[1] רש"י מפרש כדרך שאר תבואות. ותוס' (בד"ה מחלוקת) פירשו, שנחסר בחודש וחדשים יותר ממה שרגיל להחסר עד אותו זמן, והמחלוקת כשעלה כדי חסרון של שנה שלמה בחודש וחדשים.

[2] ולרב כהנא הטעם משום רוצה אדם בקב שלו מתשעה קבין של חברו. ולרב נחמן בר יצחק משום שיש לנו לחוש שמא עשאם המפקיד תרומה ומעשר על מקום אחר.

[3] כי יש לחוש שמא עשה אותם תרומה ומעשר וכו'.

[4] ועושה כן מפני תקנת הקנקנים שלא יתקלקלו מחמת מה שמקולקל בתוכם (כי מצד המאכל אם לא מתקלקל יותר אין טעם למוכרו). ומחלוקתם האם חששו להפסד מועט של קנקנים או לא, דלר"מ לא חששו ולרבנן חששו.

[5] דיש לחוש שמא יפסיד אותם, ולא יזבל את הקרקעות, אלא יזרעם תמיד ויכחישם, כיון שאינו רוצה להשקיע בהם, דשמא יצאו מידו חזרה כשיבוא השבוי, ולכן רק אוכלם תמיד.

[6] דכיון שהדין הוא ששמים לו כאריס, ואינו מפסיד אם יבוא הקרוב, לכן לא מפסיד את הנכסים.

[7] כך לשון הברייתא, וכתבו התוס' (בד"ה היורד) דה"ה שמורידים אותו לכתחילה. וכן הדין הוא שאם שמע שהבעלים ממשמשים ובאין וקדם ותלש כל הפירות ואכל הרי זה זריז ונשכר, דאם לא היה תולשם היה מקבל רק כאריס, ועכשיו הרויח את הכל.