[1] אביי סובר שאין מחלוקת בין התנאים, אלא רק "שמשמעות דורשים" איכא בינייהו - כלומר, מאיזה פסוק דורשים. ולרבא יש נפ"מ להלכה בפרוטה שהוזלה וחזרה והוקרה, דלת"ק שלמד מ"אֲשֶׁר תֹּאבַד" - צריך להחזיר כי בשעת האבידה היתה שוה פרוטה. ולמ"ד מ"וּמְצָאתָהּ" - פטור מלהחזיר דבעינן שיהיה בה שיעור מציאה משעת אבידה ועד שעת מציאה.

[2] ושלא תאמר שמה שנתמעט אבידת עכו"ם הוא רק מלטרוח אבתרה, אלא קמ"ל שאפי' אם כבר הגיעה לידו ג"כ פטור מלהשיבה.

[3] לשון הפסוק (דברים כב:ג) "וְכֵן תַּעֲשֶׂה לַחֲמֹרוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְשִׂמְלָתוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְכָל אֲבֵדַת אָחִיךָ אֲשֶׁר תֹּאבַד מִמֶּנּוּ וּמְצָאתָהּ לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם".

[4] ור' יהודה לא דורש את הו' לדרשא בפני עצמה.

[5] לא משמע לו ש"מִמֶּנּוּ" אתא לדרשא בפני עצמה, אלא הוא המשך לתיבות "אֲשֶׁר תֹּאבַד".