהב ונחושת/גדולות של כסף מוציאה בשוויה

מטבע שנשחקה צורתו או משקלו - ערכו נקבע בתור מטבע (צורה) ולא בתור אסימון

מחללין מע"ש על מטבע שחסרה (מהרא"פ - למשנה לכתחלה אלא דהוי נפש רעה, לברייתא בדיעבד) אבל לא יחזיקה ברשותו עד שיהא לו מע"ש

ומקילין לפורטה בירושלים כמשקלו

כשחוזר ומחלל על מטבעות שאולי פעם היו מע"ש - יחלל על היפות

בעי שוה פרוטה: 1) הודאה במקצת על טענת ב' מעות לכה"פ, 2) קידושין,
3) מעילה, 4) אבידה, 5) גזלן שנשבע לשקר להוליכו למדי, 6) אונאה ללוי,
7) להוסיף חומש בחילול מע"ש - לר' סימון קרנו פרוטה [ממעשרו],
לר' ינאי חומשו [ממעשרו חמישיתיו], למשנתנו אף בפחות מש"פ

חומש: 1) אכל בשוגג תרומה חלה וביכורים, 2) תרומת מעשר אפי' דמאי,
3) פדיון רבעי ומע"ש והקדש, 4) מעילה, 5) גוזל ונשבע

הלכה ו' - ז' (יח. - יח:)

אין אונאה, כפל וד' וה' או שבועה בקרקעות עבדים שטרות והקדשות (לר"ש כשאין אחריות),
לר"י אין אונאה לס"ת [אין קץ לדמיו] ובהמה ומרגליות [צריך לזווגן],
ולר"י בן בתירה סוס סייף ומגן במלחמה

אונאת דברים: כמה חפץ זה, זכור מעשיך, דאבותיך

אין מערבין פירות (חוץ מתגר) אפי' חדשים יקרים בישנים זולים

מערבין יין קשה ברך [משביחו] ואין מערבין שמרי יין אחר

מים ביין יודיע לקונים ולא ימכור לחנוני, חוץ ממקום שנהגו להטיל

לר"י חנוני לא יחלק אגוזים לתינוק, לא יפחות השער,

לאבא שאול לא יברור פסולת הגריסין, וחכמים מתירין

אסור לגנוב עין, ליפות דבר ישן למכור - לר' יעקב בר אחא אף ליפות מאכל