א. כל אחד ישבע שאין לו בה פחות מחצי ויחלוקו, בא לאפוקי מי שראה הטלית שלא קנאה בראיה. ברישא איירי במציאה דהו''א שאחד מהם ישקר מפני שהשני לא מפסיד כלום והסיפא איירי במקח וממכר דהו''א שאחד מהם ישקר מפני שהשני יקבל כספו בחזרה וילך לקנות במקו''א.

ב. זה ישבע שאין לו בה פחות מג' רבעים ויטול, והשני ישבע שאין לו בה פחות מרביע ויטול, שעל החצי שהשני מודה הוא נוטל הכל ועל החצי השני יחלוקו חצי וחצי.

ג. לא, שהרי כתוב בנוסף לכולה שלי ואני מצאתיה [ואם היה קונה בראיה די לכתוב כולה שלי].

ד. במציאה שהגיע לידי הישראל, ולמסקנה נלמד מ'ומצאתה' שפטור.

ה. שכל אחד טוען שהטלית כולה שלו, שיבדקו ממי לקח המוכר הכסף, למסקנה איירי שהמוכר קיבל משניהם כסף ואחד מהם נתן לו בעל כרחו ואינו זוכר ממי קיבל בע''כ.

ו. שיטת בן ננס בחנווני על פנקסו שאין משביעים בעלי דין שבועות סותרות כיון שבאים לידי שבועת שווא [ושניהם יטלו בלא שבועה]. ובגמ' אמרו ששאני מתני' מפני שייתכן ששתי השבועות נכונות והגביהו את המציאה יחד.

ז. ממון המוטל בספק לסומכוס חולקים ולרבנן המע''ה, אי מתני' כרבנן שאני הכא דחולקין משום ששניהם מוחזקים בה [כל אחד מוחזק בכולה ובכה''ג ניתן להוציא ע''י שבועה], ואי מתני כסומכוס הכא יחלוקו בשבועה, וכמ''ד שלסומכוס יחלוקו בשמא ושמא, ולמ''ד שגם בברי וברי לסומכוס חולקין הכא נשבעים מתקנת חכמים כדי שלא יהא כל אחד תוקף טלית של חבירו ויאמר שלי היא [שאין לומר שרק במקום דררא דממונא חולקין, שאם במקום שיש דררא דממונא שוודאי שייך רק לאחד ואעפ''כ חולקין בלא שבועה, כ''ש הכא שייתכן שבאמת היא של שניהם וליכא דררא דממונא].

ח. ב' שהפקידו אצל אחד זה מנה וזה ר' זוז ושניהם טוענים שהפקידו ר', לרבנן כל א' יטול מנה והשאר יהא מונח עד שיבוא אליהו, ולר' יוסי הכל יהא מונח עד שיבא אליהו כדי שלא ירוויחו הרמאים, לרבנן שאני הכא שיתכן שהטלית של שניהם. ולר' יויסי שאני הכא שהרמאי לא יפסיד כלום אם נאמר יהא מונח וכו', שהרי במקח וממכר יש לרמאי הפסד [שהרי קיבל מעות משניהם וגם הם יהיו מונחים] ואפ''ה חולקין.

ט. משום שכל אחד מהם יטען שאין לו עסק עם השני ואינו נאמן עליו בשבועה, ויש להם עסק רק עם בעה''ב ועשו את שליחותו [שהרי לא אמר להם לתת בפני עדים].

י. שהמודה במקצת עושה כן משום שאין לו כעת כסף ומנסה לדחות את מועד הפירעון מפני שאינו מעז לכפור לגמרי, אבל אם כפר לגמרי והעדים הודו במקצת הו''א שלא ישביעוהו, דמגו דחשוד על גזל חשוד על שבועת שקר, וקמ''ל שיש לחייבו שבועה מק''ו.

יא. ק''ו מעד אחד שמחייב שבועה [אע''פ שאין מחייבו ממון] ומפיו שמחייב שבועה במודה במקצת [אע''פ שאין מחייבו בקנס, וכ''ש שעדים שמחייבים ממון ומחייבים בקנס שיחייבוהו בשבועה]. והצד השווה שבהם שע''י טענה וכפירה הם באים ונשבע ומכאן יש ללמוד שגם עדים במקצת שיש טענה וכפירה נשבע.

יב. פיו מחייבו בממון קרבן חומש ואשם, עדים מחייבים בממון קנס ומיתה [ולר' חייא ור''מ מחייבים אותו גם בקרבן].

יג. כופר במלווה לא הוי כפרן [מפני שבדעתו לדחות את מועד הפירעון] וכופר בפקדון הוי כפרן כיון שזה גזל.

יד. להו''א מוסב על טענת כולה שלי שלכל אחד יש אנן סהדי ולכן הצד שכנגדו ישבע על החצי השני ששייך לו [וטעם חיוב השבועה במתני' אינו משום מקצת הטענה כר''ח, אלא מתקנת חכמים שלא יהא כל אחד הולך ותוקף טליתו של חברו], ולמסקנה מוסב על טענת הילך שאחר שטען כן מחייבים את השני להישבע על החצי שהוא רוצה ליטול.

טו. לר' חייא חייב שבועת מודה במקצת ולרב ששת פטור משום שהנ' זוז שמודה בהם נחשב כמי שכבר מחזיק בהם המלווה [ונמצא שתביעתו על הנ' זוז האחרים].

טז. לרשב''א בג' חייב להישבע מדין מודה במקצת ואם הודה בב' פטור [לרב זביד משום דשטר הוי כהילך, ולר' חייא משום דמסייע ליה שטרא או משום שאין נשבעים על הודאה בקרקעות כמו שאין נשבעים על כפירת שעבוד קרקעות], ולר''ע בכל אופן פטור מלשלם ממון נוסף מפני שדינו כמשיב אבדה [ולל''ב רצו לדייק מר''ע שהילך חייב והגמ' דחתה].

יז. אם הודה בקרקעות פטור משבועה על השאר, ואם הודה במקצת הכלים ישבע גם על השאר מדין מודה במקצת, וישבע גם על הקרקעות מדין גלגול שבועה.

יח. א. שתבעו בב' קרקעות והודה לו באחת שחפר בה בור ונהרס הקרקע [דלאו הילך הוא שהרי קלקלה] ב. במי שהודה בכלים וכפר בקרקעות שאע''פ שזו הודאה המחייבת בשבועה בדרך כלל, כיון שבניד''ד הכפירה היא בקרקע אי''צ להישבע.

יט. מפני שלא שייך הילך בפרה שהוא מודה שפשע בה, שהרי היא מתה ואינה בעיניה.

כ. אחד למעט מודה במקצת ואחד למעט העדאת עדים במקצת [שהנתבע פטור משבועה על השאר] או למודה למין הטענה לר' חייא.

כא. א. טענת הילך ב. ששטר מסייע ג. מודה במקצת בקרקע ד. שלא מודה במין הטענה.

כב. רועה שכל יום הביאו לו בהמות לשמור עליהם בפני עדים ויום אחד הביאו לו שלא בפני עדים וטען להד''מ ובאו עדים שאכל ב' בהמות מהעדר, אם איתא לדר''ח קמייתא ישביעוהו על הכל ואם ליתא לדר''ח הוא פטור, ואף שתיקן ר''נ שבמקום שהנתבע אינו נאמן להישבע התובע ישבע במקומו ויטול, כיון שבניד''ד זו תקנתא [שהרועה הפסול היה צריך להישבע היסת מדרבנן] לא עבדינן תקנתא לתקנתא שישבע כנגדו ויטול.

כג. רועה על בהמות שלו פסול מפני שחזקה שהוא לוקח אותן לאכול משדות זרים, ורועה של אחרים כשר מפני שאין אדם חוטא ולא לו.

כד. שבועה שיש לי בה, ואין לי בה פחות מחציה. מקורה מתקנת חכמים שלא כל אחד יתפוס בטלית חבירו ויאמר שהיא שלו.

כה. מודה במקצת אינו חשוד על שבועה מפני שמנסה לדחות את מועד פירעון החוב. כופר בפיקדון אם יש עדים שהפיקדון היה ברשותו בשעה שכפר חשוד על השבועה, ואם אין עדים אינו חשוד מפני שסבור להרוויח זמן כדי למצוא את הפיקדון שנאבד או נגנב ממנו. שבועה שאינה ברשותו גם אינו חשוד לענין שבועה מפני שכוונתו לשלם ממון לבעלים במקום. שבועת היסת אינו חשוד שהרי מצינו שמשביעים מי שחשוד על גזל שבועת היסת ושבועה שלא פשע ושבועה שלא שלח בה יד, וע''כ שהחשוד על גזל אינו חשוד לענין שבועה.

כו. המע''ה.

כז. להו''א כפשט הברייתא שבא עם טלית בידיו ולמסקנה איירי באחד שמחזיק טלית והשני אוחז בקצה הטלית, או שאיירי שחזרו לב''ד ואחד מחזיק בטלית והשני טוען שהשכיר לו את חלקו בטלית [וזו טענה מופרכת שהרי לפני רגע הוא חשד בו לענין גזל, ולא ייתכן שיסכים להשכיר לו חפץ בלא עדים].

כח. למ''ד שתקיפה מועילה אם ניתן להקדישה מבלי לתקוף, שמצד אחד אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט ומצד שני בעינן שתהיה ברשותו כדי שהוא יוכל להקדישה.

כט. שספק בכור אסור בגיזה ועבודה עוד לפני שהגיע לידי הכהן, מכאן משמע שניתן להקדישו לפני שהכהן חטפו.

ל. כן.

לא. לא, עשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק.

לב. מרחץ שמחובר לקרקע אם ניתן להוציאו בדיינים הקדשו חל ואם לאו אינו חל, ומרחץ שאינו מחובר לקרקע [כגון גיגית] בעינן שיהיה שלו וברשותו כדי שיוכל להקדישו.

לג. כל אחד תופס עד מקום שידו מגעת ע''י שבועה, ובמתני' איירי בשניהם תופסים בכרכשתא [חוטים שנשתיירו מהאריגה] ואין אחד שמוחזק יותר מהשני.

לד. בטלית וסודר כמאן דפסיק, ובגט אם הבעל לא יכול למשכו בחזרה דינו כמאן דפסיק, אך אם ניתן למשכו לא הוי כמאן דפסיק [משום דבעינן גט כריתות].

לה. יחלוקו ורבותא קמ''ל שה''ה אפילו במקום שהזהב קרוב לאחד מהם טפי.

לו. בהו''א שנחלקו אם מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו כדי לחלוק ולא לשלם הכל, ולמסקנה שייך לחלוק דווקא במקרה ששניהם תופסים בטופס או בתורף.

לז. מי שמצא שטר [בין שיש הנפק וכ''ש שאין] שהוא לא הלווה או המלווה לא יחזיר עולמית כיון דחיישינן לפירעון, ולר' יוסי יחזיר אם יש הנפק ולא חיישינן לפירעון.

לח. בברייתא אחת [לגבי שטר] משמע שלרבנן חיישינן לפירעון ולר' יוסי לא חיישינן ואילו בברייתא ב' [לגבי כתובת אשה] משמע שלרבנן ולר' יוסי חיישינן. תירוץ א. ר''י חייש לפירעון, ולגבי שטר יש להפוך השיטות [ולפי זה לר''י חיישינן ולרבנן לא] ב. ר''י לא חייש לפירעון אף בכתובה, ולדבריהם דרבנן קאמר [שהם חוששים לפירעון] ג. יש להפוך השיטות בשטר [ולפי''ז לר''י חיישינן ולרבנן לא], ולרבנן אם טוען שפרעו לו יחזיר מפני שחיישינן לב' כתובות אבל לפירעון לא חיישינן.

לט. שניהם אוחזים בטופס או בתורף יחלוקו, א' בתורף ואחד בטופס כל א' יטול מה שאחוז בו, ואם אינם אחוזים בתופס או תורף יחלוקו גם אם א' מהם יותר קרוב לשם.

מ. מב' שרוכבים ע''ג בהמה טמאה וזה אומר כולה שלי וכו' שיחלוקו [שאם ישחטוה היא תתקלקל לגמרי].

מא. מפני שאם נאמר שלא קנה חבירו יוצא שהמציאה הוי כמי שמונחת בצידה השני ע''ג קרקע ואף אחד מהם לא יקנה, ורבא דחה שמגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה.

מב. מהאומר צא וגנוב לי שפטור משום שאין שלד''ע, ולעומת זאת שותפים שגנבו יחד [ואחד מהם הוציא מרשות בעה''ב עבור שניהם] חייבים.

מג. בשני חרשים קנו כדי שלא יבואו להתקוטט עם מי שיבוא ליקח מהם את המציאה. חרש ופיקח לא קונים כיון שהפיקח אינו יכול לקנות ע''י הגבהת החרש, ומגו דלא קנה פיקח לא קנה החרש, שכיון שהחרש רואה שהפיקח לא קנה לא יבואו להתקוטט

מד. משנים אוחזין בטלית וכו' אין ראיה מפני שכל אחד טוען שהגביה הכל לעצמו. מזה אומר כולה שלי וכו' אין ראיה מפני שהייתור נועד למציאה ברישא ומקח וממכר בסיפא. מזה אומר חציה שלי וכו' אין ראיה משום דהו''א שדינו כמשיב אבידה וקמ''ל שהוא מנסה להערים כדי לפטור את עצמו משבועה. היו שנים רוכבין וכו' אין ראיה משום שהחידוש במשנה שהרוכב קונה ברכיבה.

מה. רכוב התפוס במוסירה ושאינו תפוס אינו קונה, שהרי לרבנן היושב בקרון שנסחב ע''י שור וחמור אינו לוקה. ומנהיג ברגליו קונה בקנין משיכה [שבועט בה ברגליו והולכת מחמתו כדרך רוכבי סוסים].

מו. קונה במכר [קנין מסירה], ואינו זוכה מן ההפקר [כיון שלא הוי קנין משיכה].

מז. שניהם אותו דבר [ואם אחד מנהיג ברגליו ואחד גם רכוב יחלוקו].

מח. לת''ק אחד מהם נקנה במשיכה או הנהגה [לחד מ''ד גמל וחד מ''ד חמור] והשני נקנה רק בכדרכו [גמל במשיכה או חמור בהנהגה] ולר''י גמל נקנה במשיכה וחמור בהנהגה [אבל לא להיפך].

מט. רכוב קנה את החמור ובית פגיה של המוסרה [מה שבראש החמור דכחמור דמי], והתפוס במוסרה קנה רק מה שבידו, ושאר המוסרה תפוס לא קנה מפני שמוגבהת בצידה השני ע''י החמור, ורוכב לא קנה מפני שהשני לא הגביה עבורו.

נ. שניהם קנו, ולא אמרינן שראשון קנה משום שיכול למושכה למעלה ולזכות בהכל.

נא. אדם בינוני אינו קונה ברה''ר מפני שאין דרכו לרכב בסימטא משום צניעות. אך אשה [שאין בכוחה להוליך ברגלה אפילו בסימטא] ואדם מזולזל [שאינו מתבייש לרכב ברה''ר] קונים בסימטא.

נב. בכפותה קנה [ואם אינה כפותה לא מהני מפני שיש לה דין חצר המהלכת].

נג. לא, מפני שהספינה דוממת וזזה ע''י המים וכן הסל שביד האשה דומם וזז על ידה.

נד. א-ב. במזכה לחבירו את החפץ [או שקנהו ונתן לחברו במתנה או שלא קנאו וחבירו זכה מההפקר] ג. ששחבירו [המקבל] אמר מתחילה שהחפץ שייך לו.

נה. לעולא בעני לעני לכ''ע זכה, ובעשיר לעני לר''א זכה ולרבנן לא, ונחלקו אם אמרינן ב' מגו [שהרי הוא לא יכול לזכות להם במגו מפני שאינו עני]. ולרב נחמן נחלקו אם עני לעני מהני, שלר''א אמרינן חד מגו ולרבנן ל''א כיון שחב לאחרים כשהוא זוכה בהפקר.

נו. אם אמר נכש עמי או עדור עמי היום המציאה לפועל מפני ששכרו למלאכה מסוימת ואם שכרו למלאכה בסתם המציאה לבעה''ב.

נז. שנא' 'כי לי בני ישראל עבדים', ולא עבדים לעבדים.

נח. תקנת רבנן כדי שלא יבואו להתקוטט, לרב פפא ד' אמות קונות לו בצידי רה''ר ובסימטא, ולרב ששת יש קנין ד' אמות ברה''ר ובצידי רה''ר אך לא בסימטא.

נט. שהזורק עומר על שאר הפאה והנופל על מציאה ברחוב כדי לקחתה לא קונה בד' אמות, ותירצו בגמ' שהטעם לכך משום שגילה דעתו דלא ניחא ליה בתקנת חז''ל.

ס. א. חצר אינה בר חיובא ולא שייך שלד''ע ב. חצר פועלת בעל כרחה, ורק בדבר שניתן שלא לעשות שייך שלד''ע. נפק''מ לגבי כהן שאמר לישראל צא וקדש לי גרושה או איש שביקש מאשה שתקיף שיער לקטן [שלפי תירוץ א' אין שלד''ע ולתירוץ ב' יש שלד''ע].

סא. למסקנה לכ''ע קטנה מתגרשת בחצרה שנתרבתה מידה ונחלקו ריו''ח וריש לקיש אם ה''ה למציאה [וילפינן מציאה מגט], ואיב''א בקטנה לכ''ע ילפינן מציאה מגט ונחלקו אם ה''ה לקטן, ואיב''א לא נחלקו כלל וריו''ח איירי בגט שקונה בחצר וריש לקיש איירי במציאה שלא קונה בחצר.

סב. חצר משתמרת קונה גם שאינו שם ושאינה משתמרת קונה רק כשעומד בצד שדהו.

סג. להו''א בעיר אי''ז שכחה אף פעם ובשדה תמיד יש שכחה [שנא' ושכחת עומר בשדה, בשדה ולא בעיר], ולמסקנה מה ששכוח מעיקרו הוי שכחה בין בשדה ובין בעיר ומה שאינו שכוח מעיקרו לא הוי שכחה בין בשדה ובין בעיר].

סד. שורות שכבר עבר עליהן ושכח לאסוף אותן הוי שכחה, ושלפניו לא הוי שכחה שהרי עדיין לא עברו שם.

סה. בקנין אגב או קנין חליפין.

סו. במציאה צריך משום דבעינן חצר משתמרת כדי לקנות, ובמתנה אי''צ מפני שזו דעת אחרת מקנה.

סז. גט צריך לפי שאין חבין לאדם אלא בפניו, ובמתנה אי''צ מפני שהתרבתה מחצירו לשליחות וזכין לאדם שלא בפניו.

סח. כמונח דמי.

סט. לשמואל בנו קטן לאביו מפני שמגביה על דעת להביאו לאביו, ובנו גדול לעצמו. לריו''ח בנו סמוך על שלחנו אפילו גדול מציאתו לאביו משום איבה, ושאינו סמוך על שלחנו אפילו קטן מציאתו לעצמו.

ע. מפני שהוא עני ומותר לו ללקט לעצמו. או שדין השדה כמי שהלכו בה הנמושות כיון שהעניים מתייאשים מפני שהבן מלקט אחר אביו. או משום שנוח לעניים בתקנה זו כדי שגם בניהם ילקטו אחריהם.

עא. כן, לדרבנן מפני דרכי שלום ולרבי יוסי גזל גמור מדבריהם [נפק''מ אם ניתן להוציאו בדיינים].

עב. באומר נכש עמי או עדור עמי היום המציאה לפועל מפני ששכרו למלאכה מסוימת ואם שכרו למלאכה שאינה לצורך דבר מסוים המציאה לבעה''ב.

עג. לעצמה, לר''ח בר אבא איירי בעבד נוקב מרגליות שרבו לא רוצה שיעסוק בשום מלאכה אחרת, ולרבא איירי במגביה מציאתו תו''כ מלאכתו שלא ביטל עבורה ממלאכתו, ולרב פפא איירי בנשכר ללקט מציאות [היינו שכל מי שלא נשכר במיוחד כדי ללקט מציאות מציאתו לעצמו].

עד. מציאת אשתו שייך לבעל משום איבה, ובמגורשת ואינה מגורשת מציאתה לעצמה כיון שבלאו הכי יש ביניהם איבה.

עה. א. מפני שב''ד נפרעין מהם ב. מחשש שכתב ללוות בניסן ולוה בפועל בתשרי ויבוא לפרוע שלא כדין [שיפרע מלקוחות שקנו אחרי ניסן ולפני תשרי] ג. כיון שהשטר נפל הורע כוחו.

עו. א. בשטרי הקנאה כך שבכל אופן הנכסים משועבדים למלוה בין אם כבר לווה ובין אם לא ב. מזמן חתימת העדים נשתעבדו נכסי הלווה למלווה באופן אוטומטי.

עז. יחזיר למלווה כדי שיצור ע''פ צלוחיתו שהרי הלווה טוען שלא היו דברים מעולם [וממילא אין השטר שייך לו].

עח. ר''א מוקי בשאין חייב מודה שלר''מ אין גובים בשטר חוב שאין בו אחריות נכסים ולרבנן גובים מבני חורין. ריו''ח מוקי בחייב שמודה ור''מ סבר ששטר שאין בו אחריות גובים מנכסים בני חורין ולרבנן גם ממשועבדים גובים.

עט. מסייעת לריו''ח ותיובתא על ר''א בא' ועל שמואל בב'. על ר''א קשה מפני שמבואר להדיא שלר''מ גובים מבני חורין, לשמואל קשה מפני שבנוסף לקושיא על ר''א שקשה גם עליו, הוא סובר שלא חיישינן לפירעון.

פ. בשטר הלוואה כן, מפני שלבסוף יפרעוה ואף אחד לא מלווה כשאין מהיכן לגבות את החוב. ובמקח וממכר אין אחריות סופר מפני שיש אנשים שמוכנים לקנות קרקע בשביל יום אחד.

פא. באחריות רשאי לעמוד לדין לכ''ע מפני שאם יגבו משמעון את השדה הוא יחזור לתובעה מראובן, וי''א שגם שלא באחריות רשאי לעמוד עמו לדין כדי שלא תהיה לשמעון תרעומת על ראובן.

פב. שלא באחריות עד שלא עשה בה קנין חזקה יכול לחזור בו ולאחר מכן אינו יכול מפני שזו אשמתו שקנה חייטא דקטרא [שק קשור] ולא בירר אם יש לה אחריות, ואם קנאה באחריות יכול לחזור גם לאחר מכן. וי''א שגם כשיש אחריות המוכר יכול לדרוש לראות שטר חתום מב''ד שנלקחה ממנו השדה, מפני שהוא בטוח שב''ד ידחו את הערעור על בעלות השדה.

פג. לרב יש ללוקח מעות ושבח ולשמואל מעות יש ושבח אין [משום דמיחזי כריבית].

פד. א. בגזל שדה והשביחה ובא הנגזל ולקחה ב. גזל שדה חבירו מלאה פירות ואכל את הפירות וחפר שם בורות שיחין ומערות ג. שנטלוה מסיקין מהגזלן ולכן אם בא הנגזל לגבות קרן יגבה מנכסים משועבדים, ואם בא לגבות פירות יגבה מנכסים בני חורין ד. הרישא והסיפא עוסקים בשני מקרים, כגון שגזל שדה מלאה פירות ומכרה לאחר שאכלם, שאם בא לגבות מהקרן יגבה ממשועבדים ואם בא לגבות פירות יגבה מהבני חורין של הגזלן [ולא של הלקוחות].

פה. כשעמד בדין על הקרן ולא על הפירות עם הנגזל וכיון שהמעשה התפרסם דינו כמלווה בשטר, שרוב האנשים יתבעו על הקרן לפני שיתבעו על הפירות.

פו. א. כשהגזלן משיב לנגזל קרקע אחרת שבבעלותו ב. שקנו מידו [העדים קיבלו אחריות בשעת הנתינה].

פז. מלקוחות הוא גובה שבח מפני שהמוכר כתב בשטר לקונה שאם יגבו ממנו בשבח המוכר ישלם לו על כך, ובמתנה אינו גובה מפני שאינו יכול לחזור ולגבות מהנותן.

פח. לא.

פט. א. בשבח המגיע לכתפים ב. שבע''ח נושה בו כשיעור שווי הקרקע עם השבח יחד.

צ. יש מ''ד שא''א לסלקו ע''י מעות כיון שהבע''ח קודם וטוען שכולה שלו והלוקח ירד בה שלא ברשות, ולמ''ד שניתן לסלקו בתנאי שלא עשו את השדה אפותיקי שבכה''ג אי אפשר יכול לסלקו במעות במקום.

צא. לרב מעות יש ושבח אין [כיון ששילם לשם פיקדון ולא רצה לפרש כן מפני שהגזלן לא היה מסכים לקבלו בתורת פיקדון], ולשמואל אפילו מעות אין לו [כיון שנתן לשם מתנה לגזלן ולא פירש כן כדי שלא יתבייש].

צב. לרב המעות חוזרים למקדש [כיון שידע שאי אפשר לקדש אחותו ונתן לשם פיקדון ולא פירש כן מפני שאחותו לא תרצה לקבלו בתורת פיקדון] ולשמואל המעות מתנה [כיון שיודע שאין הקידושין תופסים ונתן מתנה בתורת קידושין כדי שלא תתבייש].

צג. דהו''א שרב איירי בקונה שדה שאין רצונו לתת מתנה לזרים, ובמקדש אחותו הוא יודה לשמואל שמקדש בכסף לשם מתנה, והו''א ששמואל איירי במקדש אחותו לשם מתנה, אבל בקונה שדה מזר הוא יודה לרב שהמעות היו לשם פיקדון.

צד. אינו יכול ליקח מפני שמכר לראשון את כל זכויותיו בשדה, למר זוטרא מפני שנוח לו שלא יקראוהו גזלן ולרב אשי נוח לו להישאר בנאמנותו. נפק''מ (א-ב) שמת הלוקח או מת הגזלן שבכה''ג לא אכפת לו שיקראוהו גזלן [למסקנה אכפת לו מפני שיקראו לבניו בני הגזלן] ונפק''מ (ג) שנתן השדה במתנה שלא שייך בזה גזלן אם יחזור בו.

צה. הוא גילה דעתו שאין רצונו להעמידה ביד הראשון ולכן היא קנויה לשני.

צו. אם נפלה לו בירושה יכול לקחה מיד הלוקח מפני שאין לו ענין להראות נאמנות. אם גבאה בחובו ורוצה דווקא בשדה זו למרות שיש נוספות מוכח שכוונתו לעמוד בנאמנותו, ואם לא אפשר שרוצה לפרוע מעות מהנגזל ואינו רוצה לעמוד בנאמנותו ובכה''ג ניתן להוציא השדה מהלוקח. לגבי מתנה נחלקו רב אחא ורבינא אם דינה כמתנה [שהרי לא טרח בעבורה] או שדינה כמכר [שהרי טרח לפייסו כדי שיוכל לעמוד בנאמנותו שהשדה תישאר ביד הלוקח].

צז. לרב הונא לאחר שעת העמדה בדין [שהרי עמד ברשעו כל הזמן הזה וגילה דעתו שאינו אדם נאמן], לחייא בר רב עד עד שיגיע לידו אדרכתא [שלאחר קבלת האדרכתא מוכח שאינו נאמן], ולרב פפא עד שיתחילו ימי ההכרזה [שאם עמד במרדו עד אז ודאי גילה דעתו שאינו נאמן].

צח. במאמינו שסומך עליו שיטרח להשיגה שוב.

צט. שבגזלן סמכא דעתו שישיג את הקרקע כדי שלא יקראוהו גזלן, ובאבא לבן לא סמכא דעתו מפני שחושש שימכור נכסיו בחייו או שפוחד שלא תעלה במצודתו כלום.

ק. מה שאירש מאבא היום מפני שזקוק למעות עבור קבורה ותכריכים לאביו, ומה שתעלה מצודתי היום משום כדי חייו שהוא עני שזקוק לפרנסה.

קא. כן, כר''מ שסובר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם.

קב. לשמואל יחזירו לבעלים בכל מקרה, שהרי הוא שיעבד עצמו לשטר וגם אין לומר שהשטר פרוע, שאם הלווה היה פורעו הוא היה קורעו. לריו''ח לא יחזיר אף פעם מפני שחיישינן לפירעון.

קג. בשטרי חלטאטא ואדרכתא שב''ד מוציא לאחר שפסקו שצריך לגבות ממנו ולא שייך לחשוש לפירעון [שלאחר הפירעון היה לו לקרעו או לכתוב שובר כנגדו].

קד. א. אם פסקו צא תן לו נאמן לומר פרעתי ואין לכתוב לו אדרכתא, חייב אתה ליתן לו אינו נאמן לומר פרעתי וכותבים עליו אדרכתא ב. צא תן לו ואמר פרעתי ובאו עדים שלא פרע הוא מוחזק כפרן לאותו ממון. חייב אתה ליתן לו ואמר פרעתי ובאו עדים לא הוי כפרן לאותו ממון מפני שרוצה להשתמט עד שיעיינו בדינו ויחליטו א''צ לשלם.

קה. הטוען לחבירו להד''מ ובאו עדים שלווה אינו נאמן לטעון פרעתי כיון שהוחזק כפרן לאותו ממון, קיבל ע''ע נדוניא עבור איצטלא של כלתו וטען להד''מ ובאו עדים מוחזק כפרן לאותה איצטלא. מי שחייב לחבירו שבועה וטוען שנשבע ובאו עדים שלא נשבע מוחזק כפרן לאותה שבועה.

קו. לא, שהרי יש בו הנפק ומוכח שלווה, וכיון שכתוב לבו ביום לא חיישינן לפירעון.

קז. לא חיישינן מפני שהמלוה חושש שב''ד לא יתנו לו לגבות ע''י שטר זה, ומה שמצינו שלא יחזיר כשחייב מודה שמא כתב ללוות בניסן ולא לווה עד תשרי מפני שהמלווה מרוויח לטרוף לקוחות מניסן עד תשרי וחיישינן.

קח. לא, כי מעשה ב''ד כמאן דנקיט שטרא בידיה דמי.

קט. א. במקום שאין כותבים כתובה ב. מול מעשה ב''ד אינו נאמן לומר פרעתי.

קי. א. לא כתוב בגט מה חיוב הכתובה לאשה [מנה או ר'] ב. לא ניתן לקרוע את הגט להוכיח שפרע מפני שהאשה רוצה להינשא [ואין הכרח שפרע לה בב''ד כדי שיכתבו על הגט שפרע כתובתה].

קיא. לראב''ע אינה גובה תוספת מפני שכתבה על דעת לכונסה, ולפי הברייתא גובה גם תוספת כתובה.

קיב. א. שהוחזקו ב' יוסף בן שמעון באותו העיר ב. שנמצא במקום שהשיירות מצויות בו.

קיג. רבה הקשה ממשנה מפני שהיא עדיפה מקושיא מברייתא, ור''ז הקשה מברייתא מפני שאין הכרח לפרש במשנה שאיירי לזמן מרובה.

קיד. שלרבה כל מעשה ב''ד מחזירים וב''ד נחשב כמקום שהשיירות מצויות בו. ולר''ז ניתן להעמיד שנמצא השטר מחוץ לב''ד [ושם אין שיירות מצויות].

קטו. א. כשאין שיירות מצויות ב. שלא הוחזקו שני יוסף בן שמעון באותה העיר ג. שהעדים אומרים שחתמו רק על שטר אחד שכתוב בו יוסף בן שמעון כל חייהם ד. שטוען יש נקב בגט בצד אות פלונית.

קטז. נקב בצד אות פלונית יחזיר וסתם נקב לא יחזיר ואם יש טביעות עין לת''ח יחזיר

קיז. א. מפני שמרגע שנתן עיניו לגרשה כבר אין לו פירות בנכסיה [ויוצא שמכרם שלא כדין] ב. כשתבוא לטרוף פירות מן הלקוחות יאמרו לה להביא ראיה מתי קיבלה גט לידיה.

קיח. בגט יבקשו מהאשה שתוכיח מתי הגיע לידה מפני שרבנן תיקנו להשיב גט שנאבד כדי שלא תתעגן ואילו בשט''ח יש לחוש שהלוקח יסבור שנתברר לב''ד שהשטר כשר.

קיט. יחזיר לעבד. א. מפני שזכות לעבד לקבל שטר שחרור ב. כשיבוא העבד לטרוף נכסים מהלקוחות שקנו מאדונו יאמרו לו להביא ראיה מתי הגיע השטר שחרור לידיו.

קכ. צוואה של שכיב מרע, נוטריקון דא תהא למיקם ולהיות.

קכא. בשכ''מ שאמר תנו יתנו כל עוד הוא חי מפני שיכול לחזור בו ולכן אין חשש לרמאות [שהרי יכול לומר שיתנו לאחר וב''ד יקיימו דבריו האחרונים], ובמתנת בריא לא יתנו שמא נמלך ולא נתנה לראשון אלא לאחר וכיון שרוצה לחזור בו הוא טוען שנפל השטר מהראשון כדי שיוכל להוציא המתנה מהשני ששטרו מאוחר יותר, וב''ד יאמרו לו לכתוב שטר חדש כדי שלא יוכל לרמאות ולהוציא מהקודם.

קכב. א. מפני שיכולה למחול לבעלה על הכתובה גם לאחר שמכרתו ב. שטר כתובה שיוצא מתחת ידה כך שוודאי היא מכרה אותו ג. שגם אם האשה מרמת הבעל גובה כדין כיון שהשובר הגיע לידו בציווי האשה וזוכה למפרע מניסן.

קכג. לרבא דין זה מוכח ממתני' ששובר שנמצא והאשה מודה יחזיר לבעל, ולאביי אין הכרח מפני שזוכה בשובר בעת חתימת העדים.

קכד. אגרות שום - שטרות שב''ד כותב למלווה בכמה העריכו את נכסי הלווה. איגרות מזון - שטרות שכתוב בהן שהבעל קיבל על עצמו לפרנס את בת אשתו מנישואיה הקודמים. שטרי בירורין - שבין בעלי הדין [שטרי טענות או שטרי זבל''א וזבל''א].

קכה. מהמשנה שכל מעשי ב''ד ה''ז יחזיר, רב עמרם דחה שאין לפשוט מאיסור לממון

קכו. תכריך אלו ג' שטרות כרוכים זה בזה ואגודה אלו ג' שטרות קשורים זה בזה, ונקטו בדווקא ג' מפני שב' לא הוי סימן שהרי אם יכריז שטרא מיעוט שטרות ב'.

קכז. לא, שעצם מה שכרוכים אחד בשני הוי סימן.

קכח. א. כיון ששלושתם ביחד ודאי הם שייכים ללווה ב. איירי בשטרות שכבר כתוב בהם קיום ואין לומר שנפלו בדרכם לסופר וגם אין לומר שאדם משהה שטר מקוים ביד הסופר ולכן סביר להניח שהם נפלו ממנו.

קכט. א. לא מסתבר שאצל אחד הלווים יהיו שאר השטרות [ואיירי בג' שטרות שנכתבו ע''י ג' סופרים שונים] ב. אין דרך הלווה לקיים שטרות.

קל. שכל דבר המבטל דבר [כגון סמפון שמבטל שטר] נקרא סמפון.

קלא. א. שנמצא בין שטרות קרועים ב. שהתקיים ע''פ עדים שחתומים עליו ג. שיש עליו עדי קיום ד. בשובר שיוצא מתחת ידי השליש או שנכתב לאחר חתימת השטר.

קלב. כשר, שאם נתנו לשליש מוכח שהוא נאמן בעיניו.

קלג. בדרך הינוח אפילו פחות מקב בד' אמות חייב להכריז ובדרך נפילה אפילו יותר מקב בד' אמות מותר לקחת, קב בד' אמות במכנשתא דבי דרי מותר ליקח.

קלד. א. חצי קב בב' אמות [מצד אחד שיעור קטן והבעלים לא יטרח לחזור לקחת ומצד שני יש מעט טרחה מפני שטחו] ב. קביים בח' אמות [שיעור גדול שאכפת לבעלים ממנו וטרחה מרובה] ג. קב שומשמין בד' אמות [סחורה יקרה וטרחה מרובה] ד. קב רימונים ותמרים בד' אמות [פירות שאינם חשובים וטרחה מועטת], הכל נשאר בגמ' בתיקו.

קלה. קציעות ותאנים מותר מפני שבעה''ב יודע שהפירות נושרים ומתייאש מהן [שתאנים נמאסות בנפילתן], זיתים וחרובים אסור מפני שידוע מאיזה עץ נפלו ולמי הם שייכים.

קלו. לרבא הוי יאוש מפני שעתיד להתייאש ברגע שיגלה ולאביי לא הוי יאוש כיון שלא התייאש בפועל.

קלז. בדבר שיש בו סימן, לפי שהאבדה הגיעה לידיו באיסור [ובשעת נפילה לא היה עתיד להתייאש גם לרבא], או משום שבעל האבדה יכול לתת סימן למוצא ולקבלו בחזרה.

קלח. בזוטו של ים ושלוליתו של נהר מפני שוודאי הבעלים התייאש וגם רחמנא אפקריה.

קלט. בליסטים מזוין.

קמ. כשניתן להצילה ע''י הדחק ורודף אחריה אסור לקחת ואם לא רודף אחריה מותר מפני שמוכח שהתייאש [וכ''ש שמותר כשאינו רודף כלל].

קמא. כשתורם כדעת הבעלים [בדרך כלל מהבינוני] שאמר לו לך תרום אך לא אמר לו מאילו פירות לתרום.

קמב. כשדעתו לבינוניות ומצא יפות מהן יוצא שכיוון לדעת בעה''ב, ואם לא מצא יפות מהן יוצא שלקח מהיפות ולא מהני, ואם בעה''ב באמת התכוון ליפות ונמצא שתרם מבינוניות לא מהני.

קמג. בהכשרה לקבלת טומאה בפירות, שכתוב בפס' 'כי יתן' וקרי כי יותן, מה יתן לדעת אף יותן לדעת, או שהכוונה שייתן בידיו אחד משבעת המשקים על הפירות.

קמד. מברייתא שכמו שבשטפו נהר בין שיש סימן ובין שאין סימן אבדתו מותרת כך גם להיפך שבסתם אבדה בין שיש ובין שאין סימן אסור ליקח לעצמו.

קמה. מקום וסימן לרבה לא הוי סימן ולרבא הוי סימן.

קמו. לרבה כריכות ברה''י ואלומות ברה''ר [שהן גבוהות] אינן נדרסות ולכן יש להן סימן, ולפי רבא מכריזים על המקום שבו הן נמצאו [מפני שאלומות כבדות ואינן מתגלגלות ברוח].

קמז. כיכרות של בעה''ב לכ''ע יש סימן כיון שכל אחד אופה בדפוס אחר ולא דורכים עליהן מפני כבודם לעומת כריכות שנפלו ברה''ר ואין להן סימן מובהק.

קמח. א. אם כל דבר שיש בו שינוי צריך להכריז ב. אם מעבירים על האוכלים ג. סימן העשוי להידרס אם הוי סימן ד. סימן הבא מאליו אם הוי סימן.

קמט. שאם אמר המאבד ווי ליה לחיסרון כיס אבדתו מותרת.

קנ. כן, משקל שאבדו ממנו כלי מתכות ויודע לתאר מה משקלם, ומידה ומנין נלמדו ממשקל בק''ו.

קנא. שעשה סימן בגוף החתיכה כמו רבה בר רב הונא שהיה חותך בצורת משולש בשר ששלח ע''י גוי לאשתו.

קנב. כד רשום [שפתח המגופה כדי לטעום וחזר וסתמה בטיט] ולאביי איירי בכד רשום קודם שנפתחו האוצרות [עונת מכירת היין] מפני שלאחר מכן כל הכדים רשומים ואבד הסימן. מקום בשפת הים לא הוי סימן, שכמו שנאבד ממנו כך יכול להיאבד מחברו, וי''א שמשום הכי גם אם כיוון למקום שבו נמצאה האבדה לא הוי סימן.

קנג. משום יאוש בעלים [שמהעשבים שצמחו מוכח שנשארה שם ימים רבים].

קנד. לת''ח בטביעת עין [בכלי ששבעתן העין].

קנה. מסכת פוריא ואושפיזא.

קנו. כיון שניגב ידיו בגלימא של אחר, א''כ ודאי שאינו מקפיד על ממון הזולת.

קנז. בזמן שמצאן שנים שנים [או יותר].

קנח. הרי אלו שלו. א. אם דין זה נאמר אפילו במקום שיש רוב ישראל או דווקא ברוב גוים ב. את''ל שרשב''א מתיר ברוב ישראל אם רבנן חולקים עליו ג. את''ל שרבנן חולקים אם גם ברוב גוים רבנן חולקים ד. את''ל שרבנן חולקים כמו מי הלכה ה. אם הלכה כרשב''א, האם הלכה כמותו אף ברוב ישראל.

קנט. יש בתי כנסיות שכנענים מתכנסים בהם, ובבתי מדרשות יש מעט שומרים כנענים.

קס. בטמון [באשפה שאינה עשויה להיפנות ונמלך עליה לפנותה].

קסא. לחד מ''ד כן, ולחד מ''ד אין חייב להכריז ומ''מ בעינן להניח עד שיבוא ישראל ויטלו ע''י נתינת סימנים.

קסב. חייב להכריז [דלא כרשב''א].

קסג. יכול ליהנות מהקנקן עצמו [ואם ישראל נתן בה סימן רשאי להשתמש ביין אליבא דר' אסי, שהרי הבעלים התייאש ממנו מפני שיש רוב גוים].

קסד. מפני שיש בו הרבה מכשולים שאבדות נלכדות בהם, וכיון שישראל סוכרים את הנהר כדי לנקותו דינו כרוב ישראל [שמסתבר שנפלו להם מעות בזמן הכריה], והוא סבור שישיבו לו את האבדה.

קסה. א. להחזיר ארנק שיש בו סימן בשוק הומה אדם ב. להחזיר חמורים שנמצאו במדבר לאחר י''ב שנה.

קסו. מותר לאכול מהבשר מפני שדינו כזוטו של ים, איירי בגוונא שראהו מעת שלקח את הבשר עד שהשליכו [שאל''כ דינו כבשר שנתעלם מן העין ואסור באכילה].

קסז. רוב ההולכים כנענים ורוב הטבחים ישראל, גדי שחוט שנמצא בבית כשר ואם נמצא באשפה בחזקת טרף.

קסח. לר''י אסור ולר''ח כשר, רבי פסק כר''ח כשנמצאו בבית וכר''י כשנמצאו באשפה.

קסט. מקצתם בפנים ומקצתם בחוץ יחזיר הכל לבעל הכלי, ואם הכלי והפירות בפנ''ע הפירות שייכים למוצא.

קע. א. כשיש גיזי צמר בחוץ לא יחזיר [שאם הם נפלו משם ודאי חלק היה נשאר] ואם יש פירות מחוץ לכלי יחזיר ב. אם חלק מהפירות בכלי יחזיר ואם לאו לא יחזיר ג. אם הכלי לכיוון הפירות יחזיר ואם גבו לכיוונם לא יחזיר ד. אם יש שוליים רחבות לכלי לא יחזיר.

קעא. משום שמקום הוי סימן ומנין הוי סימן.

קעב. שהם עשויים כמגדלים כעין ג' מלכים [ג' מטבעות בגדלים שונים] ולא יכריז על ב' מפני שמיעוט מטבעות ב' ובכה''ג לא ניתן לתת בהם סימנים.

קעג. כל שיכול לדחוף קיסם ביניהם וליטלם בבת אחת נידון כמגדל וצריך להכריז.

קעד. לא, מפני אין סימן למטבע [שמא העבירו לאחר וממנו נפל המטבע].

קעה. איירי בגוזלים שקשורים בדרך שכולם קושרים והם מדדים כך שבמקום אין סימן.

קעו. מכוסה לא יגע בו [לרב זביד איירי בקנקנים וכוסות], וסכיני והמניק או אשפה מגולה נוטל ומכריז. שכן דרך אשפה לפנות לר''פ משום שדרך אשפה לפנות צריך להכריז על כלים הקטנים, ולרב זביד שדרך אשפה לפנות כלים קטנים [ואם מצא שם כלים קטנים ודאי הם נפלו שם ולא הונחו מדעת].

קעז. הרי אלו שלו מפני שהחפץ מעלה חלודה וניתן לטעון ששייך לאמוריים שגרו שם קודם.

קעח. א. מחציו ולחוץ שלו ומחציו ולפנים של בעה''ב ב. בסכין אם הקת [ששם מחזיקים בה] לכיוון פנים של בעה''ב ואם לכיוון חוץ הרי אלו שלו, בכיס אם הצד שבו מחזיקים ברצועות כלפי פנים של בעה''ב וכלפי חוץ הרי אלו שלו. אם הכותל ממולא חולקים אע''פ שהכותל משופע [ואין תולים שנשפכו מהצד הגבוה].

קעט. בשוק של סוחרי בהמה כל השנה מע''ש [שרוב הבשר שנקנה בירושלים הוא ממעות מע''ש]. בהר הבית חולין [מפני שרוב השנה המעות בירושלים חולין ויש לילך אחר הרוב] בשאר ירושלים בימות השנה חולין ובזמן הרגל הכל מעשר [לפי שרגילים לטאטא את שווקי ירושלים בכל יום והכסף שנמצא שם בזמן הרגל נפל לבעליו בזמן הרגל].

קפ. בבית שהיה מושכר לג' בנ''א כיון שאינו יודע ממי לבקש את האבדה, למ''ד אפילו ברוב ישראל הוא מתייאש כיון שתבע כספו כמה פעמים ולא החזירו לו [וגם לא ניתן להשביעם בהיסת כיון שלא יודע מי מצא את הכסף], ולמ''ד בג' עכו''ם מפני שאין מצווה להשיב להם אבדה.

קפא. מב' יחזיר מפני שיודע השני מצאה, לג' אי''צ להחזיר כיון שבעל האבדה מתייאש מפני ששני האחרים טוענים שלא מצאו את הכסף. ואם יש במציאה שווה ג' פרוטות צריך להשיב שמא הם שותפים [ואין אחד חושב ששותפו גזל אותו אלא חושב ששותק כדי לצערו] ואינם מתייאשים, ולל''ב אפילו ב' פרוטות חייב להשיב שמא שלושתם שותפים ואחד מחל על חלקו לחבירו.

קפב. ע''מ לגזול עובר בג' [לא תגזול השב תשיבם ולא תוכל להתעלם], ע''מ להחזירה ואח''כ נמלך לגוזלה עובר משום השב תשיבם, ואם המתין לאחר שהתייאש ולקחה לעצמו עובר בלא תוכל להתעלם.

קפג. אע''פ שלקח המאבד מסננת לחפש מעותיו אין המוצא חייב להשיב מפני שוודאי התייאש, ולקח מסננת שמא ימצא מה שנפל לאחרים.

קפד. בחנות ולפני שולחני הרי אלו שלו, בין התיבה לחנווני או שולחני שייך להם, מעות שנמצאו על השלחן של השולחני לר''א הרי אלו שלו.

קפה. בלוקח מתגר [שקנה תבואה מהרבה אנשים וכיון שאין בהם סימן נתייאשו הבעלים] הרי אלו שלו, ובלוקח מבעה''ב שדש תבואתו ע''י עבדו ושפחתו הכנענים חייב להחזיר.

קפו. מחמור - נלמד שאי''צ דווקא סימנים או עדים בגופו כמו שמלה, ודי בסימנים או עדים על האוכף. משור - נלמד שצריך להשיב אפילו גיזת זנבו [וכ''ש גיזת שה]. משה - לא ידוע מה נלמד. משמלה נלמד כל דבר שיש בו סימנים ויש לו תובעים שצריך להשיב.

קפז. 'אשר תאבד' לת''ק למעט אבדה שאין בה שו''פ ולר''י אבדה ששטפה נהר מותרת. 'ומצאתה' לת''ק למעט אבדת גוי דאי''צ להשיב ולר''י למעט פחות משו''פ. בהו''א יש נפק''מ לפרוטה שהוזלה משעת אבדה ועד שעת מציאה [שלת''ק שנלמד מ'אשר תאבד' צריך להשיב כיון ששו''פ בשעת אבדה, ולר''י שלמד מ'ומצאתה' פטור כיון שאינו שו''פ בזמן שמצאה, ודחו שגם לת''ק בעינן שו''פ במציאתה]. ונפק''מ לפחות משו''פ שהוקרה משעת אבדה ועד שעת מציאה [לת''ק שנלמד מ'אשר תאבד' פטור, ולר''י שנלמד מ'ומצאתה' חייב, ונדחה כיון שגם לר''י בעינן שו''פ בזמן שנאבד] למסקנה יש נפק''מ לפרוטה שהוזלה והוקרה משעת אבדה ועד שעת מציאה [שלרבנן שנלמד מ'אשר תאבד' חייב להשיב, ולר''י שנלמד מ'ומצאתה' בעינן שו''פ משעת אבדה ועד שעת מציאה [וכיון שהוזלה בינתיים פטור].

קפח. להחזיר גט אשה ע''פ סימנים [למ''ד דאורייתא יחזירו ולמ''ד דרבנן, בממונא עשו רבנן תקנתא אבל לא באיסורא].

קפט. איירי בעדים שהוא ארוך או גוץ [וכיון שיש הרבה גבוהים ונמוכים אי''ז ראיה שהוא בעלה]. ולגבי כלים חיישינן שהשאיל לאחרים בגדיו וכליו, או שאיירי בבגדים לבנים ואדומים שנפוצים מאוד.

קצ. בסתם כלים חוששים ובאוכף ארנק וטבעת שאין דרך העולם להשאילם לאחרים לא חיישינן.

קצא. לת''ק לא מעידים על שומא ולדעת אלעזר בן מהבאי מעידים: מחלוקתם א. אם סימנין דאורייתא או דרבנן ב. אם שומא מצויה בבן גילו ג. אם סימנים עשויים להשתנות לאחר מיתה ד. אם שומא סימן מובהק.

קצב. מפני שנוח לבעל האבדה בכך שהרי הוא היחיד שיודע את הסימנים המובהקים ואלמלא וכיון שאין לו עדים אין לו דרך אחרת לקבל את האבדה.

קצג. כן, נלמד מ'והיה עמך עד דרוש אחיך אותו', דורשהו אם רמאי אם לאו.

קצד. סימנים וסימנים יניח עד שיבוא אליהו [מפני שלאף צד אין יתרון]. סימנים ועדים יביא לבעל העדים [שעדים עדיף מסימנים אפילו למ''ד שסימנים דאורייתא]. סימנים וסימנים וע''א יניח [מפני שעד אחד כמאן דליתיה]. עדי אריגה ועדי נפילה יינתן לעדי נפילה [מפני שמן הסתם האורג מכר את הבגד ויותר מסתבר ששייך למי שנפל ממנו].

קצה. מידת ארכו עדיף מרחבו, שרחבו ניתן לשער בקלות וארכו א''א לשער. משקלו עדיף על מידת ארכו ורחבו משום שאין דרך לשקול בגדים.

קצו. סימני הגט יינתן לה [בהו''א מידת ארכו ורחבו ולמסקנה איירי בנקב בצד אות פלונית, וכיון שיודעת סימן זה מוכח שהגט הגיע לידיה] סימני החוט יינתן לה [בהו''א בצבע אדום ולבן ולמסקנה במידת ארכו ורחבו, ואינה יכולה לדעתו אם לא שהגט היה ברשותה קודם] חפיסה יינתן לו מפני שהאשה יודעת שכל מסמך חשוב הוא שומר שם.

קצז. לר''מ עד כדי שידעו בו שכניו ולר''י בכל רגל יכריז במשך שבוע.

קצח. ג' ימים לפי ר''י ולפי ר''ג ט''ו יום.

קצט. א. צריך להכריז ז' ימים ויוצא יד''ח ב. מכריז שמצא גלימא [או שם החפץ] כדי שהמאבד לא יצטרך לבדוק יום שלם בכליו מה אבד ממנו.

ר. בראשון 'רגל ראשון', בשני 'רגל שני', ובשלישי 'רגל' סתם כדי שלא יחליף בטעות ברגל שני, ואף שרגל שני הוא עלול להחליף ברגל ראשון, אין בכך קלקול כיון שיש גם רגל שלישי.

רא. אנשים שאמרו שכל האבדות שייכות למלך, מאז התקינו שיודיע לשכניו ומיודעיו ודיו.

רב. לרב יהודה מכריז אבדה כיון דחיישינן לרמאים, ולרב נחמן מכריז גלימא ולא חיישינן לרמאים מפני שאין לדבר סוף.

רג. שאמר רק מה צבע בגד ולא נתן סימנים מובהקים.

רד. להביא עדים שהוא לא רמאי.

רה. מפני שהעדים לא הבינו נכון את שאלתו, וחזקה שאין אדם מביא עדים שיחייבוהו בדין.

רו. כל שעושה ואוכל [שניתן להאכילו משכר מעשיו] כגון פרה חמור ותרנגולת, יטפל י''ב חודש [מפני שכל אדם נוח לו בבהמתו]. עגלים וסייחים בארץ מרעה בזמן הדשאים יטפל ג' חודשים, ועגלים וסייחים לצורכי פיטום [שאינם עושים מלאכה] או במקום שאין מרעה וצריך לפטמה מביתו יטפל ל' יום. אווזים ותרנגולים זכרים ל' יום, ואם הם אוכלים הרבה [וכן כל דבר שטיפולו מרובה] יטפל ג' ימים.

רז. לרבה כשומר חינם ולרב יוסף כשומר שכר.

רח. לר''ט מותר ולר''ע אסור.

רט. אם השתמש לכו''ע חייב באחריותו, ואם לא השתמש לר''ט חייב ולר''ע פטור. ולפי רבה לר''ט חייב בגנבה אבדה ואונס ולר''ע פטור מהכל כיון שדינו כשומר חינם. ולפי רב יוסף שדינו כשומר שכר לר''ע חייב בגנבה ואבדה ופטור מאונסים, ולר''ט חייב בכל.

רי. הוצרך משום הלפיכך דר''ט, ולפיכך דר''ט בא לומר שכיון שהתירו לו להשתמש בדמים כמאן דהתשמש בהו דמי. אבדו מוסב על ספינתו שטבעה בים.

ריא. מותר באופן שעושה כן לצורך שימור הספרים שלא יתעפשו.

ריב. לת''ק כל י''ב חודש, לסומכוס חדש ל' יום וישן י''ב חודש, לראב''י גם חדש וגם ישן כל ל' יום [אחרי הגהה בגמ' לדבריו שלא יסתור לת''ק].

ריג. בענין אחד מותר לשנים לקרוא יחד.

ריד. ישים דמיו וייטול לעצמו לפי שתפילין מצויות לקנות.

רטו. שלומד דבר בתחילה [היינו פעם ראשונה שלא למד דבר זה קודם לכן].

רטז. לא, הו''א שמותר מפני שנוח לאדם שיעשו מצוות ברכושו וקמ''ל שבס''ת אנשים מקפידים.

ריז. בזמן שגוללו כדי לשמר את הספר שלא יהרס מותר גם ללמוד בו תוך כדי.

ריח. במשנה כתוב שמי שמצא כסות ינער פעם בחודש, ובשם ריו''ח מובא שמי שיש לו אומן גרדי [אורג מומחה] ינער פעם בחודש. א. ניעור בכל יום קשה אבל אחת לחודש טוב לבגד ב. באחד ינער כל יום ושני אנשים ינערו אחת לחודש ג. ניעור ביד כל יום וע''י מקל אחת לחודש ד. בגד פשתן יעשה כל יום וצמר שנקרע בקלות יעשה פעם בחודש.

ריט. בכוס מתכת שמימיו לא רתחו לגמרי קודם ולא הכניסו פנימה עשבים או תבלינים.

רכ. בגדי פשתן מרומי, כלי זכוכית לבנים, ולשכור פועלים להנהיג השוורים בחרישת הכרמים ולא ישב עמהם [שאין הפועלים חסים על הכרם והשוורים].

רכא. רצו לפשוט שלצרכו ולצורכה אסור, ודחו מפניי אין לפרוס בפני אורחים משום לעין הרע או משום חשש שיגנבוה.

רכב. הכניסה לרבקה ודשה מותר כיון שמטרתו היתה שתינק משם, אבל שתינק ותידוש פסולה לעגלה ערופה מפני שנעשתה בה עבודה.

רכג. שכן עליה עוף כשרה משום שאין לבעלים תועלת מפעולה זו, ואם עלה עליה זכר פסולה מפני שנוח לו בכך.

רכד. כלי עץ כדי שלא ירקבו, כלי נחושת משתמש בחמים ולא ע''י האור, כלי כסף בצונן ולא בחם, מגרפות וקרדומות למאכלים רכים ולא לקשים, זהב וזכוכית לא יגע עד שיבוא אליהו. ואם בעל הפיקדון הלך למדינת הים השומר צריך לטפל בו כמו באבדה.

רכה. כהן בבית הקברות [שאין עשה דוחה ל''ת ועשה וגם שאין איסור נדחה מפני ממון], זקן ואינה לפי כבודו [נלמד מ'והתעלמת'], מי שמלאכתו שווה יותר מאבדת חברו [מהפס' 'אפס כי לא יהיה בך אביון' נלמד ששלך קודם לשל חברך].

רכו. הכיש בה חייב להתעסק בה, אם דרכו להשיב בשדה ואין דרכו להשיב בעיר מחמת הבושה הגמ' נשארה בתיקו מה דינו.

רכז. לב''ש כן ולב''ה לא [והלכה כב''ה].

רכח. והודעת להם בית חייהם - ת''ת. "את הדרך" - זו גמ''ח. "ילכו" - זו ביקור חולים. "בה" - זו קבורה. "את המעשה" - זה הדין. "אשר יעשון" - זו לפנים משורת הדין.

רכט. על שהעמידו דיניהם כדין תורה ולא עשו לפנים משורת הדין.

רל. חמור וכליו הפוכים או פרה רצה בין הכרמים ה''ז אבדה, וכן אם רואה פרה רועה ג' ימים [שנמצאת שם בעלוה''ש ובשקיעה ג' ימים רצוף].

רלא. צריך לגדור את השדה כדי שהעומרים שבו לא יינזקו מהמים, והו''א דפטור מפני שהם עדיין מחוברים לקרקע ונחשבים חלק ממנו.

רלב. לאביי רועה בין בדרך ובין בכרמים לא הויא אבדה, ורצה בין בדרך ובין בכרמים הויא אבדה, ולרבא רצה לכיוון השדה הוי אבדה ורצה לכיוון העיר לא הוי אבדה. ובין הכרמים אם רצה הוי אבדה מפני שנפצעת מהשיחים ואם רועה אי''ז אבדה כיון שלא נפצעת.

רלג. במהלכת בשדה של גוי שנהוג להתרות קודם שהורגים בהמה, ובכה''ג אין לה נזק וגם אין חיוב לשלם לגוי על הנזק שנעשה בשדהו.

רלד. 'השב תשיבם' להשיב את האבדה אפילו מאה פעמים לכל מקום ברשות הבעלים. 'שלח תשלח' לענין מצות שילוח הקן ששייכת גם מאה פעם ושאין ליקח אם על הבנים אפילו לא לצורך מצווה [כגון למצורע]. 'הוכח תוכיח' מצוות תוכחה אפילו מאה פעם ואפילו תלמיד לרב.

רלה. עזוב תעזוב והקם תקים ללמד שצריך לטעון ולפרוק מבהמה שקרסה תחת משאה אפילו מאה פעם ואפילו אם אין בעליו עמו [לא באופן שהבעלים אומר לו לעשות לבד והוא יושב בצד].

רלו. בטעינה אין חסרון כיס וצער בע''ח, בפריקה אין שכר, באבדה לבעלים יש צער אך לא לבהמה. ואם היה רק אבדה הו''א שדווקא בזה שמחויב בהשבתה משום שהבעלים אינו יכול לעשות כן, משא''כ בפריקה וטעינה [שיכול לשכור אדם אחר שיעזור לו].

רלז. מות יומת - שאם א''א להרגו במיתה הכתובה בו ניתן להמיתו בכל מיתה שאפשר. הכה תכה - להרוג עיה''נ בחרב או בכל דרך שאפשר להורגם כשא''א בחרב.

רלח. השב תשיב - בין שלקח משכון ברשות ב''ד ובין שלקח שלא ברשות ב''ד. חבול תחבול - מלמד שהמלוה חייב להחזיר משכון אפילו אם לקח שלא ברשות ב''ד, פס' אחד לכסות יום ואחד לכסות לילה.

רלט. פתח תפתח - לעניי עירך ועניי ערים אחרות. נתון תתן - בין מתנה מרובה ובין מתנה מועטת לעני [שיתן גם אם אין לו להשלים את כל מחסורו]. הענק תעניק - בין אם נתברך ביתו בזכות העבד העברי ובין שלא נתברך. העבט תעביטנו - שמצווה להלוות גם למי שיש לו כסף ורוצה להסתגף [ולר''ש שאי''צ לתת בכה''ג יש כפילות משום שדברה תורה כלשון בנ''א].

רמ. צריך ב''ד כדי להוציא כסף, ודי בשני עדים כדי להשאיר ממון בידיו.

רמא. אפשר להשיב לרפת משתמרת שיש בה אוכל לבהמה, שייך השבה ברפת שנמצאת חוץ לתחום, וי''א שרפת בכל גווני פטור מלהשיב.

רמב. ס''ד שלא יחזיר משום שכיבוד הורים הוקש לכבוד המקום, אך נא' אחרי הפס' ליראה מהוריו 'אני ה', ללמד שמצוות התורה קודמות לכיבוד הורים.

רמג. לרבנן פריקה בחינם וטעינה בשכר [שמסברא יש ללמוד פריקה מטעינה בק''ו, שאם טעינה שאין בה צבע''ח וחיסרון כיס חייב לעזור בחינם, פריקה שיש בה צעב''ח וחיסרון כיס לבעלים כ''ש שחייב לעזור, וממה שהובאו שניהם מוכח שטעינה בשכר]. ולר''ש שניהם בחינם [מפני שאין הכרע בפס' מה מוסב על פריקה ומה מוסב על טעינה].

רמד. רבא רצה ללמוד שצבע''ח דאוריית' [שהרי פריקה חמורה מטעינה וגם ר''ש חולק משום דלא מסיימי קראי], ובגמ' דחו שפריקה חמורה יותר מפני שיש בה חסרון כיס.

רמה. פטור מלסייע, לריה''ג נלמד מפס' 'תחת משאו' משאוי שיכול לעמוד בו, ולרבנן מדין צער בע''ח.

רמו. א. פטור לגמרי ב. פטור מלעשות בחינם וחייב לעשות בשכר.

רמז. בחמר ישראל יפרוק ויטעון כדי שלא יצטער בזמן שצריך להמתין שיטענו בהמתו, ובחמר גוי צריך לעזור לפרוק ולא לטעון [משום איבה], ואם יש לו משאוי של יין נסך למ''ד צער בע''ח דאורייתא יפרוק ולא יטעון, ולמ''ד צבע''ח דרבנן אפילו לפרוק אי''צ.

רמח. שונא לטעון קודם כדי לכוף את יצרו.

רמט. שונא ישראל ולא גוי, שבישראל יש מצוות טעינה ולגוי אין מצווה לסייע בטעינה.

רנ. 'רובץ' - רובץ ולא רבצן או עומד [שמשאו כבד וייתכן שייפול בקרוב] או מפורק, 'תחת משאו' - משאוי שיכול לעמוד בו. כי תראה וכי תפגע - עד שיעור של ריס צריך לבוא לעזור לבעל הבהמה לפרוק ולטעון.

רנא. שצער בע''ח לאו דאורייתא, וסובר כרבנן שאין חיוב לטעון בחינם אלא בשכר. שהוא דרש בפס' 'תחת משאו' שחובה לעזור דוקא למי שצריך לפרוק אבל לא מי שכבר פרקו ממנו את המשא.

רנב. הוא קודם לכולם משום אפס כי לא יהיה בך אביון. רבו קודם לאביו מפני שאביו הביא לעוה''ז ורבו מביאו לעוה''ב ואם אביו ת''ח אביו קודם.

רנג. לר''מ דווקא מי שלימדו חכמה [אבל לא אם לימדו רק תנ''ך ומשנה] ולר''י מי שלימדו רוב חכמתו ולר' יוסי מי שהעיר עיניו במשנה אחת. לריו''ח הלכה כר''י ולרב ששת הלכה כר' יוסי.

רנד. מ' תעניות, רב חסדא על שגרם חלישות הדעת לרב הונא רבו ורב הונא על שחשד ברב חסדא שלא כראוי.

רנה. מקרא זו מידה [הנהגה טובה] ואינה מידה, משנה זו מידה גדולה ונוטלים על כך שכר, גמרא אין לך מידה גדולה מזו. והוי רץ למשנה יותר מהתלמוד, שמשנה זו נשנתה בימי רבי שכולם עזבו את המשניות ועברו לגמ'.

רנו. הגד לעמי פשעם וכו' - לת''ח ששגגות נעשות להם כזדונות ושאר העם שזדונות נעשות להם כשגגות. ועוד דרש שמעו דבר ה' החרדים אל דברו - חרדים אל דברו אלו ת''ח. אמרו אחיכם אלו בעלי מקרא. שונאיכם אלו בעלי משנה. מנדיכם - אלו ע''ה.

רנז. דאי כתיב רק בהמה הו''א שדווקא בכה''ג יש כפל מפני הטרחא בשמירתה משא''כ בכלים, ואי כתיב רק כלים הו''א שדווקא בכלים שיש רווח מועט בכפל השומר יזכה בו לאחר ששילם קרן ונתפס הגנב אבל בבהמה שיש רווח גדול הוא לא יזכה בכפל.

רנח. באומר לכשתגנב ותרצה תשלמני הרי פרתי קנויה לך מעכשיו או לכשתגנב ותרצה תשלמני סמוך לגנבתה קנויה לך, נפק''מ שלפי ל''ב אינו זוכה בגיזות [שהרי קנאה רגע לפני הגנבה] עוד נפק''מ בעומדת באגם לפני הגנבה שלפי ל''ק היא נקנית למפרע משעת משיכה ראשונה [שכבר אז קנאה] והנפקד זוכה בכפל, ולל''ב שנקנה למפרע מעת הגנבה לא יועיל לתשלומי כפל מפני שהפרה אינה עומדת בחצירו בשעה שצריך הקנין לחול.

רנט. לר''ז קנאה מיד ומ''מ נעשה כאומר לו חוץ מגיזותיה וולדותיה [שמסתמא אינו מקנה לו שבחא דגופא] ולרבא שקנאה סמוך לגניבתה פשיטא שגיזות וולדות לבעלים.

רס. במפקיד לכו''ע זוכה בכפל אחרי שאמר שישלם. ולגבי שואל לר''פ לל''ק לא קנה מפני שטענת מתה מחמת מלאכה לא שכיחא, ולל''ב קנה כיון שיכול לפטור עצמו בטענת מתה מחמת מלאכה, ולרב זביד כיון שכל ההנאה של השואל אינו קונה את הכפל עד שישלם בפועל, ובברייתא מובא כמותו ששואל לא קנה.

רסא. לנפקד, מפני שיכלו לפטור עצמם מלשלם בטענת נגנבה בש''ח ומתה מחמת מלאכה בש''ש.

רסב. הסתפקו אם באמת חזר בו ואינו רוצה לשלם וממילא איבד זכותו בכפל, או שמא הוא דוחה אותם עד שישיג כסף לשלם וממילא לא איבד זכות בכפל.

רסג. הסתפקו אם הם חזרו בהם [ויפסידו את הכפל] או שהם מתכוונים לעמוד בדיבורם וכעת הם מרוויחים זמן עד שישיגו כסף [והכפל עדיין שייך להם].

רסד. בשלמו בנים הוא יכול לטעון שלאביהם שעשה לו קורת רוח הוא מקנה כפל, אבל להם שלא עשו לו קורת רוח אינו מקנה כפל או שמא אין חילוק. וכן לגבי מי ששילם לבנים אם יכולים לטעון שלאביהם הוא עשה קורת רוח ולכן הקנה לו כפל, אבל להם הוא לא עשה קורת רוח ולכן אינם מקנים לו כפל או שמא אין חילוק.

רסה. בשילם מחצה מצד אחד הוא שילם חצי מהפיקדון ומצד שני יש חצי שלא, והסתפקו אם בכה''ג הבעלים מקנה לו את מחצית הכפל. ולגבי שאל ב' פרות ושילם דמי א' מהן הסתפקו אם כיון שלא פטר עצמו בטענת מתה מחמת מלאכה הוא זוכה בכפל שלה או שאינו מקנה לו כלום כיון שהשאיל את שתיהן יחד והשואל הפסיד חלק מהפיקדון.

רסו. בשאל משותפין ושילם לאחד מהם הסתפקו אם כיון ששילם לא' את כל חלקו זכה בחלקו בכפול או שמא אינו קונה כלום עד שישלם את דמי הפרה כולה. ולגבי שותפין ששאלו ושילם אחד מהם הסתפקו אם קנה חלקו בכפל כיון ששילם הכל או שלא קנה כלום כיון שהם לא שילמו על דמי הפרה כולה.

רסז. איירי בפרה מנכסי מלוג של האשה שלבעל יש פירות אם בתשלום הקרן לבעל הוא מקבל זכות בכפל ששייך לאשה [שמצד א' הוא שילם לבעל שאינו בעל הפרה ומצד שני כיון שיש לו פירות בנכסיה ממילא דינו כתשלום גמור ויקנה בכפל]. וכן באשה ששאלה ובעלה שילם את הקרן אם נחשב שותף בנכסי מלוג שלה וקנה בכפל או שדינו כאדם זר ששילם וממילא לא קנה את הכפל.

רסח. א. המלוה חבירו על משכון ונאבד וטען שהמשכון שווה שקל וממילא חייב לו שקל על ההלוואה והלה טוען שהמשכון שווה סלע פטור מלשלם [כיון שטוען שפטור לגמרי ואינו מודה במקצת הטענה] ב. סלע הלוויתך והמשכון שווה שקל והלה טוען ששוה ג' דינרים ישבע מפני שמודה במקצת הטענה ג. הלוה טוען שלווה סלע והמשכון שווה ב' סלעים והמלוה חייב לו סלע והלה טוען שהיה שוה סלע פטור כיון שאינו מודה במקצת הטענה ד. הלווה טוען שלוה סלע והמשכון שווה ב' סלעים והמלוה חייב לו סלע והלה טוען שהמשכון שווה ה' דינרים וחייב לו רק דינר ישבע מפני שהודה במקצת הטענה.

רסט. על הקטע השני שהלווה טוען שחייב למלווה פחות כסף ממה שהוא טוען והמלווה ישבע כדי שלא ייווצר מצב שהלווה נשבע והמלווה יוציא את המשכון מתחת ידו ובעצם יכחיש את שבועתו.

רע. א. שיש עדים שנשרפה או נגנבה ב. גזירה שמא יטעון שלאחר השבועה הוא מצא את המשכון ג. שמא ישבע הלווה כמה היה המשכון שווה והמלווה יוציא את הפקדון ויגרום לפוסלו לעדות ושבועה כשיתברר שאין המשכון שווה כדבריו.

רעא. קשה שלכאורה לרב הונא שתמיד מלווה נשבע צריך לגלגל עליו שבועה כמה שווה המשכון במיגו על שנשבע שאינו ברשותו ותירצו דאיירי במאמינו ולא רוצה שישבע לו.

רעב. חייב לשלם כיון שדינו כפושע.

רעג. מפני שהטריח את המפקיד לתובעו בב''ד ובכה''ג אינו מקנה לו את הכפל.

רעד. לא, מפני שגביית הארמון היה בטעות, שהרי הנזמים היו בבית השומר כל הזמן.

רעה. בע''ח דידיה חוזר משום ועשית הישר והטוב ששייך גם בלוה ומלוה. בזבנה וירושה אי''צ להחזיר הקרקע כיון שעל דעת הקרקע ירדו אליה. אם שמו לאשה והתחתנה או שלקחו ממנה והתחתנה ומתה, הבעל אי''צ להחזיר לאחרים הקרקע תמורת כסף וגם לבעל אין חיוב להחזיר הקרקע שלה, והמקור לכך בתקנת אושא שאם מתה בחיי בעלה הבעל מוציא מן הלקוחות את הנכסים אבל כל זמן שלא מתה הבעל מוציא רק נכסי מלוג. מלווה שגבה בחובו [קרקע במקום מעות] נחלקו רב אחא ורבינא אם הקרקע חוזרת, למ''ד שאינה חוזרת משום שדינו ככל מכירה שאי''צ לחזור, ולמ''ד שחוזרת מפני שמתבייש לילך לב''ד ודינו כמי שגבו ממנו השדה בעל כרחו.

רעו. לרבה מעת שיקבל את שטר האדרכתא לגבות מקרקעות הלוה, ולאביי מזמן חתימת העדים לפני שעת קבלת השטר, ולרבא מששלמו ימי המכרז בקרקעות של בעל החוב.

רעז. א. כיון שהשוכר קנאה בשבועה ב. משעת מיתה השוכר קנאה [והשבועה נועדה להפיס דעתו של בעה''ב].

רעח. כן, כגון ששכר לק' יום והשאיל בחזרה לצ' ושכר לפ' יום וחזר והשאיל לע' ומתה בתוך ימי השאלה שחייב על כל פעם ששאל פרה.

רעט. מתה כדרכה והשואל והשוכר טענו שנאנסה שניהם בחטאת, נגנבה ואמרו מתה מחמת מלאכה שניהם באשם, מתה כדרכה ושניהם אמרו מתה מחמת מלאכה שוכר בחטאת ושואל באשם. נגנבה ואמרו מתה כדרכה שוכר חייב חטאת ושואל חייב אשם.

רפ. לרב שומר ראשון פטור ולריו''ח חייב. לאביי אליבא דרב פטור אפילו בש''ש שמסר לשומר חינם כיון שהוא בר דעת, ולריו''ח חייב אפילו בש''ח שמסר לש''ש כיון שאין רצון הבעלים שפקדונו יהיה ביד אחר והוי פשיעה. לרב חסדא אליבא דרב בשומר שגם הבעלים רגיל להפקיד אצלו פטור מפני שאינו יכול לטעון שאינו סומך עליו. ולרבא רק בשומר שמסר לבניו ובנותיו הגדולים פטור, וכך נפסק להלכה [כריו''ח].

רפא. בשוכר פרה לא מפני שיש לפרש שאיירי בשנתן רשות להעביר לשמירה אצל מי שרוצה, ולגבי מפקיד מעות שמסר לבנו ובתו לא קשה כיון שדרך העולם לעשות כך ובכה''ג אין קפידא.

רפב. לאביי משמיה דרבה חייב, דאפילו למ''ד תחילתו בפשיעה וסופו באונס פטור הכא שהיא מתה מההבל של האגם, ולרבא משמיה דרבה פטור, שהרי הפרה חזרה בריאה מהאגם ואין לומר שמתה מחמת הבלו.

רפג. לרבא מי שגנב מהאגם ומתה כדרכה חייב, שגם בלי מלאך המוות שהרגה היא היתה נשארת בבית הגנב [והגניבה נגרמה מחמת פשיעתו שלא שמרה כראוי], ואביי מודה שאם מתה לאחר שחזרה מהאגם שפטור, שכיון שבעת חזרתה לא היה ניכר בה שום חולי אין לתלותו בשהותה באגם קודם לכן.

רפד. לאביי איירי במרעה שמן וטוב שדרכו בכך ואי''ז בכלל פשיעה. ולרבא איירי במקרה שעלתה או ירדה בעל כרחו של הרועה ונפלה משם.

רפה. חלוק גם בראשונה, והלכה כמותו בשתי ההלכות.

רפו. בב' כריכות שהיה לנפקד לדקדק הוי פשיעה וישלם לכל אחד ר', ואם היה בכריכה אחת אין לחייבו לשלם ר' לכל אחד כיון שהם לא דקדקו בזמן שנתנו לו יחדיו וכ''ש שהוא פטור מלדקדק בכה''ג. אליבא דר''ט איירי בשמא ושמא וחייב בבא לצאת יד''ש באופן דהו''ל למידק, ולר''ע איירי בשמא ושמא שחייב לצאת יד''ש מפני שהודה מפי עצמו, ואם היה ברי ושמא לר''ע חל חיוב להשיב מדינא לכל אחד ואחד מהתובעים.

רפז. לר''ע בדיני אדם אם כל א' תובעו בברי צריך לשלם לכל אחד ואחד, ואם התובעים שמא יניח ביניהם, ולצאת יד''ש ישלם לכל אחד מהתובעים גם בשמא. ולר''ט אם תבעוהו וצורח לכו''ע פטור, ואם שותק לרב מתנה חייב לכל אחד דשתיקה כהודאה, ולרב יהודה פטור כיון ששותק מחמת שמסתפק, ובבא לצאת יד''ש ישלם לכל א' מהם.

רפח. אינו חייב לשלם, או שאיירי בצווח לכל אחד שלא גנב ממנו או ששתק לטענת אחד מהם מפני שלא ידע בוודאות שהוא לא הנגנב.

רפט. ששם איירי בשמא ושמא וכאן איירי בברי ושמא.

רצ. שכתוב מודה ר''ט וכו', ודאי הכוונה שמודה לבר פלוגתיה שהוא ר''ע, וע''כ שאיירי בשמא ושמא שהרי לא כתוב שתובעים אותו ועוד כתוב ששניהם אומרים איני יודע.

רצא. מניח ביניהם ומסתלק מפני שהפקידו אצלו שלא מדעתו.

רצב. לרבנן כל אחד יקבל כשיעור הקטן והשאר יהא מונח עד שיבוא אליהו, ולר' יוסי הכל יהא מונח עד שיבוא אליהו. לרבנן הו''א שדווקא בזה מנה וזה ר' יחלקו לכל אחד מנה אבל בכלי גדול שצריך למוכרו כדי לשלם מתוכו יש לשומרו עד שיבוא אליהו, ולר' יוסי הו''א שדווקא בכלי שווה אלף הכל יהא מונח שלא יהיה הפסד גדול לבעל הכלי היקר אבל במאה ור' זוז יחלוקו [למסקנה הכל נצרך רק לרבנן מפני שלר' יוסי בשני המקרים הטעם משום רמאים].

רצג. לת''ק לא יגע בהם מפני שאדם רוצה בקב שלו מט' קבים של חברו, ולרשב''ג ימכור בב''ד מפני שהוא כמשיב אבדה.

רצד. בכדי חסרונם לכ''ע לא ימכור, וביותר מכדי חסרונם לר''נ בר יצחק לא יגע מפני שיש לחוש שעשאן תרו''מ על פירות במקו''א, ולרב כהנא שאדם רוצה בקב שלו יותר מט' קבים של חבירו י''ל שזו גוזמא ולכן ימכור. ולריו''ח בכדי חסרונם מחלוקת אבל ביותר מכדי חסרונם לכ''ע ימכור.

רצה. ימכור ואין לחוש שירקבו יותר מכדי חסרונם משום דלא שכיחא, ובכל אופן ימכרו לכהנים בדמי תרומה.

רצו. המפקיד פירות אצל חבירו והרקיבו או יין והחמיץ או דבש תמרים שהחמיץ [שהרי דבש דבורים מעיקרא פטור מתרו''מ וניתן לאכלו ללא חשש].

רצז. יין שהחמיץ ודבש שהדביש לר''מ אין לגעת בהם כיון שאינם ממשיכים להתקלקל עם הזמן [שהשמן ראוי לרצענים שסכים בו עורות והדבש ראוי למשחה לפצעי גמלים, ולרבנן ימכרום בב''ד כדי שלא יקלקלו את הקנקנים.

רצח. כל מקום במשנה חוץ מסוגיוית ערב צידן וראיה אחרונה.

רצט. שלרשב''ג מורידין כדי שלא להפסיד בנכסים כמו בפירות ורלבנן אין מורידים כמו שלא מוכרים פירות שהרקיבו, והגמ' דחתה שלרשב''ג דווקא בפירות יש למכור משום שקרנא כליא, משא''כ בשדות שהפסדן מועט. לרבנן אפשר לומר שבשדות יש להוריד מי שיתעסק בנכסי שבוי מפני שלא שייך הטעם של רב כהנא [שאדם רוצה בקב שלו יותר מט' קבים של חברו] ורנב''י [דחיישינן שמא עשאם בעה''ב תרו''מ על פירות אחרים].

ש. נחלקו שלא שמעו שמת בעל השדה, לדעת רב לא יורידו מפני שהקרוב יזרע הרבה ברצף כדי לאכול הרבה פירות ויהרוס את השדה ולשמואל יורידו משום שהם יקבלו פירות כאריסים ולכן אין חשש שיקלקלו את השדה.

שא. שבויין - שאביו אחיו או אחד ממורישיו ירדו למדה''י ושמעו בו שמת, אם ירדו לנכסיו אין מוציאין אותם, ואם לא שמעו שמת לרב מורידין ולשמואל אין מורידין. נטושין - שהבעלים עזבו בע''כ מחמת שהוצרכו לברוח וכיוצ''ב, לת''ק מוציאין מיד מי שנכנס לשם ולרשב''ג דינם כשבויין. רטושים שנטשו מדעת עצמם והיה אביו או אחיו אחד מן המורישים ואינו יודע לאן הלכו.

שב. על שדה נטושה שהיורד לשדה לטפל בה מקבל פירות כאריס, בא לרבות שבוי שנשבה באופן שברח מחמת שהרג וכיוצ''ב שב''ד מורידים קרוב לנכסיו.

שג. על אשתו הגדולה מה שהוציא הוציא ומה שאכל אכל, ובקטנה רבנן התקינו שיהיה כמוציא על נכסי אחר מפני שחושש שתמאן בו ולכן יש חשש שיאכל הרבה מפירותיה ויקלקל השדות. וכך בנכסי נטושים שתיקנו שיטול כאריס כדי שלא יקלקל הקרקעות.

שד. מעמידים אפוטרופוס שיקצור ורק אח''כ מביאים קרוב שיעבוד בשדות [כדי שהקרוב לא ימכור את מה שקצר או בצר ומצד שני לא יעמידו אפוטרופוס בחינם לכל הזמן שהוא לא נמצא מפני שב''ד לא מתעסקים בשדות של בוגרים].

שה. קטן לנכסי שבוי [שלא יפסיד לו] וקרוב לנכסי קטן וקרוב מחמת קרוב [כגון אחי אימו] לנכסי קטן, מפני שקטן לא יודע למחות בנכסים והם עלולים להשתלט עליהם.

שו. שאין מחזיקין בנכסי קטן [שאינו נאמן לטעון שאביו מכרו לו אפילו אם ישב בקרקע ואכל פירות שלש שנים בפני הקטן] ואפילו אם הגדיל, וכל זה בתנאי שהם אחים מצד האב ולא מצד האם, בקרקעות ולא בבתים, וכשאין בהם שטר חלוקה. להלכה בשום אופן לא מחזיקין בנכסי קטן אפילו אחים מצד האם.

שז. ברישא היתה סבתא שנשבתה עם אחת מבנותיה והיו לה עוד ב' בנות שאחת מהן מתה והשאירה תינוק ולשניה לא היה זרע. לאביי חצי ילך לרווקה החיה ועל החצי השני ימנו אפוטרופוס שישמור לקטן ולרבא יתנו הכל לאפוטרופוס. בסיפא שהסבתא מתה לאביי יתנו חצי לאחות שנשארה חיה ושליש לתינוק ושישית לאפוטרופוס שיטפל בשביל התינוק ולרבא מעמידים אפוטרופוס גם לשישית השניה שהביאו לאחות.

שח. ברישא מת אביו של מרי בר איסק ובא אדם זר וטען שהוא אחיו ומרי הכחיש ורב חסדא אמר למרי להביא עדים שאינו אחיו מחמת שהיה אלים ועדיו פחדו להעיד עליו שהגיע אחיו. בסיפא הגיעו עדים שהוא אחיו ומרי נצרך צריך לתת לו חצי מנכסיו כולל מה ששתל, מפני שאח שהשביח בנכסים משותפים השביח לאמצע לר''ח, ולאביי כיון שלא ידע שיש לו אח אי''צ לחלוק בשבח [שאם היה יודע ייתכן שהיה מתנה להשביחם על דעת שהשבח לעצמו]. למעשה נפשט שכיון שהיה קטן באותה שעה אינו נוטל כאריס.

שט. באורז קלוף אחד מארבעים ובשאינו קלוף עשירית, כוסמין ופשתן עשירית.

שי. חיטים ואורז ט' חצאי קבין לכור, שעורין ודוחן ט' קבין לכור, כוסמין וזרע פשתן ג' סאים לכור. לת''ק הכל לפי המידה ולפי הזמן [כמות הזמן כפול השיעור על כל כור בפנ''ע], לריב''ן תמיד יוציא לו חסרונות כשיעור כור א', ולר''י אם היתה מידה מרובה [י' כורים] אינו מוציא לו חסרונות [ועד י' כורים יוציא לפי המידה ולפי הזמן כת''ק].

שיא. מ''ש שיוציא חסרונותיו איירי בעירבן, ואם לא עירבן כלל אומר לו הרי שלך לפניך.

שיב. בחורף שהתבואה מתנפחת.

שיג. באתריה דת''ק טחו את החביות בשעווה ובאתריה דר''י טחו את החביות בזפת שבולעת יותר. או משום שהאדמה באתריה דר''י בלעה יותר מבאתריה דת''ק.

שיד. ו' כוזים בזוז, הוא קנה בו' זוז וחילק לח' חביות קטנות שנמכרו כל אחת בזוז א', סה''כ הרוויח ב' זוז ומתוכם יש להוריד שישית על בליעת היין בחביות, ומ''מ יש רווח מהשמרים והחביות שנותרו לו, ומ''מ אי''ז נחשב שהרוויח יותר משתות כיון שבניכוי הטרחה ודמי בזנייתא [הכרוז וי''א אומנות עשיית הברז] לא הרוויח יותר משתות.

שטו. לר''י לוג ומחצה שמרים למאה, ולרבנן אינו מנכה לו.

שטז. לאביי לר''י מותר לערב שמרים בשמן ואם לא עירב רשאי לנכות לו, איירי בבעה''ב שנוח לו בשמן צלול, אבל לוקח כדי למכור יכול לטעון שאין לו מה לעשות עם שמרים [ואינו יכול לטעון שמחל לו מפני שלפי ר''י אין מחילה], ולרבנן אינו מנכה לו שמרים מפני שאסור למוכר לערב שמרים. לר''פ לר''י אסור לערב שמרים ולכן טוען שאם לא ינכה לו לא ירוויח במכירה, ולרבנן מותר לערב שמרים, ואם לא עירב זו ראיה שמחל.

שיז. הלוקח שמן בניסן במחיר של תשרי מקבל עליו פקטים [פסולת גרעינים] ואילו הלוקח בניסן במחיר של ניסן מקבל שמן נקי מפקטים.

שיח. שאי אפשר להעמיד את הרישא והסיפא במשנה אליבא דתנא אחד. יש להעמיד ב: א. שנטלה ע''מ לגוזלה, ששליחות יד בעינן חסרון כדי להתחייב באונסים ב. שנטלה ע''מ לשלוח בה יד, ששליחות יד לא בעינן חסרון כדי להתחייב באונסים ג. שטלטלה להביא עליה גוזלות, כיון ששואל שלא מדעת הוי גזלן.

שיט. רב ולוי, שלרב רועה שהלך לעיר ובינתיים בא זאב וטרף כבשה פטור משום אונס, ואם הכיש באחת מהן והניח עליה מקלו ותרמילו ונדרסה ע''י זאב חייב כיון ששליחות יד בעינן חיסרון [במה שהכישה חזק במקל והחלישה]. וללוי לא בעינן חסרון, ונלמד ממ''ש שליחות יד גם בש''ח וגם בש''ש למרות שמסברא ניתן ללמוד ש''ש מש''ח בק''ו.

שכ. א. ללוי ללמד ששליחות יד לא בעינן חסרון ב. לריו''ח מפני שטו''ט גנב בש''ח משלם כפל ולכן אין ק''ו מש''ח לש''ש ג. לרבא בפס' הראשון נלמד ששליחות יד אי''צ חסרון ובפס' השני נלמד שחייב בשליחות יד אף בבעליו עמו ד. לרב מפס' אחד נלמד ששומר חייב בשליחות יד אף בבעליו עמו, מהפס' השני נלמד שחייב כפל רק אם נשבע.

שכא. א. שתליית צרור מעות מאחוריו לא הוי שמירה ראויה ב. שלעולם כספו של אדם יהא מצוי בביתו.

שכב. לפני שאומד מברך בא''י השולח ברכה בכרי זה, ולאחר שמדד אין טעם לברך מפני שזו ברכת שווא [דאין ברכה אלא בסמוי מן העין].

שכג. בטפח הסמוך לקרקע או בטפח הסמוך לתקרה מפני ששם החלל לא משמיע קול בזמן שדופקים עליו.

שכד. שהניח כסף בצריף שעשוי מענפי ערבה, לענין גנבה זו שמירה מעליא אך לענין חשש שרפה זו פשיעה וכיון שתחילתו בפשיעה בסופו באונס חייב, וי''א שאף שלענין שרפה זו פשיעה כיון שלענין גנבה זו שמירה מעליא פטור כיון שתחילתו בפשיעה וסופו ואונס פטור, ולהלכה חייב.

שכה. אחד שמסר לחבירו מעות לשמירה וחבירו הביאם לאמו שהניחה אותם בארגז שנגנב, למעשה פסק רבא שהוא ישבע שנתן לה את המעות והיא תשבע ששמה אותם בארגז ויפטרו מלשלם.

שכו. אפוטרופוס שמסר לרועה שור בלי שיניים שלא אכל ולבסוף מת והיתומים גבו את כספם בחזרה מהספסר, ולמסקנה ישבע הספסר שלא ידע שאין לשור שיניים וישלם לו הבוקר דמי בשר בזול [שני שליש].

שכז. אחד הפקיד אצל חברו כשות ושלח את משרתו להביא מהכשות שלו, והלך והביא משל הפקדון, המשרת פטור מפני שלא אמר לו שלא יביא מזו, והנפקד טוען שאמר לו שיביא לו משלו [אם שיעור הזמן שלקח למשרת להביא לו ארוך מכדי שיביא משלו חייב, ואם אין ראיה משיעור הזמן חייב משום דמשתרשי ליה], ואם השכר החמיץ פטור, ואם היה כשותא של קוצים ישלם את השבח בלבד.

שכח. מי שהפקיד אצל שולחנו צרורין אסור להשתמש ומותרין מותר. בעה''ב שהפקידו אצלו לא ישמתמש בשניהם, חנווני לר''מ דינו כבעה''ב ולר''י דינו כשולחני.

שכט. צרורין וחתומים או קשורים בקשר משונה.

של. חייב מפני שנחשב שואל על המעות מרגע שקיבלן [שהרי מותר לו להשתמש בהן].

שלא. אם הפקיד מעות הקדש מותרין [ולא צרורין] אצל שולחני מעל ברגע שיוציא את המעות.

שלב. שהשולח יד תמיד ישלם בשיעור הגבוה, שאם החפץ הוזל ישלם כשעת הגנבה ואם הוא התייקר ישלם כשעת האבדה של הגנבה.

שלג. אם שברה בידיו או שתה ממנה ישלם ד' זוז [שכך היא היתה נמכרת בשוק כעת] ואם נשברה מעצמה ישלם זוז כשעת הגנבה [מפני שבעת שבירתה הגזלן לא עשה דבר ולכן יש לחייבו כשעת גזלה שהיה שווה זוז].

שלד. א. אם בשעת הוצאה מהעולם או שעת הוצאה מהבית [שעת הגנבה] ב. אם שליחות יד צריכה חסרון [למ''ד דלא, משלם כשעת הגזלה] ג. אם שואל שלא מדעת נחשב שואל או גזלן ד. גזלה שהושבחה [וחסר היינו שגזז הגיזות ויתר שנתעברה אצלו] שלב''ש כל השבח של הנגזל ולב''ה השבח שייך לגזלן.

שלה. בשעה שיש עדים [כמה היה שווה ביום הגזלה וראו שגזלה ממנו] שנא' 'לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו', שצריך להביא כפי הזמן שבו ראוהו עדים [ואם אין עדים יום הודאתו הוא יום אשמתו].

שלו. שהלכה כר''ע גם במקום שיש עדים, ולאפוקי מר' ישמעאל שלא בעינן דעת בעלים [כשהחזירה למקומה ונשברה באונס].

שלז. לב''ש חייב באונסים, שנא' 'על כל דבר פשע', ולב''ה אינו חייב עד שישלח בה יד שנא' 'אם לא שלח ידו במלאכת רעהו'.

שלח. שהמשלח חבירו או עבדו לשלוח יד בפיקדון חייב.

שלט. אם נטל רביעית ולאחר מכן נשברה ישלם רביעית, כיון שלא הגביהה וממילא לא נתחייב באונסים. ואם החמיצה חייב על הכל מפני שהחבית החמיצה מחמת שחיסר ממנה יין. ולשמואל בכל אופן חייב על הכל מפני שניחא ליה במה שהחבית מחזיקה את הרביעית ששתה מבלי שתחמיץ.

שמ. לא, מפני שנוח לגנב, שהכלי יחזיק את הרביעית יין כדי שלא תחמיץ.

שמא. רב הסתפק בזה, שמצד אחד הדינר נשמר גם בפנ''ע בניגוד ליין שזקוק לחבית כדי לשומרו, ומצד שני י''ל שכיון שיותר קל לשמור ארנק שלם יש לחייבו על כל הארנק באונסים, ובגמ' נשאר בתיקו.

שמב. זהב מעות רעות ואסימון בגדר פירא, וכסף נחושת ומעות יפות טבעא, שטבעא משמש לצורך קניה ופירי הוא החפץ שנקנה עבור צרכים נוספים.

שמג. בילדותו סבר שכסף הוי פירא וזהב הוי טיבעא מפני שזהב חשוב יותר, ובזקנותו סבר שכסף הוי טיבעא כיון דחריף טפי [שניתן להעבירו לסוחרים בקלות יותר].

שמד. דאל''כ מה הרבותא שכסף הוי טיבעא לגבי נחושת, שהרי הוא חריף וחשוב יותר מנחושת, ודחו שי''ל שהחידוש שגם במקום שבו הנחושת חריף יותר הוי פירא ולא טיבעא, משום שיש מקומות שלא מקבלים בהם נחושת.

שמה. א. למ''ד שדינר זהב הוי טיבעא לא שייך ריבית [כיון שערכו קבוע ודינרי כסף השתנו בהתאם אליו] ב. כיון שהיה לרב זהב בזמן ההלוואה מותר לו ללוות סאה בסאה.

שמו. שכתוב פרוטה אחד מח' באיסר האיטלקי, ואיסר היה מטבע כסף באיטליה. ואיסר הוא אחד מכ''ד בדינר של כסף ודינר כסף הוא אחד מכ''ה בדינר של זהב ונפק''מ לפדיון הבן שניתן לפי שווי ערך דינר זהב והתנא שיער בדבר שקבוע.

שמז. לחד מ''ד [ריו''ח] נחלקו רק בחילול סלעים על דינרי זהב שב''ש אוסרים [שכסף טבעא וזהב פירא [כרבי בזקנותו] וא''א לחלל טבעא על פירא] וב''ה מתירים [שכסף פירא וזהב טבעא [כרבי בצעירותו] וניתן לחלל פירא על טבעא], אבל לכ''ע מותר לחלל פירות ממש על דינרי זהב [כיון שכסף וזהב נחשב טבעא לעומת פירות]. ולחד מ''ד [ריש לקיש] גם בפירות ממש מחלוקת, שלב''ש זהב הוי פירא גם לעומת פירות.

שמח. א''א ללוות דינר זהב על דינר זהב מפני שנחשב פירא לעומת כסף, ולריו''ח ניתן לחלל עליו מע''ש.

שמט. כיון שבמקומות שנחושת יוצאת בשוק היא נמכרת הכי בקלות.

שנ. לחד מ''ד נחלקו אם מחללים סלעים על דינרים, שב''ש דרשו 'וצרת הכסף בידך' ששייך דווקא בכסף ראשון ולא בכסף שני, וב''ה למדו 'כסף כסף' לרבות את שניהם, אך לכ''ע ניתן לחלל כסף על פירות. ולחד מ''ד נחלקו גם בחילול פירות על דינרים [שלב''ש זהב נחשב פירא גם לענין חילול פירות]. בירושלים מותר, שנא' 'ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן' [וכיון שכדי לקנות מאכלים קטנים צריך בדרך כלל לפרוט את מטבעות הכסף לפרוטות נחושת, ודאי שמותר לעשות כן למרות שהנחושת כסף שני].

שנא. שלשיטת ב''ש מחלל סלע בכל המעות כדי לעלותם לירושלים.

שנב. שלב''ש גזרינן שמא לא יהיה לו מספיק כסף כדי לחלל על דינר זהב ולכן לא יעלה לירושלים, ולב''ה לא גזרו מפני שקצת דינרי כסף אינם כבדים כ''כ כדי שימנע בשל כך מלעלות לרגל [ולפי גרסת הב''ח הכוונה שיעלה לרגל בלי המעות].

שנג. מחוץ לירושלים לב''ש יחלל כל הפרוטות על כסף מפני משאוי הדרך, ולב''ה יחלל רק חצי מהמעות שבידו כדי שיהיה מזומן בידו פרוטות לקנות צורכי סעודה, שאם כולם ילכו לפרוט אצל שולחני יתייקרו הפרוטות והמע''ש יפסיד. ובירושלים לב''ש יכול לפרוט כל הסלע לפרוטות, ולב''ה חצי יחלל על כסף וחצי על פרוטות, שמא לא יספיק להשתמש בכולם, ויפקידם על לרגל הבא ויתעפשו, ואם יחזור ויחליפם בסלעים נמצא שולחני משתכר פעמיים ומע''ש נפסד.

שנד. מחלוקת רב ולוי, למ''ד שנעשה חליפין משום שבעת משיכת המעות הוא מקנה חפצו לקונה בכל מקום שהוא. ולמ''ד שלא נעשה חליפין משום שדעתו על צורת המטבע וצורת מטבע עשויה להתבטל.

שנה. א. בחליפין ב. בדמים כמו שהוא.

שנו. לא.

שנז. להקנות במשיכה או בסודר או אגב קרקע.

שנח. א. בפרוטטות [מטבעות מנחושת בלי צורה] ולא הוי ריבית כיון שדינו כפירא ב. מפני שיש לו מעות אלו בביתו הוי כאומר הלויני עד שיבא בני או עד שאמצע מפתח ומותר.

שנט. שעושין חליפין הלוקח מתחייב באחריות החפץ שנקנה לו, וזה נעשה ע''י: א. מטבע ב. שור בפרה או חמור בשור ג. דמי שור בפרה או דמי חמור בשור.

שס. דינר אנקא ואניגרא שאחד מהם פסלתו מלכות וא' פסלתו מדינה [שלא משתמשים בו] שבמטבע שפסלתו מלכות ניתן להוציא ולסחור בו בצנעא ומטבע שפסלתו מדינה ניתן לסחור בו במקו''א [דהו''א שמטבע שפסלתו מדינה שלא ניתן לסחור בו לא מהני וכן לגבי מטבע שפסלתו מלכות שניתן לסחור בו רק בצינעא].

שסא. קנה [כיון שלא מקפיד לדעת כמה מעות הוא מקבל וכדין חליפין], לרבה בשם ר''ה יש הונאה [מפני שאמר בלשון 'מכור לי' כוונתו שיחולו דיני אונאה כדרך מכירה], ולדעת רב אבא בשם ר''ה אין אונאה [כיון דאינו מקפיד על סכום המעות מסתמא נתרצה באלו].

שסב. לרב אדא בר אהבה דינו כקנין ע''י דמים ולא קנה עד שימשוך השני, ולרבא קנה ואין יכולים לחזור בהם [שבכל חליפין מקפידים על שוויים].

שסג. א. מפני שחליפין שמקפיד עליהן לא קנה ב. מפני שהחליפו פרה תמורת חמור ושה ובעל הפרה עדיין לא משך את השה.

שסד. א. בקונה פרה בדמי חמור או חמור בדמי פרה ב. באדם שמוכר חפץ מבלי לדעת כמה כסף הוא מקבל עבורו.

שסה. לרב בכליו של קונה [כדי שיגמור המקנה בדעתו להקנות לו בתמורה חפצו] וללוי בכליו של מקנה [בקנין אגב שהכלי נספח לתכולת הכלי, ובהנאה של קבלת הכלי גומר בדעתו להקנות לו את הקרקע].

שסו. כן.

שסז. לרב נחמן רק בכלי ולא בפירות, ולרב ששת גם כלי וגם פירות, וחצי פרי לכ''ע אינו קונה.

שסח. 'במנא' לאפוקי מרב ששת שקונין בפירות, 'דכשר' לאפוקי משמואל שקונים בכלי העשוי מגללי בהמה, 'למקניא' לאפוקי מלוי שקונים בכליו של מקנה, 'ביה' י''א למעט מטבע וי''א למעוטי איסורי הנאה.

שסט. א. מעות הניתנות בסימן לבית המרחץ [שהבלן ידע כמה מגבות להוציא] ב. מטבע ללא צורה. לר' ישמעאל ניתן לחלל עליו, שנא' 'וצרת הכסף בידך', לרבות כל דבר הנצרר ביד ואפילו אם אינו טבוע. ור''ע למד מהפס' שם לרבות כל דבר שיש בו צורה [ולאפוקי אסימון שאין לו צורה].

שע. לריש לקיש לר''ש זו תקנתא דרבנן ולכן רק מוכר יכול לחזור בו כדי שיטרח להציל חיטים שנשרפו בעליה, ולרבנן משיכה מדאורי' ולכן גם לוקח יכול לחזור בו. ולריו''ח ר''ש ורבנן נחלקו אם תיקנו משיכה מדרבנן רק למוכר או גם הלוקח [דכ''ש שיטרח ויציל כדי שלא יחזור בו הלוקח כשיראה שהדליקה באה.

שעא. מ'או קנה מיד עמיתך', מיד למעוטי קרקע שאין בה הונאה.

שעב. מפני שמהתורה מעות קונות ורק מדרבנן אינן קונות. וכשלא נתן מעות אין לקללו במי שפרע על שחזר בו מדיבורו, ומ''מ רוח חכמים אינה נוחה עמו.

שעג. תשומת יד שייחד כלי להלוואה [שאם לא יפרע את חובו יטלנו במקום], ועושק שייחד לו כלי לעושקו [לשכר שמגיע לו על עבודתו] ולא קיבלם.

שעד. כן, שבפס' לא מובא שצריך להחזיר תשומת יד, וזו סיעתא לריש לקיש שמשיכה קונה ולא מעות שהרי שאר הדברים אהדריה קרא [ואף שלר''ש נלמד מהפס' 'או מכל אשר ישבע עליו לשקר' לרבות תשומת יד להשבון, מ''מ ממה שלא נכתב בהדיא מסייע לריש לקיש].

שעה. לבלן מעל מיד מפני שאינו מחוסר משיכה, לספר גוי מעל מיד מפני שאצלם הקנין נעשה במעות ולא במשיכה, ובספר ישראל רק כשימשוך את כלי האומנות יהיה מעילה.

שעו. מעל, וריש לקיש יתרץ שזו שיטת ר''ש שמעות קונות במטלטלין מהתורה.

שעז. לאביי ב''ד מודיע למי שחוזר בו מהמקח לאחר נתינת המעות וקודם המשיכה שעתידין להיפרע ממנו, ולרבא ב''ד מקללים אותו.

שעח. כל מי שלא עושה מעשה עמך.

שעט. מפני שהמלח התייקר לאחר קבלת המעות קודם משיכתו.

שפ. לרשב''ג כשנתן בתורת משכון מה שכנגדו קנה [ובזה נחלקו רב וריו''ח אם קונה כנגדו או כנגד כולו], וכשנתן בתורת תשלום [מקדמה] קנה כנגד כולו.

שפא. לרשב''ג החצי שלא כנגד המשכון נשמט ולר''י הנשיא הכל נשמט מפני שהמשכון נלקח לזכרון דברים בעלמא [שהלווה לא יכפור בהלוואתו] ואינו כנגד חלק מהחוב.

שפב. א. לקיים מה שהאדם מוציא מפיו ב. לא להיות אחד בפה ואחד בלב [ואם נתכוון לקיים דברים ולאחר מכן נשתנה המחיר ורוצה לחזור בו, אי''ז בכלל חסרון אמנה].

שפג. א. מפני שאין בדברים בלבד משום מחוסרי אמנה ב. משום שאין דעת הפועלים סומכת על הבן.

שפד. כן, א. מפני שעדיין לא משך המקבל את המתנה ואין ב''ד יכולים להכריחו ליתן לו ב. איירי במתנה מרובה שבכה''ג לא סמכה דעתיה של המקבל.

שפה. ממה שדרש ריו''ח שישראל שאמר לבן לוי כור מעשר יש לך בידי רשאי לעשותו מעשרות על מקו''א משום שזו מתנה מרובה מכלל שבמתנה מועטת א''א לחזור בו.

שפו. לפי גרסה א' פטורים מאחריות המעות, ואם לא יקבלו על עצמם מי שפרע הם יצטרכו לתת לו את השומשומין שפסקו. ולפי גרסה ב' אין אחריות על המעות וגם לא שייך מי שפרע.

שפז. כשהפירות נמצאות בעלייה שמושכרת למוכר והכסף הגיע ליד המוכר, שבסתמא גזרו שמעות אינן קונות גזירה שמא יאמר ללוקח נשרפו חיטיך בעלייה, וכיון שבניד''ד זו עלייה של המוכר הוא בעצמו יטרח להביא את הפירות [כיון שהמקום שלו, מצוי הוא שם ויכול להציל בעצמו (עיין שו''ע חו''מ קצ''ח,ו' וסמ''ע סק''ט)].

שפח. לרבנן שישית מהמקח ולר''ט שליש מהמקח.

שפט. לרב רק לפי המקח ולשמואל גם מעות וגם מקח.

שצ. לוקח עד שיראה לתגר או לקרובו ולר''ט עד סוף היום, ומוכר חוזר כל הזמן.

שצא. מי שנתאנה יכול לחזור בו או לבקש שיחזירו לו את ההונאה [בין מוכר ובין קונה].

שצב. הוי מחילה לאלתר.

שצג. א. מפני שניתן לחזור בו עד סוף היום ב. משתות ועד שליש דינו כשתות לרבנן שניתן לחזור בו ג. מפני שפחות משתות גם לרבנן הוי מחילה.

שצד. לא, מפני שביטול מקח לאחר יותר מיום אחד מהמקח לא שכיח.

שצה. בבגדי קנבוס העומדים להימכר יש הונאה, ובכלי תשמישיו הפרטיים אין הונאה.

שצו. מ'אל תונו' ו'או קנה אל תונו וכו'. וצריכא דהו''א שרק מוכר מוזהר מפני שבקי במחיר, ומצד שני הו''א שדווקא הקונה שמרוויח מוצר מוזהר [ולא הקונה שמעותיו מתכלות].

שצז. לרב נחמן בתגר ספסר שיודע כמה כל דבר שווה, ומכר בפחות מפני שהזדמן לו דבר רווחי יותר והוא זקוק לכסף, ולרב אשי הכוונה שתגר יכול לחזור גם בפחות מכדי הונאה כיון שזו פרנסתו.

שצח. כר''י הנשיא, שמה ששייר במתני' פירש בברייתא בענין דין הונאת מוכר.

שצט. לרב יש אונאה [שגם לר''י שתנאי שבממון קיים שייך דווקא באשה שמודעת לחיוב שאר וכסות ומוחלת עליהם, אבל בהונאה אינו מודע לכך כדי שיוכל למחול] ולשמואל אין הונאה [שגם לר''מ שתנאי שבממון בטל מפני שמתנה על מ''ש בתורה, דווקא היכא שוודאי עוקר דבר מן התורה כגון שאר וכסות, אבל הכא אין בהכרח הונאה במכירה].

ת. לר''מ מקודשת ותנאו בטל ולר''י מקודשת ותנאו קיים.

תא. לא, מפני שרב יטען שגם לר''י יש לחלק בין אשה שיודעת שמפסדת שאר וכסות לבין קונה שלא יודע שיש הונאה, ושמואל יטען שגם לר''מ שתנאו לענין שאר וכסות בטל יודע הכא שתנאו קיים מפני שלא עוקר הדין באופן וודאי.

תב. יש בו הונאה מפני שהתנה שאין במקח הונאה למרות שיש בו והוי מק''ט שבטל.

תג. כשהקונה יודע שיש הונאה ובכל זאת מסכים לקנות בע''מ שאין בו הונאה.

תד. מפני שזו ריבית, שבשכר מה שממתין לו עד שישלם דמי היפה, השליח יוותר על שכר הטירחא ביין הרע שמכר בנפרד [כדי שלא יקנוהו בבת אחת במחיר זול מאוד].

תה. שכר כתף שכר גמל ושכר פונדק. והוא נותן לו ד' בגדים על כל מאה שהוא מוכר.

תו. לר''מ אחד מכ''ד לדינר, לר''י אחד מי''ב לדינר ולר''ש שישית מדינר.

תז. לרבא מתני' אליבא דר''ש שגם טלית עד שתות כדין מטבע, ולר''מ שסובר אחד מכ''ד ור''י שסובר א' מי''ב ה''ה לגבי סחורה לענין הונאה. ולאביי טלית שקונה לצורך עצמו ולכן מוחל, וסלע ששווה פחות לא ניתן להוציאו ולסחור בו ולכן מקפידים ע''ז.

תח. סלע עד שקל ודינר עד חציו, מפני שאנשים עלולים לרמות באמצעותם.

תט. לאביי שאם פחתה יותר מכדי הונאה אסור, ולרבא שפחתה איסר לדינר [וסתמא כר''מ].

תי. מותר למכור כיון שכולם רואים שאינה שווה סלע.

תיא. א. אם יש בה יותר משיעור אונאה [היינו שנפחת פחות מכדי אונאה] ימכרנה כסלע יפה ב. אם נפחתה בבת אחת לשיעור שקל ימכרנה בתורת שקל.

תיב. מותר לנקוב מהאמצע ואסור לנקוב מהצד.

תיג. בכרכים עד שיראנה לשולחני ובכפרים עד ערבי שבתות. [טלית לאביי דינה כמטבע שבכפרים ניתן להחזיר עד ערבי שבתות] ולרבא בכל מקום ניתן למצוא מי שמכיר מה שווי הטלית, ואילו בסלע צריך שיראנה שולחני שמבקר בכפרים בערבי שבתות.

תיד. ממידת חסידות יש לקבלה עד י''ב חודש ואם אינו מקבלה בחזרה לקונה יש תרעומת עליו ותו לא.

תטו. או בשוויה ממש או בשוויה עד פחות מכדי הונאה [שעדיין נחשב סלע יפה].

תטז. חד זילי כן שפודים אותה בסלע יפה למרות שלא כולם מוכנים לקבלה, ומצד שני פודים לפי כמה ששווה הסלע לאחר הפיחות שלה [היינו שאם הסלע נשחק מכ''ד מעה לכ' מעה ויש מי שיתנו עבורה כ' מעה ויש מי שיתן עבורה י''ט, ניתן לחלל עליה מעשר בשווי י''ט מעה, דלא עבדינן תרי זילי].

תיז. (א) חייבים עליהם מיתה (ב) וחומש (ג) ואסורה לזרים (ד) ועולים באחד ממאה (ה) וטעונים רחיצת ידים (ו) והערב שמש.

תיח. כן, כשאין בו שו''פ ובכה''ג הוי דבר שאין לו מתירין, או שנכנס לירושלים ויצא [שאין לו תקנה באכילה או חילול וכן בטל ברוב].

תיט. לחזקיה שניתן לפדות פחות משו''פ על מעות שכבר חילל עליהם, הוי דבר שיש לו מתירים שאינו בטל אפילו באלף, ולא ניתן לפדותו באופן שאין לו מטבע שכבר חיללו עליו, וא''א לצרף מעשר אחר פחות משו''פ מפני שאין לצרף דאורי' ודרבנן [שהמעורב אינו חייב מדאורי' כיון שבטל ברוב]. ואין לומר שיביא דמאי [שחייב מדרבנן כיון שכל אדם נאמן על המעשרות מדאורי'] דחיישינן שמא יביא טבל ודאי [ואם יעשה כך נמצא שאכל בלא חילול]. ואין לומר שיחלל פרוטה וחצי על ב' פרוטות [ואז יחלל את המעורב על החצי שנשאר] שפרוטה שחילל חלה על הפרוטה, וחצי פרוטה הנוסף אינו חל, וא''א לצרפה עם המעשר המעורב שחייב רק מדרבנן [ומ''ש חזקיה שיחלל על המותר, היינו שחילל על מטבע גדול פחות משוויו]. ואין לומר שיביא איסר [ויחלל עליו פחות משוויו] דחשיינן שיביא ב' פרוטות [ויעשר בפרוטה ומחצה]. ובכה''ג המעשר בטל ברוב גם אליבא דחזקיה כיון שאין לו מתירים. וכן מעשר שאין בו שו''פ ונכנס לירושלים ויצא.

תכ. א. בטהור שיצא מירושלים ונפלו מחיצות ב. בטהור פחות משו''פ שיצא מירושלים ונפלו מחיצות.

תכא. כן.

תכב. דהו''א שבפחות משו''פ אם יצא ונפלו מחיצות יהיה לו תקנה מחמת שאינו חשוב וקמ''ל שגם בכה''ג א''א לפדות.

תכג. [לרב אמי וריו''ח] מע''ש שיש בו שו''פ ב. [לרב אסי ור''ל] מע''ש שיש בחומשו שו''פ.

תכד. חומשא מלבר, נלמד מהמשנה לגבי פדיון הקדשות שהבעלים מוסיף חומש ואם אחד הציע כ''א הבעלים צריך לתת כ''ו.

תכה. אם אמר כ''א הבעלים ייתן כ''ו בעל כרחו ואם אמר כ''ה הבעלים ייתן ל', שאי''צ להוסיף חומש על הסכום שחבירו העלה.

תכו. לא.

תכז. בלי תוספת חומש בפדיון, מפני שמהתורה חומש אינו מעכב ולכן בדמאי דרבנן לא תיקנו חומש.

תכח. מע''ש לר''א יאכל ולרבי יהושע לא יאכל, ורבי סובר כר''א ביום חול וכר''י בשבת, הם נחלקו אם חיישינן לפשיעותא, ולגבי הקדש לכ''ע מחולל גם בשבת מפני שגזברים תובעים אותו בשוק.

תכט. כן, לענין חילול הקדש על קרקע [שלא חל] ולענין תרומה שאכלה זר [שהקרן משתלמת מדמי תרומה] ולענין מעשר שא''א לחלל על אסימון.

תל. ב' קרנים וחומש, קרן וחומש מן החולין ועוד קרן כנגד דמי התרומה שאכל.

תלא. לגבי תרומה והקדש כן [שנא' בהקדש 'וחמשתיו יוסף עליו' בלשון רבים, ובמשנה שהגוזל קרן ונשבע על החומש מוסיף חומש על חומש. ובתרומה נא' 'ואיש כי יאכל קדש בשגגה ויסף חמשתיו עליו' בלשון יחיד, אך במשנה מובא שהאוכל ושותה וסך בין טהורה ובין טמאה משלם חומש וחומש לחומש] ולגבי מע''ש לא, שלא מצינו בקרא או במשנה שום רמז לחומש במע''ש.

תלב. לא, שנא' 'אם המקדיש יגאל את ערכו', המקדיש ולא המתפיס.

תלג. לענין מעילה, שכל דבר שתחילתו הקדש וכולו לשמים שייך בו מעילה [ולמסקנה איירי בחומש על הקדש ראשון ולא על פדיון הקדש שני].

תלד. לא, שנמעטה מפס' ['ואם בבהמה הטמאה'] שרק בה אמר הכתוב שהפודה מוסיף חומש, ולא בהקדש שני.

תלה. הקדשו פדוי ויד הקדש על העליונה, ובמקרה השני אם פרתו אינו שווה כמו שטען הוא ישלים את ההפרש להקדש.

תלו. איצטריך ליה בשביל הסיפא דקתני ה' פרוטות וכו'.

תלז. למתני' א. הונאה ב. אשה ג. מעילה ד. הכרזה על מציאת אבדה ה. הגוזל פרוטה ומכחיש יחזר אחר הבעלים אפילו למדי. ללוי: א. הונאה ב. הודאה על שבועה במקצת שמחייבת בשבועה ג. קידושי אשה ד. גזל ה. ישיבת הדיינים לדין על פרוטה ומעלה.

תלח. מפני שנלמד שלענין גזל פרוטה הוי ממון וממילא הוא הדין לאונאה וישיבת דיינים, ולוי סבר ישיבת הדיינים לאפוקי ממ''ד שגם לפחות משו''פ ב''ד נזקק.

תלט. אבדה נלמד מגזל, והקדש לא נכתב מפני שמתני' קמיירי בחולין ולא בהקדש. מתני' סבר שצריך אבדה להשמיע שגם אם ירד משוויו וכבר אינו שו''פ צריך להכריז.

תמ. שמתני' כמ''ד שבעינן בחומשו פרוטה ובקרן קמיירי בחומש לא קמיירי.

תמא. אם בתחילת הדין היה שו''פ ב''ד נזקקים להם גם אם בסוף הדין יש פחות משו''פ.

תמב. א. האוכל תרומת ותרומת מעשר ותרו''מ של דמאי וחלה וביכורים ב. פודה נטע רבעי ומע''ש ג. פודה הקדשו ד. נהנה שו''פ מן ההקדש ה. הגוזל חבירו שו''פ ונשבע לו.

תמג. לר''מ הוולד ממזר לפי שכל המשנה ממטבע ששינו חכמים יוציא והוולד ממזר, ולרבנן יחזור ויאמר בפ''נ ובפ''נ ואין הוולד ממזר.

תמד. כן.

תמה. שבדמאי ניתן לחלל נחושת על כסף לכתחילה ואילו במע''ש עושים כן רק בשעת הדחק ואח''כ יחזרו ויפדו על כסף שוב מפני שדמאי מדרבנן ומע''ש מדאורייתא.

תמו. סיטון שמוכר בכמות גדולה ובעה''ב שנותן מתנה שכולם יודעים שאין דרכם לעשר ולכן אין חשש שיכשלו בדמאי.

תמז. נחתום מעשר הכל כאחד אפילו מהרבה דפוסים מפני שקונה הכל מאותו סוחר ופלטר שקונה מכמה אנשים מעשר כל דפוס בפני עצמו.

תמח. שנא' וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך, דבר הנקנה מיד ליד לאפוקי קרקעות שאינן מטלטלים ועבדים שהוקשו לקרקעות. שטרות נתמעט מ'כי תמכרו ממכר', דבר שגופו מכור וגופו קנוי לאפוקי שטרות שאין גופן מכור ואין גופן קנוי. הקדש נתמעט מ'אל תונו איש את אחיו', באחיו נוהג אונאה ולא בהקדש.

תמט. כן, שגופם קנוי משום שמכרם כדי לעטוף בשמים.

תנ. כל 'ידו' ידו ממש הוא, ולגבי סיחון שא''א לפרש שארצו היתה בידו ממש צ''ל שהכוונה לרשותו.

תנא. שייך בשכירות אונאה, כיון שכתוב ממכר בענין הונאה וגם שכירות בכלל ממכר ביום השכירות.

תנב. א. לענין הונאה אם כמונח בכד דמי ויש הונאה או שבטלים לקרקע ואין הונאה, במקרה שטען שזרע בקרקע כך וכך ונתברר שזרע פחות ממה שאמר ב. אם נשבעים עליהם כדין מטלטלים או שלא נשבעים כדין קרקע ג. אם העומר מתירן במקרה שקצר את התבואה קודם ההשרשה, דכמאן דשדיין בכדא דמי ושרי או שבטלים אגב קרקע.

תנג. מה שהשריש קודם לעומר מותר ומה שלא הספיק להשריש אסור.

תנד. לרבי יונה בהקדשות ובקרקעות יש ביטול מקח [שניתן ללמוד לקרקעות שגם בהן המיעוט נא' לענין אונאה ולא לענין ביטול מקח]. ולר' ירמיה שאמר בקרקעות אין ללמוד להקדשות כיון שלא שייך טעות כלפי שמיא.

תנה. לריו''ח יצא לחולין מהתורה וצריך לעשות לו דמים מדרבנן ולריש לקיש שניהם מהתורה [למסקנה הגמ' הופכת ביניהם שלריו''ח שניהם מהתורה ולריש לקיש לעשות לו דמים מדרבנן] הם נחלקו בביטול מקח. מחלוקות: א. אם הקדש שווה מנה שחיללו על פרוטה מחולל שלר''ל הוא מחולל ולריו''ח לא ב. לריו''ח אין לחלל הקדש על פחות משוויו לכתחילה ולר''ל אפשר גם לכתחילה ג. אם צריך להחזיר את הדמים על פחות מכדי אונאה בהקדש שלר''ל הכל חוזר מהתורה ולריו''ח רק מדרבנן צריך להחזיר.

תנו. א. במי שקיבל ע''ע לספק סלתות בד' ועלה מחירן לג' בסלע שאעפ''כ יספק בד' מפני שיד ההקדש על העליונה ב. בגזבר שמלווה אבני בנין של המקדש [שהן עדיין חול ומ''מ נקראות של הקדש].

תנז. שבכל שיעור הפדיון חוזר אפילו פחות משישית.

תנח. לענין כפל כתיב שנים לרעהו ולא להקדש. לענין ד' וה' כתיב תשלומי ד' וה' ולא ג' וד' [שהרי הוא פטור מכפל]. ש''ח וש''ש מהפס' כי יתן איש אל רעהו, רעהו ולא הקדש לענין שבועה על החפץ.

תנט. בהו''א לשמואל איירי בש''ש שנשבע כדי ליטול שכרו, ונשבע במעמד אנשי העיר כדי שלא יחשדו בהם ולא יקראו להם פושעים, ואיירי בגנבה או אבדה באונס [לסטים מזוין או שטבעה ספינתו בים] אבל בגנבה ואבדה אף שפטורים מלשלם לא יקבלו שכר מפני שלא השלימו מלאכתם. ולריו''ח מתני' כר''ש דקדשים שחייב באחריותן יש להם אונאה ונשבעים עליהם [כיון שבני העיר חייבים לשקול תחתיהם]. ומסקנה כר''א דאיירי בשומרי חינם שצריכים להישבע מתקנת חכמים כדי שלא יזלזלו בחפצי הקדש.

תס. אם הוא שכיר יום לא ייתן לו שכר שבת ואם הוא שכיר לתקופה יותר ארוכה כגון שבוע או חודש או שנה ייתן לו שכר שבת בהבלעה.

תסא. מי שמקבל שכר גם על עבודתו בשבת מפני שהוא שכיר שבוע וכיוצ''ב שיפסיד את שכרו אם החפץ ניזוק בשבת.

תסב. קדשים שחייב באחריותם נתרבה מ'בה' כיחש', קדשים שאינו חייב באחריותם נתמעט מ'בעמיתו וכיחש'.

תסג. לר''י אין קצבה לס''ת מפני שאין קץ לערכו, וכן למרגלית מפני שהרוצה מרגלית מסוימת כדי לחברה לבהמה או מרגלית אחרת שיש לו, עבורו היא שווה הרבה יותר. ולריב''ב בסוס סייף ומגן אין אונאה מפני שיש בהם משום חיי נפש ובשעת הצורך ישלמו עליהם הרבה יותר משווים האמיתי.

תסד. א. לא יאמר לו בכמה חפץ זה ואינו רוצה ליקח ב. לא יאמר לבעל תשובה זכור מעשיך הראשונים ג. לא יאמר לבן גרים זכור מעשה אבותיך ד. גר שבא ללמוד תורה לא יאמר לו פה שאכל נבלות וטרפות שקצים ורמשים ילמד תורה ה. אם חולאין באים עליו או שמקבר את בניו לא יאמר לו הלא יראתך כסלתך ו. אם חמרים מבקשים תבואה ממנו לא יאמר לכו אצל פלוני שהוא מוכר תבואה כשיודע שהוא לא מכר מעולם תבואה ז. לר''י לא יתלה עיניו על המקח בשעה שאין לו דמים לקנותו.

תסה. ויראת מאלהיך, כל דבר שמסור ללב בכלל זה.

תסו. אונאת דברים מאונאת ממון א. שזה בגופו וזה בממונו ב. בזה נאמר ויראת מאלהיך ובזה לא נאמר ג. זה ניתן להישבון וזה לא ניתן להישבון.

תסז. א. כאילו שופך דמים ב. יורד לגיהנם ולא עולה ג. נוח לבוא על ספק א''א ולא להלבין פני חבירו ד. מוטב להיכנס לכבשן האש ולא להלבין פני חבירו ברבים.

תסח. שערי תפילה ננעלו [שנא' 'גם כי אזעק ואשוע שָׂתם תפלתי'] ושערי דמעה לא ננעלו [שנא' שמעה תפלתי ה' ושועתי האזינה, אל דמעתי אל תחרש].

תסט. בצורכי הבית ישמע לעצת אשתו ובמילי דעלמא לא יקשיב, שהשומע בעצת אשתו נופל בגיהנם, כמו שמצינו באחאב ששמע בעצת איזבל. ולל''ב במילי דשמיא לא יקשיב לאשתו ובמילי דעלמא יקשיב לה.

תע. אונאה [שנא' 'ובידו אנך', היינו שתמיד הוא אצלי ומשתמש בו תדיר] גזל [שנא' חמס ושוד ישמע בה, על פני תמיד] וע''ז [שנא' העם מכעיסים אותי על פני תמיד זובחים בגגות ומקטרים על הלבנים, היינו שאין מחיצה מבדלת בין עבירות אלו לבין הקב''ה].

תעא. בעשירות, נלמד מאברהם שהקב''ה הטיב לו בעבורה [בפשט אלו מתנות מפרעה].

תעב. תנור חתוך שנתנו טיט בין חוליא לחוליא וחיברום ר''א מטהר ורבנן מטמאים.

תעג. א. חרוב שנעקר ממקומו ב. אמת המים שחזרה לאחוריה ג. כותלי ביהמ''ד שהטו ד. בת קול שהכריזה שהלכה כמותו בכל מקום.

תעד. לקה העולם שליש בזיתים ושליש בחיטים ושליש בשעורים ובצק בידי אשה סרח

תעה. מאנהו בג' ולוחצו בב'.

תעו. י''א בל''ו וי''א במ''ו, מפני שסורו רע [ויש לחוש שיצא לתרבות רעה].

תעז. מפני שהישן יותר יקר ויש בזה הונאה, וגם אם החדש יקר יותר אין לערבב מפני שאדם רוצה לישן את היין.

תעח. בין הגיתות [בזמן דריכת הענבים] שהדבר עוד גורם ליין להשביח. במקום שנהגו לערב שלא בין הגיתות כיון שכולם יודעים ומוחלים לא שייך הנאה, וכן במקום שהקונה טועם מהיין קודם הקניה, ולא שייך הונאה בכה''ג כיון שטועם שהוא מעורב.

תעט. שמרים ביין מותר לערב של היום בשל היום ושל אמש בשל אמש. ומים מותר לערב באופן שכמות המים ניכרת ביין לכו''ע.

תפ. חילוק קליות ואגוזים לר''י אסור מפני שמרגילם לבוא אצלו וחכמים מתירים מפני שיכול לומר לחבירו שגם יחלק. י''א שלא יפחות את השער מפני שמרגילם לבוא אצלו ולחכמים זכור לטוב דקא מרווח לתרעא. לאבא שאול אסור לבור את הגריסין וחכמים מתירים באופן שניכר שגריסין אלו עולות יותר משאר הסחורה. ומ''מ חכמים מודים שלא יבור גריסין מעל המגורה מפני שגונב את העין [שיחשבו שכל התבואה מבוררת].

תפא. כלים חדשים מותר לייפות וכלים ישנים אסור.

תפב. לצבוע שיער של זקן לשחור כדי שיראה צעיר יותר.

תפג. לא, שניהם נכתבו כדי שיעבור בב' לאוים על הלוואה בריבית.

תפד. כתיב 'את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך' [הפס' איירי במלוה], וכתיב 'לא תשיך לאחיך נשך כסף נשך אוכל כל דבר אשר ישך' [הפס' איירי בלווה]. יוצא שנשך כסף וריבית אוכל מפורש בפס'. ומנשך כסף השני נלמד ריבית בכסף [דאם אינו ענין לנשך כסף תנהו ענין לריבית כסף, ובלווה עצמו א''צ לכתוב כסף ואוכל כיון שנא' 'כל דבר אשר ישך'], ומגז''ש 'נשך נשך' נלמד שגם המלוה עובר בלאו דריבית בין בכסף ובין באוכל. ולרבינא כיון שנשך ותרבית כתובים באמצע הפס' שתחילתו כסף וסופו אוכל, מוכח שנשך ותרבית נוהג בכסף ואוכל [וכוונת הדרשות לעיל שכך היו לומדים אלמלא פס' זה, והשתא צריך גז''ש שגם המלווה אסור בכל דבר.

תפה. בריבית יש חידוש שגם הלווה בכלל האיסור, בגזל משום שבעל כרחו של הנגזל, בהונאה משום שלא יודע על ההפסד כדי שיוכל למחול. כובש שכר שכיר מפני שעדיין לא הגיע אליו הממון ליד ולכן הוא נתפרש בתורה בפנ''ע.

תפו. גנבה לרבותא שגם הגונב ע''מ לשלם כפל בכלל האיסור, וטומן משקולותיו במלח שעובר משעת עשייה.

תפז. במידה - לא למדוד בחבל לאחד בימות החמה [שהחבל יבש ומתכווץ] ולאחר בימות הגשמים [שהחבל לח ומתפשט]. במשקל - שלא יטמין משקולותיו במלח. במשורה - שלא ישפוך את הנוזל במהירות כדי שיתמלא בקצף למעלה.

תפח. שכמו שהקב''ה הבחין מי הבכור [שאם באו י' רווקים על אחת וילדה י' בנים כולם מתו במכת בכורות], כך הוא יבחין אם המעות שהלווה בריבית שייכים לו או לגוי, וכן במי שטומן משקולותיו במלח או תולה קלא אילן בטליתו במקום תכלת, וכן במי שמערב קרבי דגים טמאים בטהורים. ומה שנזכר אני ה' המעלה וכו' לגבי שרצים [שישראל נמענים מלאכול], לומר שכדאי יצי''מ בשביל דבר זה, ואף שאין שכרם מרובה מציצית ריבית ומשקולות, מ''מ הם מאוסים יותר.

תפט. שגם בריבית שאסורה מדאורי' אין להוציא המעות מהיורשים וכ''ש בריבית דרבנן.

תצ. לר''א ריבית קצוצה יוצאה בדיינים ואבק ריבית לא [שנא' וחי אחיך עמך, החזר לו כדי שיוכל לחיות עמך] ולריו''ח שניהם לא [מפני שהוקשו מלווי בריבית לשופכי דמים שניתנו למיתה ולא להשבון].

תצא. א. שצריך להחיותו כדי שיחיה עמך ב. חייך קודמים לחיי חברך.

תצב. דבר מסוים [כגון פרה או טלית] צריך להשיב מפני כבוד אביהם בשעשה תשובה ולא הספיק להחזיר את הריבית לפני שמת.

תצג. א. לת''ק ריבית קצוצה אינה יוצאה בדיינים ולוקים ולר''נ וראב''י יוצאה בדיינים ולכן לא ילקו כיון שניתק לעשה ב. לת''ק שטר העומד לגבות כגבוי דמי ועוברים בלאו דריבית ולר''נ וראב''י שטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי וכיון שרק בשעת הגבייה הם יעברו בלאו, דינו כניתק לעשה שהרי ניתן לקרוע השטר עד שעת הגבייה.

תצד. מלווה שגובה מהערב והערב שגובה מהלווה שלווה בריבית, והעדים משום שעל ידם נעשה השטר.

תצה. לגבי ריבית קצוצה, כל שבדיניהם מוציאים מלווה למלוה בדיננו מחזירים ממלווה ללווה [כר''א שיוצאה בדיינים]. וכל שבדיניהם אין מוציאין [כיון שלא פסק עמו] בדיננו אין מחזירים כיון שזו ריבית מוקדמת או ריבית מאוחרת. סאה בסאה אע''פ שבדינינו אין מחזירין בדיניהם אין מוציאין כיון שבא לידו בתורת פקדון. משכנתא בלא נכייתא אע''פ שבדיניהם מוציאין [שלוה אכל פירות] בדיננו אין מחזירין [כיון שלפעמים הכרמים לוקים אי''ז ריבית קצוצה] ושם בא לידו בתורת מכירה עד הזמן שפסקו שיכול לפדותן.

תצו. א. בבא לחוב בדמיהן [שהמוכר עשה את דמי החיטין חוב עליו ובעתיד ישלם בדבר אחר] ב. ריבית דבי רבי חייא [שהלווה מביא לחבירו חיטים בשווי מנה ואח''כ מחזיר את חיטים למלווה תמורת כ''ד סלע [במנה יש כ''ה סלעים], ומעיקר הדין מותר אך בפועל אסור משום הערמת ריבית] ג. מי שבא לפרוע חוב מחבירו ואמר לו שייתן לו חיטים כנגד החוב, ולאחר שהתייקרו החיטים בא לפרוע את חובו והלה הציע לו יין כנגד חובו ובפעם השלישית הציע לו שמן כנגד חובו, אם יש ללווה בשעת הפסיקה את מה שמציע למלווה במקום מעות מותר ואם לאו אסור מפני שזו ריבית כנגד חובו.

תצז. א-ב. מעמידים מלווה ע''ג פירות דווקא שיש ללווה פירות ג. אם פסק דמי פירות בזמן שהיה לו ולאחר מכן בא לפרוע ואין ללווה פירות רשאי להביא לו מעות במקום ואין בזה משום ריבית.

תצח. לרב עושים אמנה בפירות [שיקבל עבור ההלוואה פירות לפי השווי הנוכחי גם אם בעתיד הם יתייקרו] אבל לא בדמים, משום דמיחזי כריבית [שסו''ס מעות הוא נותן ומעות הוא מקבל]. ולרבי ינאי עושים אמנה גם בדמים [דמה לי הם ומה לי דמיהם].

תצט. א. כשמשך את החיטים ושמרם אצלו ב. כגון שייחד לו קרן זווית לחיטי הפירעון ג. צד אחד בריבית מותר [כיון שאין הכרח שיבוא לידי ריבית].

תק. לת''ק ללווה מותר לאכול ולמלווה אסור [מפני שאם יפרע לו החוב יוצא שהמעות היו אצלו בהלוואה, ומלבד הקרן שפרע לו המלווה אכל גם מהפירות] ולר''י לשניהם מותר, הם נחלקו בהו''א בצד אחד בריבית אם מותר או אסור ולמסקנה נחלקו בריבית ע''מ להחזיר [שאם יפרע החוב הוא ישלם על הפירות שאכל].

תקא. באמנה בדמים ובנושה בחבירו מנה, לרבי ינאי אמרינן ויש חולקים.

תקב. כיון שמדובר במקח ולא הלוואה לכן מותר, הנאת דמי הסרסור שנחסכים בעיסקא הנ''ל לדעת רבא המוכר ינקה מהרווח של הלוקח, ולדעת רב אשי ברגע שללוקח יש מזומנים ביד הסוחרים יבואו אליו מעצמם.

תקג. א. בענין ההיתר לפסוק על שער שבשוק למרות שאין לו, שהקשו שלפי''ז היה יכול לקנות סחורה בזול במקו''א וא''כ מה האיסור ללוות סאה בסאה. ב. מה שר''פ הקשה לרבא שהתיר למכור על שער שבשוק אע''פ שאין לו, שמובא בברייתא שאם אין לו מהפירות בזמן שנקבע השער שאסור.

תקד. כשהלוקח בא לראות את הסחורה בבית הגרנות או שמצאו בשוק ואמר לו שהוא סומך על סחורתו לקנות ואח''כ המוכר חזר בו.

תקה. אם מדובר בסכום שהדעת טועה בו, כגון שהוסיף לו מטבעות בכפולות של ה' וי' יש להשיב לו מפני שמסתבר שהוא טעה [פעם ספרו בה' וי' ולא אחד אחד] ואם טעה במספר שאינו מתחלק לה' וי' אין להשיב מפני שנתן לו במתנה. וגם אם מדובר באדם שאין דרכו לתת מתנות ייתכן שהוא רוצה להשיב גזלה בהבלעה, ואפילו אם מדובר באדם שלא פגש מעולם ומסתבר שלא גנב ממנו שמ''מ הוסיף מעות עבורו מחמת שגנב מאחר וכעת רוצה להשיב מה שגזל.

תקו. גנן שמוכר דלועים בגודל חצי אמה י' בזוז, והציע לאחד לקנות י' בגודל אמה בזוז שייתן עכשיו ויקבלם לאחר זמן שיגדלו, אם יש לו כעת דלועים גדולים מותר ואם לאו אסור. החידוש הוא דהו''א להתיר כיון שהדלועים גדלים מעצמם [ודינו כמי שיש לו דלועים גדולים] וקמ''ל שלא מהני. ולל''ב כיון שגדלים מעצמם מותר ליקח המעות עכשיו ע''מ שיקבלם לאחר שיגדלו.

תקז. מותר, משום שאין הכרח שהקונה ירוויח מהעיסקא וממילא אי''ז בכלל אגר נטר.

תקח. מותר מפני שקיבל ע''ע יוקרא וזולא דינו כקרוב לשכר ולהפסד.

תקט. לל''ק דרב נחמן דהלווהו אסור יש לאסור גם בהלוויני [שאם בהלוואה סתם ונכנס אח''כ לדור בחינם הוי ריבית כ''ש שמלוה לו על דעת שידור בחצירו בחינם אח''כ], ולל''ב דר''נ דהלוויני אסור בהלווהו מותר כיון שלא על דעת זה הוא הלוה מלכתחילה.

תקי. מפני שסבר שעבד אינו שווה אפילו את מה שהוא אוכל [ורב יוסף האכילם בזמן שהעבידם] וגם מפני שנוח לאדון שעבדו יעבוד ולא יתבטל ומשום כך החוטף עבד חברו והעבידו פטור. למסקנה רב יוסף חדר בו משום דמיחזי כריבית להשתמש בעבדים של אנשים שהוא נושה בהם.

תקיא. א. מי שלווה מחבירו בריבית של זוז והחזיר לו את הריבית בחיטים [שד' סאים שווים זוז והוא נתן לו ה' סאים] לאביי ב''ד יוציאו ד' סאים מהמלווה מפני שהסאה החמישית היא הוזלה שנתן הלווה למלווה [ואינה חלק מגוף הריבית] ולרבא גם הסאה הה' יוצאת בדיינים ב. מי שנשה בחבירו ריבית של ד' זוז וקיבל תמורת הריבית גלימה לאביי ב''ד יוציאו ממנו ד' זוז ולא גלימה ולרבא יוציאו את הגלימה כדי שלא יאמרו זו גלימה של ריבית.

תקיב. מוציאים ממנו י''ב זוז משום שסבר וקיבל.

תקיג. מותר להשכיר בית לשנה במחיר נמוך יותר מראש עבור כל השנה במקום הסכום הרגיל בכל חודש [שהמוכר עושה לו הנחה עבור הקדמת התשלום], ואם צריך להמתין שהלוקח ימכור מהתבואה ואח''כ ישלם לו תוספת אסור מפני שמשלם שכר אגר נטר.

תקיד. א. למכור שדה ששווה י' בי''ב ולהמתין עד שהקונה ישלם על השדה בזמן שהמוכר עשיר ואינו דחוק לכסף ב. למכור שכר תאנים בחודש תשרי לפי המחיר של ניסן שיותר יקר ולחכות שהלקוח ייתן את הכסף עד ניסן, ולא שייך אגר נטר כיון שהמוכר עשיר ואינו דחוק לכסף, ועוד שהסחורה טובה ולא מתקלקלת כך שאינו מרוויח מההמתנה ג. למכור סחורה במקום הזול כפי שער היוקר והמוכר מקבל ע''ע אחריות עד שתגיע הסחורה למקום היוקר וגם יפטרוה ממכס מפני שהוא ת''ח ויש הנאה לסוחרים מכך.

תקטו. אם אמר לכשתביא תקנה [מכאן ולהבא] המוכר אוכל פירות, ואם אמר לכשתביא תקנה מעכשיו [למפרע] ישלשו את הפירות, שאם יגמר המקח הלוקח ייקחם ואם לא יתקיים התנאי יחזרו הפירות למוכר.

תקטז. א. התנא שסובר ששניהם אסורים באכילת הפירות עד שישלם את כל הכסף ב. מי שמשכן בית או שדה עבור חוב והתנה עם המלוה שימכור לו את ביתו או שדהו, אם יחליט למוכרם בתמורה להלוואה ועוד קצת כסף [פחות משווי הבית] שאסור, אך אם מוכרם לו בשווים מותר ג. מי שמכר בית ושדה ואמר המוכר ללוקח כשיהיו לי מעות אשלם לך ותחזיר לי את הבית אסור מפני שאי''ז מכר אלא הלוואה, אבל אם אמר כשיהיה לך מעות אחזיר לך את הבית מותר כי יתכן שלא יחזיר את המעות לעולם.

תקיז. שלכשיהיו לי מעות אסור מפני שהלוקח מחויב לתנאי של המוכר וממילא יגיעו לידי איסור ריבית, ובאומר לכשיהיו לך מעות וכו' מותר מפני שהלוקח אינו מחויב למה שאמר, ואם לבסוף ימכור לו השדה אי''ז בגדר הלוואה בריבית אלא מכר גמור.

תקיח. א. מי שקנה שדה שלא באחריות וחבירו אמר לו שאם יטרפו ממנו את השדה ייתן לו במקום שדה מעידית שבנכסיו כולל השבח ב. שהלוקח התנה שיהיה לו כסף הוא ייקח בחזרה את השדה ובפועל אינו חייב לעמוד בדבריו ג. שכיב מרע שכתב גט ופחד שאם יבריא היא לא תחזור אליו ואשתו אמרה שאם יבריא אם תחזור אליו ולא חזרה אליו שאין הגט נעשה כתנאי ע''מ שאני אמות וממילא היא לא מחויבת לחזור אליו.

תקיט. לא, דמתני' אליבא דר' יוסי שאסמכתא קניא ומניומי פסק כדעת החולקים, וי''א שאיירי באמר לו קני מעכשיו ובכה''ג לא שייך אסמכתא שהרי הקנין כבר חל מעכשיו.

תקכ. אם אמר בתוך הזמן לך קנה כיון שאני לא אפדה את השדה, קני. ואם אמר לאחר הזמן לא קני, מפני שאומר כן מחמת הבושה שאין לו כסף לפדות [למסקנה בכל מקרה לא קני, משום שהוא רוצה להרוויח זמן ושהמלווה לא ילחץ עליו לפדות את החוב].

תקכא. א. שרואה את הלווה ביום הפירעון שותה שכר קנה שהרי מוכח שאינו מתאבל על אובדן שדהו ב. שהלווה ביום הפירעון עדיין מקפיד שלא למכור חפציו בפחות מחצי משווים ג. שהלווה ביום הפירעון מקפיד שלא למכור קרקעותיו בפחות משווים המלא ד. לרב פפא השדה נעשית אפותיקי וניתן לגבות ממנה גם למ''ד שאסמכתא לא קניא.

תקכב. שאמר לא יהיה לך פירעון אלא מזו, שאת האפותיקי הוא אמר בלי שום תנאי.

תקכג. מגבינן מעידית - א' שמכר שדה באחריות והקונה רצה לגבות מעדי עדית במידה ויטרפו ממנו את השדה והמוכר הסכים לתת לו מהעידית אך רצה לשמור את העדי עדית לעצמו והיה שיטפון שהרס את העדי עדית שלו, כשבא הלוקח לפרוע רב פפא סבר לומר שיגבה כמו שסיכמו ורב אחא מדפתי אמר לו שהעידית הנוכחית היא בכלל מה שהמוכר רצה להשאיר לעצמו ולכן הקונה יגבה בינונית כדינו. לגבי היין - ר''פ אמר לרב כהנא שאם לא יפרע לו את החוב עד יום פלוני שיגבה מהיין שלו, ולאחר שהגיע מועד הפירעון ר''פ סבר שדווקא בקרקע אסמכתא לא קניא אבל ביין שעומד למכירה הוי מעיקרא כמעות וקני, ורב הונא בריה דרב יהושע אמר לו שכל התחייבות שתלויה בתנאי שאם לא אעשה כך וכך אינה קונה מדין אסמכתא.

תקכד. במכירה כן ובהלוואה לא משום דמיחזי כריבית קצוצה.

תקכה. הקשו מאונאה דמחילה בטעות לא הויא מחילה, ותירצו מאיילונית שהנישואין בטלים למפרע ומ''מ הוי מחילה ופטור מלהחזיר לה נדוניא ונכסי מלוג. ולמעשה אין קושיא מאונאה כיון שהמתאנה אינו מודע לכך ומממילא אין מחילה כלל [לאפוקי ממ''ד שזו מחילה בטעות] וגם אין סייעתא מאיילונית מפני שנוח לה שתקרא נשואה אפילו אם תצטרך לתת לבעלה את הנדוניא והפירות.

תקכו. אשה שמינתה שליח לקנות קרקע מאחיה והלה אמר לשליח שבעת שיהיה לו כסף הוא יקנה את הקרקע בחזרה והשליח אמר שהם אחים ושיחליטו על הסכם מסוים, ודאי דעת האח שמכר על כך שיקנה חזרה את הקרקע כשישיג כסף. ולגבי הפירי לרבא דינו כאבק ריבית שאינו יוצא בדיינים כיון דלא קץ ליה, ולרבינא דינו כריבית קצוצה.

תקכז. בסתמא אם אכל כשיעור זוזי מפקינן מיניה את השדה ואם אכל יותר מההלוואה אין מוציאים ממנו ואין לחשב משטר לשטר, ובשדה של יתומים מוציאים ממנו את ההפרש ומחשבים משטר לשטר. ולרב אשי כיון שהמלוה גובה פירות בתורת ריבית אין להוציאם ממנו כיון שזה אבק ריבית שאינו יוצא בדיינים, וה''ה כשגובה מיתומים.

תקכח. נכייתא שכל שנה מוריד סכום מסוים מהחוב ובתמורה לכך אוכל מהפירות מותר ולת''ח אין לעשות כן [כדי שלא ילמדו ממנו ע''ה לזלזל באיסורים]. קיצותא יש מתירים בגוונא שאוכל בנכייתא למשך כמה שנים ואח''כ מוריד מהחוב לפי כמות הפירות שאכל ויש מתירים בגוונא שיאכל פירות עד שיגמור את חובו ויחזיר את השדה בחינם.

תקכט. משכנתא דסורא שיוצאת בסוף הזמן בלי כסף ואינה נראית כריבית.

תקל. באתרא דמסלקי אין בע''ח גובה ממנה כיון שדינה כמטלטלין שלא היה לאביהם בשדה כלום, ואין בכור נוטל פי ב' משום שהנכס ראוי לאב ולא מוחזק, ואין שביעית משמטת שם מפני שלמלווה יש קנין בגוף השדה שנחשב כגבוי. ובאתרא דלא מסלקי דינו כמכר שא''א לסלקו ולכן בע''ח גובה הימנו כיון שיש למלוה קנין בגוף הקרקע, ובכור נוטל בו פי ב' כיון שדינו כמוחזק, ואין שביעית משמטת כיון שיש לו קניף בגוף השדה והחוב נחשב כגבוי.

תקלא. מסלקים אותו אפילו מפירות שכבר לקח אא''כ הגביהם כיון שקנאם, ולמ''ד שכליו של לוקח ברשות מוכר קנה אפילו אם לא הגביה קנה ואין מוציאים מידו.

תקלב. לרב ששת בריה דרב אידי צריך ולרב פפא לא צריך ולהלכה צריך.

תקלג. באלך ואביא כסף לפרוע את החוב לכו''ע לא אוכל מהפירות [כיון שהמעות מוכנים ללווה לפירעון], ואם אמר אטרח להשיג כסף כדי לפרוע את החוב לרבינא אוכל ולמר זוטרא בריה דרב מרי לא אוכל והלכה כמר זוטרא.

תקלד. א. סתם משכנתא לשנה אחת לפחות, ונפק''מ שאחרי שנה ניתן לסלקו מאכילת פירות ובתוך השנה א''א לסלקו ב. משכנתא מלשון שכנה אצל המלווה, ונפק''מ לדינא דבר מצרא שהמוכר שדה לידו ימכור תחילה למלווה המשכנתא.

תקלה. טרשי פפונאי - השכר מתאנים של רב פפא (ב''מ סה,א) [עיין לעיל באות ל''ב]. שטרי מחוזנאי - שטר עיסקא שכתוב בו סכום הסחורה כולל הרווח המשוער, ואסור לעשות כן מפני שאין הכרח שיהיו רווחים, והמלווה עלול לגבות לפי מ''ש בשטר ויגיע לידי ריבית. חבירי נרשאי - שטרי חכירה שהמלווה מחכיר ללוה את הקרקע שמשכן לו בסכום קצוב של כורים לשנה, ואסור לעשות כן מפני שלא קנאה והוי ריבית קצוצה, שהרי אינו טורח בה וגם אם תלקה לא יפסיד מחכירותו כלום.

תקלו. מפני שיוצא שהחנווני עוסק בחצי קרן של הפיקדון בחינם תמורת חצי קרן שניתנה לו בהלוואה וזו ריבית, ואם ייתן לו שכר כפועל בטל מהמלאכה שעוסק בה יוצא שהוא לא עוסק בחצי הקרן בחינם ומותר. וצריכא דאי תני רק חנווני הו''א שדווקא בו מועיל שכר פועל בטל מפני שאין לו טרחה מרובה אבל מי שעוסק בפירות שיש טרחה מרובה בעינן טפי, ואי תני רק דינא דמתעסק בפירות הו''א שדווקא בכה''ג ייטול כפועל בטל אבל חנווני שלא טורח הרבה די בכל שהוא שיטבול עמו בציר ויאכל עמו גרוגרת אחת.

תקלז. מותר אם נותן לו שכר עמלו ומזונו או שיגדל אותו עד שהעגלים וסייחים יגיעו לשליש גידולם והחמור יוכל לשאת משא, ויחלוקו מחצה ומחצה בגוף הבהמות.

תקלח. כפועל בטל מאותה מלאכה.

תקלט. שהתוצר שהם עושים שווה יותר ממזונם כגון חלב וצמר.

תקמ. שמקבלים ב' ביצים בשנה עבור הדגירה על הביצים מותר לכו''ע, ואם מתחלקים באפרוחים שהתרנגולת דוגרת עליהם ר''י מתיר [שכן בעלת התרנגולת מקבלת לעצמה את הביצים המוזרות שלא יצאו מהם אפרוחים בשכרה] ור''ש אוסר [מפני שאין די בשכר טרחא מועט ועליה לקבל שכרה משלם].

תקמא. לת''ק כן במקום שנהגו, שאל''כ יוצא שהרועה עובד עבורו חינם וזו ריבית בתמורה להלוואה שקיבל ממנו. ולדעת רשב''ג סייח נמדד עם אמו ואי''צ לשלם שכר כתף [מפני שנגרר אחריה ויונק ממנה] ועליה אין שכר כתף כיון הרועה נהנה ממעשי ידיה.

תקמב. שהוא מקבל חצי בשכר וחצי בהפסד, והכונה שאם יבחר להשתתף בחצי בשכר הוא מקבל על עצמו שליש בהפסד ואם יקבל ע''ע חצי בהפסד הוא יקבל שני שליש בשכר. ואי''ז בכלל ריבית מפני שבכל אחד מהמקרים רב עיליש מקבל ברווח חלק יחסי גבוה יותר ממה שהשקיע בעיסקא.

תקמג. מותר, לרב יתן את ראש העגל לפיטום במידה ולא העלה שבח של שליש ולשמואל בכל מקרה יקצוץ לו דינר במקום.

תקמד. בתחילה קיבל את כל הראש לעצמו מר''א כדי שלא יראה כריבית, ולבסוף שהם קנו בשותפות חלקו חצי וחצי מפני שדרך האריסים לטרוח קצת יותר מהבעלים.

תקמה. בה לסומכוס יטפל באתונות עד י''ח חודש ובגודרים [כבשים ועזים] עד כ''ד חודש, והשם בהמה לחבירו יטפל בוולדות לת''ק בדקה חודש ובגסה נ' יום, ולר' יוסי בדקה ג' חודשים ומכאן ואילך נוטל הרועה חצי שלו [שמגיע לו מהעיסקא] וחצי מחלק חברו.

תקמו. מעות בטבי וטבי או תקולי ותקולי רשאי לחלוק בעצמו אבל טבי ותקולי לא יחלוק בלא שומא, יין לא יחלוק בלא שומא מפני שיש יין יותר טוב ויש פחות טוב.

תקמז. לא מפני שהשוכר יחזיר מעות אחרות ממה שלקח והוא חייב באחריותן כך שזו כמו ריבית גמורה.

תקמח. א. מי שנותן לחברו ד' זוז כדי שילווה לאחר כסף ומותר מפני שדוקא ריבית מלווה למלווה אסור ב. הנותן לחבירו ד' זוז כדי שיבקש מחבירו להלוות לו מעות מותר מפני שנוטל שכר אמירה.

תקמט. פרה וחמור וכל דבר שעושה ואוכל [שעי''ז ניתן לכסות את הוצאותיו].

תקנ. מרבה את השכר שגובה מחוכר השדה בעבור שהלוה לו כדי לחוכרה. בחנות מותר אם מצייר בה ציורים שגורמים להעלות את שוויה [גורם ליותר אנשים נכנסים לבקר שמה ועי''ז שכרה מתרבה], ובספינה מותר אם עושה לה תורן חדש שגורם ליותר ביקוש לנסוע בה ועי''ז שכר הספינה מתרבה.

תקנא. כן, אגרא בשעת משיכה [בתחילת השכירות] ופגרא בשעת שבירה.

תקנב. ריבית קצוצה אסור, וריבית דרבנן שקרוב לשכר ורחוק להפסד [אבק ריבית] מותר.

תקנג. קרוב לשכר ורחוק להפסד רשע וקרוב להפסד ורחוק לשכר חסיד, קרוב לזה ולזה או רחוק לזה ולזה מידת כל אדם.

תקנד. מחפשים איש אמיד ואמין שמציית לדין תורה ומעולם לא קיבל נידוי שיתן משכון כנגד מעותיהם ועושים במעות עיסקא שקרובה לשכר ורחוקה להפסד עבור היתומים.

תקנה. לאביי המשנה בבכורות איירי במקבל ע''ע אונסא וזולא ולכן הבהמה נחשבת שלו לענין הולדות וגם פטורה מבכורה ואילו במשנה כאן לא קיבל ע''ע אונסא וזולא ודינו כהלוואה ואסור. לרבא א''א לומר כן שהרי מדובר בנכסי צאן ברזל שחוזרים כמות שהיו ולכן רבא מפרש שבמשנה בבכורות אם הישראל לא ישלם על דמי האם, הנכרי יקח אותה ואם לא ימצאנה ייקח מהוולדות, וכיון שיש יד נכרי באמצע פטור מבכורה.

תקנו. פטור, לאביי משום שקיבל ע''ע אונסא וזולא ולרבא מפני שיש יד נכרי באמצע.

תקנז. מדאורי' מותר, מדרבנן מותר להלוות רק כדי חייו [כדי שלא יהיה מצוי הלוה הגוי אצל ישראל וילמד ממעשיו המקולקלים] ולת''ח מותר [כיון שאין חשש שילמד ממעשיו].

תקנח. ישראל, וקמ''ל שה''ה אפילו בגוונא שהגוי לווה בריבית והישראל בחינם.

תקנט. כתוב בפס' שכל שלא מלוה בריבית לא ימוט לעולם, ללמד שהמלווה בריבית נכסיו מתמוטטים.

תקס. במכירה משמע מהפס' שגר יכול לקנות ע''ע למרות שמבואר להדיא בברייתא שא''א למכור גר לע''ע או ע''ע לגר. בריבית קשה לרבי שמשמע מהפס' שאין להלוות לגר תושב ריבית ובברייתא מבואר שמותר [עי''ש שתירצו שהפס' שלא להלוות בריבית מוסב רק על ישראל].

תקסא. גר לא נקנה בע''ע, ומ''מ רשאי לקנותו כדין גוי שקנה ע''ע, נפק''מ שאינו עובד את בנו או את בתו לאחר מות האדון.

תקסב. לרבנן לא תקנה ע''ע או כנעני, ולרשב''ג מותר עבד כנעני מפני שהוא פרוץ והיא מפחדת שיספר לאחרים שהיתה עמו. כלב אסור מפני שגם אם נסרך אחריה יחשבו שעושה כן מחמת שהיא מאכילתו.

תקסג. מותר באופן שקיבל ע''ע להיות ערב לגוי שמלווה לישראל כשהגוי מסכים לדון בדיני ישראל לענין פירעון [ולא לענין ריבית] שלכתחילה נפרעים מהלווה לפני הערב.

תקסד. ישראל מעותיו של גוי מותר באופן שעושה מדעת הגוי [שהלוה מציג בפני הגוי את הלווה השני ומעביר אליו את חוב מדעתו] כיון שדינו כמי שלווה מהגוי עצמו. גוי מעותיו של ישראל מותר באופן של עשה מדעת הישראל כיון שהוא לווה בריבית מהלווה הגוי.

תקסה. א. אין שליחות לגוי דווקא בתרומה אבל בשאר התורה יש [למסקנה נדחה מפני שנלמד מתרומה לשאר דיני התורה לענין שליחות] ב. לגוי כלפי ישראל אין שליחות אבל לישראל כלפי גוי יש שליחות [ונדחה משום שנלמד אתם גם אתם, מה אתם בני ברית אף כל בני ברית לאפוקי גוים שאינם בני ברית].

תקסו. לקטן יש כיון שעתיד לבוא לכלל שליחות, ולגוי אין מפני שלא יבוא לכלל שליחות.

תקסז. אם קודם שנתגייר זקפן במלוה גובה את הקרן והריבית מפני שמשעת זקיפה דינו כחוב שנגבה, ואם לאחר שנתגייר זקפן במלווה גובה את הקרן ולא את הריבית מפני שבעת גביית החוב גם הוא מצווה על איסור ריבית.

תקסח. אם קודם שנתגייר זקפן במלוה גובה את הקרן והריבית מפני שמשעת זקיפה דינו כחוב שנגבה, ואם לאחר שנתגייר זקפן במלווה לת''ק גובה את הקרן ולא את הריבית מפני שבעת גביית החוב דינו כישראל לכל דבר, ולר' יוסי ישלם גם את הריבית כדי שלא יאמרו שנתגייר בשביל מעותיו.

תקסט. שטר שכתוב בו ריבית לר''מ לא יגבה כלום דקנסינן היתרא אטו איסורא, ולרבנן יגבה את הקרן [דלא קנסינן בכה''ג]. שט''ח המוקדמין פסול, לריש לקיש מתני' אליבא דר''מ דקנסינן היתרא וכו', ולריו''ח אתיא אפילו לרבנן משום דחיישינן שיגבה מזמן ראשון שלא כדין.

תקע. בגמ' דנו לגבי המעות שתובע הלוקח [על השדה שמכר לו באחריות נכסים ונתברר שאינו שלו] אם דינם כמלווה בשטר או בע''פ, ונפק''מ אם גובה ממשעבד. לאביי גובה ממשעבד, שכן המודה בשטר שכתבו אי''צ לקיימו, ולרבא שאני הכא כיון שנתנו מתנה ולא ניתן ליכתב לעומת שט''ח מוקדם שניתן לכתבו מזמן הלוואה, ומ''ש שמוכר שדה גזולה באחריות גובה את הקרן מנכסים משועבדים ושבח מבני חורין, שם כונתו לפייס את הנגזל כדי שלא יקראוהו גזלן או כדי לעמוד בנאמנותו, ובניד''ד הוא כתב שטר כדי להבריח ממנו את הקרקע ולא ע''מ לקיימו, ויוצא ששטר שלא ניתן ליכתב בטל לגמרי.

תקעא. ע''פ פירות שנמכרים בדורמוס [איטליז גדול] או בשער של חיטים דאכלבי וארבי [שנפתחים האוצרות והספינות מביאות סחורה], מפני שמחירם נשאר יציב לאורך זמן.

תקעב. פוסקים כשער הלקוטות ללוקט מפני שיכול ללוות לקוטות מחבירו ודינו כמי שיש לו שמותר לפסוק עמו על התבואה.

תקעג. ללוות כסף שאם לא ישיבהו עד מועד מסוים ישלם במקום בפירות לפי השער של זמן ההלוואה, ומותר לעשות כן למסקנה.

תקעד. אם החבילה תישאר ברשות המוכר עד שתימכר מותר ואם ברשות לוקח אסור.

תקעה. אם יש לו פירות מותר ואם לאו אסור.

תקעו. מותר ליטול מעות כשער היוקר במקום הזול ואין בזה ריבית מפני שע''י המעות מגלים להם את השער [שיתנו להם סחורות בהקפה] וי''א שמוזילים להם את השער, ונפק''מ לתגר חדש [שיגלו לו את השער אבל אין מאמינים לו לענין שימכרו לו בזול].

תקעז. אסור.

תקעח. לקנות יין בזמן שהענבים עדיין בוסר או סמדר במחיר זול, לרב אסור משום דמיחזי כאגר נטר שהמוכר מוזיל לו עבור הקדמת המעות, ושמואל שרי מפני שייתכן שהיין יתקלקל ויפסיד הכל [ולא מיחזי כאגר נטר].

תקעט. שמואל אמר לבעה''ב שהלוו תבואה לאריסים כדי לזרוע את השדה ולהחזיר להם מהתבואה החדשה, שיעזרו להם קצת כדי לקבל קנין בעצמם בקרקע שאל''כ דינו כמלווה סאה בסאה ואסור. רבא אמר לשומרי השדות שבבקעה לסייע מעט בדישת הגורן כדי שתשלום השכירות יהיה בסוף, ואז השכר שיביאו להם כמות תבואה גדולה במחיר זול לא ייחשב ריבית עבור המתנת המעות.

תקפ. חשבו שרבא אוכל ריבית מפני שכולם מסלקים את האריסים מהשדות בניסן ונוטלים מהם ד' כור ואילו רבא סילקו באייר ונטל ו' כור על המתנת המעות. ורבא הסביר להם שהוא מסלק באייר בזמן שהתבואה מבשילה ולכן הוא נוטל יותר כיון שמשכיר לאריס את השדה ליותר זמן והאריס מרוויח הרבה יותר.

תקפא. לפי שרבא לא לווה מרמב''ר כסף.

תקפב. משום שבעת קניית היין בתשרי כבר היה חומץ שאינו ניכר ולאחר מכן החמיץ יותר והיה יין שהשתבח והם קנו מעיקרא את היין המשובח ואין בזה משום ריבית.

תקפג. משום שהביאו לו את התוספת בתורת מתנה מבלי שהתנה עמהם על כך.

תקפד. כן, כיון שכולם משועבדים למלך מדינא דמלכותא, והמלך קבע שמי ששילם עבור חבירו [שלא שילם] מס גולגולת רשאי לשעבדו. ולגבי מי שנוהג שלא כשורה נלמד שמותר להעבידו מהסמיכות בפס' לעולם בהם תעבודו ובאחיכם וכו'.

תקפה. לרב חמא בסתם יין ישלם כמחיר היין שנמכר בנמל זולפשט [השוק המרכזי ליין בימות הבציר], ואם אמר יין זה פטור מפני שלא בטוח שימכרו לו את היין, ולדעת רב אשי גם בסתם יין לא חייב לשלם כשער הזול מפני שזו אסמכתא, ואסמכתא לא קניא.

תקפו. אם ערבב את הכסף של כולם קנה לכולם יחד ואם צרר וחתם את המעות של כל אחד בפנ''ע קנה למי ששילם מכספו.

תקפז. לרב חביבא הוי קנין גמור ולרבנן סטימותא מועיל לענין קבלת מי שפרע, והלכה כרבנן, ובמקום שנהגו שסטימותא קנין גמור הקנין חל.

תקפח. לדעת רב אם מחוסר ב' מלאכות פוסק ומחוסר ג' אינו פוסק ולדעת שמואל בידי אדם אפילו מחוסר מאה פוסק ובידי שמים אפילו מחוסר אחת אינו פוסק. גדיש - לרב לכאורה מחוסר א. שטיחה בשמש לייבוש ב. דישת התבואה ג. זריעת התבואה ברוח ולכן יש לתרץ שאיירי שכבר שטחם בחמה והם מחוסרות ב' מלאכות. לרב קשה שהרי זריעה היא בידי שמים, וי''ל שניתן לברור חיטין ממוץ בנפה ללא רוח. עביט של ענבים - לרב קשה שה''ז מחוסר א. חימום לתוך העביט ב. הכנסה לגת ג. דריכה בגט ד. משיכת היין אל הבור שלפני הגת. וי''ל שאיירי בכומר ענבים שכבר התחמם במקום שנהגו שהקונה מושך את הענבים מהגת ובכה''ג חסר רק ב' מלאכות. מעטן של זיתים - מחוסר א. חימום לתוך המעטן ב. הכנסה לבית הבד ג. דריכה בבית הבד ד. משיכת השמן אל הבור שלפני בית הבד. וי''ל שאיירי בכומר של זיתים - במקום שנהגו שהקונה מושכם לבית הבד. כומר של זיתים מחוסר א. הכנסה לבית הבד ב. דריכה ג. משיכת השמן אל הבור שלפני בית הבד. וי''ל שאיירי במקום שנהגו שהקונה מושך מבית הבד. ביצים של יוצר - מחוסרות א. עשיית צורה ב. ייבוש הכלי ג. הכנסה לכבשן ד. צירוף בכבשן ה. הוצאה מן הכבשן. וי''ל שאיירי שכבר יובשו ועשו בהן צורה במקום שנהגו שהקונה מוציאו מהכבשן. סיד משוקע בכבש - מחוסר א. שריפה בכבשן ב. הוצאה מן הכבשן ג. פירור האבנים לאחר שנשרפו. וי''ל שאיירי במקום שנהגו שקונה את הסיד מפורר.

תקפט. לר''מ עד שיעשו הביצים ולר' יוסי מודה לר''מ בעפר לבן שאינו מצוי, אבל בעפר שחור ניתן לפסוק לפני עשייה מפני שאם אין לזה יש לחבירו.

תקצ. לת''ק כל ימות השנה ולר' יוסי רק אם יש לו זבל ולרבנן בכל ימות החמה.

תקצא. כדי שהלוקח ינצל מהפסד במקרה שיוזלו הפירות, כדעת רבנן שמעות אינן קונות. וניתן גם להעמיד אליבא דר''ש שמודה בתרי תרעא שמעות קונות, שאל''כ איך שייך מי שפרע בלוקח ובמוכר.

תקצב. לת''ק מותר שלא לצורך אכילה ולפני שהאריס ירד כיון שהסכם האריסות עדיין לא נכנס לתוקף ואין נתינת הזרע נחשב להלוואה. רשב''ג היה מלווה בין בשער היקר ובין בזול ותמיד הסכים ליטול פרעונו רק כפי שער הזול מפני שרצה להחמיר ע''ע.

תקצג. אם קצץ יקבל כמה שקצץ ואם לא קצץ והוזלו יתן לו חיטים ואם הוקרו ייתן לו דמיהם [לפי שווי החיטים בשער של שעת ההלוואה].

תקצד. לת''ק כשיש ללוה סאה בביתו ומחכה עד שיבוא בנו עם החיטים או עד שימצא מפתח, והלל אוסר בכל אופן. לרב הונא מותר ללוות כנגד מה שיש בביתו ולרב יצחק רשאי ללוות גם כמה כורים.

תקצה. לגבי אשה להלל אסור להלוות דבר מועט ולרבנן מותר, לבני חבורה אסור להלוות דבר מועט בשבת ויו''ט משום מידה ומשקל ומנין ומשום לווים ופורעים, ולהלל אסור גם משום ריבית.

תקצו. א. מדה ב. משקל ג. מנין ד. לווים ופורעים.

תקצז. לת''ח מותר מפני שהם יודעים שאסור להלוות בריבית ולכן ודאי שהם נותנים בתורת מתנה, ולדעת ר''י מותר להלוות לבני ביתו בריבית כדי להטעימן טעם ריבית ואין הלכה כמותו משום דחיישינן דאתי למיסרך שירצו להרוויח כסף כמותו.

תקצח. מותר לומר שינכש עמו היום ע''מ שינכש עמו מחר וכן במעדר, ואין לבקש שהוא יעדר וחבירו ינכש או להיפך, וגם בתקופות השנה אין לערב בין ימות הגשמים לימות החמה [שימות הגשמים קשים יותר לעבודה בשדה].

תקצט. מוקדמת שמקבל מתנה כדי שייתן הלוואה לפלוני ומאוחרת שמקבל מתנה או טובת הנאה לאחר שהלווה לפלוני, ריבית דברים שהלוה מודיע למלוה על פלוני שהגיע ממקום פלוני או שמקדים לו שלום [ולא היה עושה כן אלמלא ההלוואה].

תר. מלווה - עובר בו' לאוים: א-ב. בנתינת ההלוואה עובר ב' לאוים מהפס' 'לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך' ג. כשמתנה עם הלווה על נתינת הריבית עובר משום 'לא תשימון עליו נשך' ד. כשתובע את הלווה ודוחקו לשלם עובר משום 'לא תהיה לו כנושה' ה. בעת גביית הריבית עובר משום 'אל תקח מאתו נשך ותרבית' ו. עובר בלפני עור על שהכשיל את הלווה בלאו דריבית. לוה - עובר בג' לאוים: א-ב. משום 'לא תשיך לאחיך וכו', ולאחיך לא תשיך' ג. עובר בלפני עור על שהכשיל את המלוה בלאו דריבית. הערב והעדים עוברים משום 'לא תשימון עליו נשך' [ובתוס' (ד''ה ערב) העירו שלפעמים גם הערב והעדים עוברים בלאו דלפני עור כשהמלווה לא מוכן להלוות בלי ערב ועדים].

תרא. א. יותר ממה שמרוויחים הם מפסידים ב. משימים את תורת משה רבינו אמת.

תרב. מי שחבירו חייב לו כסף ויודע שאין לו להחזיר שלא יעבור לפניו ונחשב כאילו דנו באש ומים.

תרג. א. עובר בלפני עור ב. גורם קללה לעצמו.

תרד. א. המלוה שלא בעדים ב-ד. הקונה אדון לעצמו [התולה נכסיו בנכרי וי''א הכותב נכסיו לבניו בחייב וי''א מי שרע לו במקום מגוריו ואינו הולך לגור במקו''א] ה. מי שאשתו מושלת בו.

תרה. יש להם עליו תרעומת, א. במקום שיש שנשכרים בג' ויש שנשכרים בד' ישלם להם ג', ויש להם תרעומת על השליח מפני שהיו טורחים למצוא בד' ב. איירי בפועל שיש לו שדות משל עצמו ולא היה מסכים להיות פועל בפחות מד' ג. כשהפועלים טוענים שעבדו יותר טוב מחמת שאמר שיתן להם ד', ואין אפשרות לדעת אם הם עשו עבודה טובה יותר משום דאיירי בריפקא [חריץ שנתמלא מים]. או שאיירי כשבעה''ב אמר לשכור בד' והשליח אמר בג', ויש להם תרעומת משום 'אל תמנע טוב מבעליו'.

תרו. בעיא דלא איפשטא אם נאמן עליהם לענין שיעבדו עבור המשכורת הרגילה או שהם סומכים על בעה''ב ולא על שלוחו [ובכה''ג יקבלו ד' מפני שלא ויתרו על התוספת שכר].

תרז. להו''א כמו שהבעל סומך על דברי השליח [שאמר שהוא שליח קבלה למרות שמונה להיות שליח הולכה] ולא על דברי האשה, כך גם הפועלים סומכים על מ''ש השליח בשם בעה''ב. ולמסקנה רב אשי דחה מפני ששם הוא עקר משליחותו לגמרי, שייתכן שהוא מסכים להיות שליח קבלה אבל לא שליח הולכה [מפני הטרחא] ולכן גם אם הבעל סומך על דברי אשתו אין הכרח ששליחותו תחול ומשום כך אשתו אינה מגורשת.

תרח. אם לא הלכו כלל יש להם תרעומת. ואם הלכו החמרים ולא מצאו תבואה או הפועלים ומצאו שדה לחה [שא''א לעדור בה] ישלם להם כפועל בטל מאותה מלאכה ואם התחילו לעבוד לת''ק ישלם להם שכר מלא באופן יחסי [ואפילו אם על חצי מלאכה צריך לשלם ו' דינרים ולא סלע, מפני שיד הפועלים על העליונה], ולדעת רבי דוסא שמין כמה הוא צריך לשלם על שאר העבודה וינכה להם משכרם [שאם צריך לשלם ו' דינרים לפועלים שישלימו מלאכתם, ישלם להם ב' דינרים כיון שיד הפועל על התחתונה].

תרט. בדבר האבוד מטען ע''י שמבטיח להם שכר כפול ולבסוף נותן להם מה שנתחייב מעיקרא, וכשאין פועלים אחרים לשכור רשאי להביא פועלים אחרים בשכר מופרז עד מ' ונ' זוז על חשבון הפועלים הראשונים.

תרי. לריפקא אם הם סיירו שם בערב קודם ההפסד לפועלים [כיון שהיו צריכים לשים לב שהשדה לחה מדי או שירידת גשמים בלילה תגרום שלא יתאפשר לעדור שם] ואם לא סיירו קודם ההפסד של בעה''ב [מפני שהיה לו להודיעם שייתכן שהשדה לא תהיה ראויה לעיבוד] וישלם להם שכר כפועל בטל. ופועלים שנשכרו להשקות השדה וירדו גשמים פסידא שלהם [עיין בתוס' (ד''ה ואתא) בפי' הב' שכיון שבכל שדה מצוי שירדו גשמים ולא יהיה צורך להשקותה, דינו כפסידא דפועלים גם כשלא הודיעו להם על כך מראש] ואם הנהר עלה על גדותיו זו פסידא דבעה''ב [שהיה לו להודיעם שהנהר עלול לעלות על גדותיו] וישלם להם שכר כפועל בטל.

תריא. אם פסק באמצע היום ואין דרכו להתייבש או שדרכו להתייבש לפעמים והפועלים בני אותה העיר זו פסידא שלהם, ואם דרכו להתייבש והפועלים מעיר אחרת זו פסידא דבעה''ב. אם סיימו את עבודתם באמצע היום ויש לו עבודה יותר קלה או ברמת קושי זהה לתת להם הוא רשאי ואם היא קשה יותר אינו יכול לצוותם לעשות וישלם שכר כפועל בטל, ובאכלושי דמחוזא ישלם שכרם משלם משום דאי לא עבדי חלשי.

תריב. לת''ק איירי דהוקרה העבודה ולא רצו לעבוד ובעה''ב אמר שיוסיף להם שכר וקמ''ל שיכול לטעון שכוונתו שיספק להם אוכל ושתיה ואי''צ להוסיף שכר. ולר' דוסא איירי שהוזלה העבודה ובעה''ב לא רצה שהפועלים ימשיכו לעבוד והם פייסוהו שיתרצה, וקמ''ל שאינו יכול לפחות ממשכורתם וכוונתם היתה שיעבדו עבורו יותר טוב.

תריג. לת''ק איירי שהעבודה הוזלה והפועלים לא רצו לעבוד עבור שכר מועט ובעה''ב הציע יותר מהמקובל ואח''כ הוקרה העבודה, שאי''צ לשלם להם יותר מהשכר הנוכחי [כיון שכל פועל יכול לדרוש ד' דינרים עבור חצי עבודה ואין לו סיבה להציע להם יותר שכר]. ולר' דוסא איירי שהם עבדו עבורו במחיר נמוך מהרגיל ולאחר מכן הוזלה העבודה שישלם להם כפי מה שסיכמו מעיקרא [כיון שכעת הוא ימצא פועלים לחצי עבודה בד' זוז בקלות ואין סיבה שיפחתו עבורו משכרם].

תריד. לר' דוסא בשניהם יד הפועל על התחתונה, ולרב יד קבלן על התחתונה ויד פועל על העליונה.

תרטו. אם חזר המוכר הלוקח רשאי לגבות כנגד הר' מהעידית או לקבל את כספו בחזרה ואם הלוקח חזר בו המוכר רשאי לבחור אם להשיב את כספו או ליתן מקרקע זיבורית.

תרטז. א. מקבל בעידית של הבינונית כדין בע''ח שבבינונית ב. מקבל מעידית ממש מפני שרוב מי שקונה שדה באלף זוז צריך למכור לשם כך נכסים אחרים ודינו כניזק ממש.

תריז. לר' יוסי שס''ל אסמכתא קניא התנאי מקוים ולר''י שס''ל אסמכתא לא קניא אין תנאו מקוים וקונה רק כנגד הערבון, ולרשב''ג דין זה שייך באומר ערבוני יקון [את כל המקח, והמוכר לא הוזיל למכור לו בסכום זה את כל הקרקע], ואם שילם חלק מהסכום בתורת תחילת פרעון עבור קרקע קנה וישלם את שאר הסכום אפילו לאחר כמה שנים.

תריח. אם קא עייל ונפיק אזוזי לא חל הקנין, ואם מכר שדהו מפני רעתה חל הקנין. ואם רצה למכור שדהו בק' ולא מצא קונים ומכר שדה אחרת בר' לא קנה, וכשיכול לטרוח ולמצוא קונה לשדה של הק' ומכר את של הר' נשאר בתיקו בגמ' אם הוי כמוכר שדהו מפני רעתה דקונה או לא.

תריט. אם כלי העבודה של הפועלים בידו רשאי בעד מ' ונ' זוז ושאינם בידו עד כדי שכרם.

תרכ. שכרו להליכו בהר והוליכו בבקעה אם החליקה פטור ואם הוחמה חייב. ואם שכרו להוליכו בבקעה והוליכו בהר, אם החליקה חייב ואם הוחמה פטור, ואם הוחמה מחמת המאמץ לעלות בהר חייב. ומה שחייב למרות שהוליכה מרחק זהה למה שהיה מוליכה בהר או בבקעה, לר' ינאי איירי במתה מחמת אוויר המקום שהרגה [לפי שלא היתה רגילה בו] ולריב''ח איירי שמתה מחמת עייפות ויגיעה, לרבה איירי בהכישה נחש ולריו''ח מתני' ס''ל כר''מ שכל המשנה מדעת בעה''ב נקרא גזלן.

תרכא. להו''א משיטת ר''מ שצבאי שצבא בצבע אדום במקום שחור ישלם לו דמי הצמר, וממגבית פורים שאין העני רשאי לשנות מאוכל לסנדלים בלי שהתנה מראש עם ראשי העיר ולמסקנה נלמד מהנותן דינר לעני שיקנה בו חלוק שלא יקנה במקום טלית.

תרכב. א. עיוורון ב. שנכנסו תולעים לרגליה, בעה''ב אומר לשוכר הרי שלך לפניך.

תרכג. לרב אנגריא חוזרת אומר הש''ל ואם אינה חוזרת חייב להעמיד לו אחר, לשמואל בין אנגריא חוזרת ובין שאינה חוזרת אם ניטלה בדרך הליכתו אומר לו הש''ל ואם ניטלה כדי לילך למקו''א חייב להעמיד לו אחר.

תרכד. אם שכרה כדי לרכב עליה או כדי להעביר זכוכית, מפני שאינה יכולה לעשות את מלאכתה [שיש חשש שהמשא או הרוכב יפלו ממנה].

תרכה. ייתן לו שכר על חצי דרך ויש לו עליו תרעומת על החצי השני [איירי במקום דלא שכיח לאגורי].

תרכו. לרב לא מכלינן קרנא ולשמואל כן, נפק''מ אם ליקח את נבלת החמור ולשכור בשוויה חמור לשאר הדרך. ואם למכור אילן שיבש כדי לקנות קרקע בשדה ממושכנת.

תרכז. שמכרוה לס' שנה, לפי שאינה נמכרת לצמיתות אבל לזמן קצוב ניתן למוכרה.

תרכח. בשוכר ספינה עבור יין זה - לר' נתן אם שילם [אפילו הכל] לא יטול [כיון ששניהם לא יכולים לעמוד בהסכם ולכן יד התובע על התחתונה], ואם לא שילם פטור מלשלם. והשוכר ספינה להוליך בה יין סתם - אף אם השוכר שילם צריך המשכיר להחזיר, מפני שהשוכר יאמר לו להביא את הספינה ששכר. והשוכר ספינה סתם להוליך בה יין - זה אף אם השוכר לא שילם חייב לשלם, כיון שהמשכיר יאמר לשוכר שיביא את אותו יין ויביא לו ספינה אחרת [לפי שהספן יכול להשלים תנאו וזה מעכב צריך לשלם לו כל שכרו]. והשוכר ספינה סתם עבור יין סתם - חולקין [כיון ששניהם יכולים לעמוד בתנאם].

תרכט. אם מוצא להשכירה לאחר פטור מלשלם על שאר הדרך [וליכא תרעומת], ואם גרם לריעוע הספינה ע''י הוצאת והכנסת החבלים חייב לשלם על נזקו, ואם בעל הספינה אינו מוצא למי להשכירה ישלם על כל שכרה, ואם הוסיף סחורה באמצע הדרך [והתנה מתחילה שרשאי להוסיף כמה ישרצה וישלם לפי המשא עם תוספת על חצי הדרך] יש לבעל הספינה תרעומת משום שינוי דעת [שסבר לילך ולחזור מהר יותר] או מפני שצריך לקנות חבלים ארוכים יותר ביוקר באמצע הדרך במקום לקנות בזול לפני ההפלגה.

תרל. השוכר מניח כסותו כדו ומזון לכל הדרך והחמר מניח תבן ושעורים בשביל החמור ומזון בשבילו ליום בלבד. ואיירי בגוונא שמצוי מזון בדרך והחמר דרכו לעצור ולקנות והשוכר אין דרכו בכך.

תרלא. מותר [שאיש פחות כבד מאשה, ורבותא בגמ' שאפילו מעוברת והיא מניקה מותרת לרכב על החמור].

תרלב. אם שכר לחרוש בהר וחרש בבקעה ונשבר הקנקן פטור, ואם שכר לחרוש בבקעה וחרש בהר ונשבר הקנקן חייב [שבהר יש סלעים ויותר קשה לחרוש שם מבבקעה].

תרלג. בסתמא לר''פ האוחז במלמד ישלם [על שלא כיוון את הפרה כדבעינן] ולרב שישא בריה דרב האוחז בכלי המחרישה ישלם [על שהעמיק בקרקע יותר מדי ונשבר הקנקן] והלכה כרב שישא, ואם הלכו במקום שידוע שיש בו אבנים וטרשים שניהם ישלמו [כיון שהיה מוטל עליהם להיזהר יותר].

תרלד. אם אמר שהיא נגחנית נשכנית בעטנית ורבצנית ונמצא בה מום אחד מאלו הרי זה מק''ט [כיון שהקונה סבור שפירט כמה מומים כדי לסלק מעצמו כל צד של תרעומת] ואם הזכיר מום שיש בה בנפרד לא הוי מק''ט [ועיין בתוס' (ד''ה היו) שאם הזכיר ב' מומים ורק א' מהם נכון דלא הוי מק''ט] ואם היו בה כל המומים שהזכיר אי''ז מק''ט.

תרלה. לאביי קשה כמשאוי מחמת הנפח שכבד כמו תוספת במשקל ולכן המוסיף ג' קבין על הלתך חייב. ולרבא קשה למשאוי שלתך שעורים יותר קשה מלתך חיטים מחמת הנפח ולכן יש לחייבו דוקא אם יוסיף סאה שעורים. לרבא הסיפא הוא חלק בפני עצמו שאם הוסיף סאה על השעורים עד שהיה כמשקל לתך חיטים חייב. ולאביי בסיפא אירי בט''ז סאים טפופות וט''ו סאים מחוקות שההפרש ביניהן הוא ג' קבים.

תרלו. א. בשחבטו לאלתר ב. לענין תוספת שכר לסבל שסחב את המשקל העודף ג. הסבל היה סבור שאחזתו חולשה ולא משום שהמשא כבד מדי.

תרלז. שבהלוואת פירות יש הנאה שמקבל פירות טובים ואילו היה משאירן אצלו הם היו נרקבים ולכן דינו כש''ש, משא''כ במלוה מעות שלר''י אין שכר מצווה מחשיבו לש''ח.

תרלח. להו''א על ההנאה שיש לו ממה ששכרוהו או על התוספת שכר שמקבל תמורת השמירה, ולמסקנה משום שיש משכון בידו ובעה''ב צריך לילך אליו כדי לשלם שכרו. ולל''ב י''ל כשיטת רבה בר אבוה שלר''מ שוכר דינו כש''ש.

תרלט. לרפרם בר פפא דינו כש''ח ולכן פטור מאחריות לגבי גניבה אבדה ואונסין, ולמ''ד שדינו כש''ש חייב בגניבה ואבדה ופטור מאונסין.

תרמ. אם אמר טול את שלך הוי ש''ח, ואם אמר גמרתיו לל''ק הוי ש''ח ולל''ב הוי ש''ש [שפטור לאחר ימי שאלתה מדין שואל וחייב כש''ש הואיל ונהנה מהנה הוה].

תרמא. מפני שגם בחזרתו אם הוא היה מוצא לקוחות הוא היה מוכר להם.

תרמב. בשמור לי היום ואשמור לך מחר שניהם שומרי שכר זה לזה [ואין לפוטרם מדין שמירה בבעלים כיון שדין זה שייך כששומרים אחד לשני בזמן מקביל].

תרמג. קבוצה שכל פעם א' מהם אפה לכולם לחם ויום אחד ביקשו מפלוני שיאפה להם והוא ביקש שישמרו לו על הגלימה והם פשעו בה ונגנבה ור''פ חייבם בתשלום, ואי''ז שמירה בבעלים מפני שנתברר שלפני האפייה הוא הלך לשתות שכר ויוצא שלא עבד בתחילת השמירה וחייבים לשלם. עוד מעשה בב' שעברו בנהר, א' נמוך עם בגדי צמר וא' גבוה בבגדי פשתן, והנמוך הרים את מעיל הצמר כדי שלא ייספג במים ולקח סדין של חבירו והתכסה בו והסדין נפל למים ונאבד. רבא רצה לחייבו והלה טען ששאלה בבעלים פטור, בסוף התברר שלקח בלי רשות את הסדין ודינו כגנב שחייב בכל מקרה.

תרמד. א' שקיבל חמור בשכירות ע''מ שלא יעבירנו דרך נהר פקוד מפני שיש שם מים אלא שיעביר דרך נרש והלה העביר דרך הנהר ומת החמור וטען שהעבירו דרך נהר פקוד אך לא היו שם מים. רבא קיבל טענתו משום דמה לי לשקר, שהרי יכל לטעון שהעביר דרך נרש. ולאביי מה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן ואנן סהדי שיש מים בנהר פקוד.

תרמה. בהנח לפני שומר חינם, ובהנח לפניך לא הוי אפילו ש''ח, בהנח סתם אין להוכיח ממחלוקת ת''ק ורבי לגבי המכניס לחצר חבירו ברשות אם קיבל ע''ע שמירה בסתמא [שלת''ק בעל החצר חייב באחריות ולרבי פטור] שלרבנן י''ל דשאני הכא כיון שחצר שמורה ושוק לא, ולרבי י''ל דשאני הכא כיון שאי''צ לבקש רשות להניח כלי בשוק ולכן י''ל שכוונתו לבקש מחבירו שישמור עבורו, משא''כ בביתו דבעינן רשות מבעה''ב.

תרמו. המלווה על המשכון לר''א הוי ש''ח כיון שהמשכון זיכרון בעלמא לחוב ולכן אם אבד המשכון ישבע שלא פשע בו ופטור, ולר''ע דינו כש''ש ואם אבד המשכון אבדו מעותיו, ואם נתן שטר כנגד המשכון ואבד לכ''ע אבדו מעותיו. להו''א נחלקו במשכון שאינו שווה כשיעור החוב [שאם שווה כשיעור החוב ר''א מודה שנטלו לצורך גבייה] ונחלקו בדברי שמואל שבכה''ג אם אבד המשכון אבדו מעותיו [ודחו שלכו''ע משכון שאינו שווה כשיעור החוב לא הפסיד מעותיו], והו''א שנחלקו אם בע''ח קונה משכון [ודחו שלכ''ע משכנו שלא בשעת הלוואה קונה משכון] והו''א שנחלקו במשכון בשעת הלוואה אם שומר אבידה כש''ח או כש''ש, שלר''ע הוי ש''ש כיון שעוסק במצוה ופטור מלתת פרוטה לעני בזמן הזה כסברת רב יוסף. ולמסקנה לכ''ע שומר אבידה כש''ש ונחלקו כשהמלוה צריך למשכון, שלר''ע הוי מצוה ודינו כש''ש כסברת רב יוסף, ולר''א אין מצוה והוי ש''ח [כסברת רבה שלא מצוי שיזדמן עני בשעת הלוואה ואין להחשיבו כש''ש בעבור זה].

תרמז. מהפס' 'ולך תהיה צדקה', שלא בשעת הלוואה [שקונה המשכון ואעפ''כ משיב הכסות לעני לשינה בלילה].

תרמח. לרב יוסף ש''ש כיון שעוסק במצוה ופטור מליתן צדקה לעני, ולרבה ש''ח כיון שלא מצוי שיזדמן לו עני בזמן העיסוק באבידה.

תרמט. מותר באת מעדר וקרדום מפני ששכרם רב ופחתם מועט, ולכן נוח לעני בכך אבל בשאר דברים אין לעשות כן.

תרנ. לר''מ ש''ח וש''ש ישבעו, ומה שמצינו במקו''א שלר''מ נתקל פושע צ''ל שמי ששנה זו לא שנה זו ונחלקו בדעתו או שאף שסובר דנתקל פושע יש לפטרו ע''י שבועה מתקנת חכמים כדי שלא ימנעו מלהעביר חביות לאחרים [ולפי''ז נשבע שלא שבר בכונה]. לר''י ש''ח ישבע [דנתקל לאו פושע] וש''ש ישלם [גם אם לא פשע], ולר''א שניהם חייבים בשבועה ותמה היאך יתקיים דין זה שהרי ש''ש חייב גם שלא בפשיעה וש''ח חייב אם נשברה שלא במקום מדרון, וגם במקום מדרון לא מועיל שבועה וצריך להביא עדים [כיון שבנ''א רגילים לילך שם] וכאיסי בן יהודה שאם יש לו ראיה אינו נפטר בשבועה.

תרנא. שבמקום שיש עדים יביא עדים וייפטר משבועה, מעשה באחד ששבר חבית בקורה בריסתקא דמחוזא ורבא אמר לו שבמקום הומה אדם כמו שם צריך שיביא עדים וייפטר מלשלם, וכן הורה לאדם שקנה ת' חביות יין לחבירו בשליחותו וטען שכל היין החמיץ לאחר הקנייה, שיביא ראיה לכך כיון שיש קול לכמות גדולה כ''כ שהחמיצה.

תרנב. שפועלים הנושאים במוט ונשבר ישלמו חצי, כיון שבמוט יש משא מרובה עבור א' ומועט עבור שניים, חשיב קרוב לאונס ולפשיעה. ובדיגלא [מוט שמיועד למשא של אדם א'] משלם הכל מפני שזו פשיעה גמורה.

תרנג. הפועלים של רבב''ח שברו לו חבית יין שנשאו עבורו והוא לקח את הגלימות שלהם בתמורה ונפסק לו שיחזיר להם את הגלימות לפנים משורת הדין וגם שישלם להם משכורת בתמורה למה שעבדו מפני שהם עניים.

תרנד. שהוא הוסיף להם שכר על דעת שישכימו ויעריבו בשדה והם יכולים לטעון שקיבלו יותר שכר כדי שיעבדו יותר בחריצות.

תרנה. מנץ החמה עד צאת הכוכבים [אא''כ נהגו באותו מקום זמני עבודה שונים].

תרנו. 'תשת חושך ויהי לילה' זה העוה''ז שדומה ללילה, 'בו תרמש כל חיתו יער' אלו הרשעים שנוהגים בחופשיות כחיות ביער, 'תזרח שמש יאספון ואל מעונתם ירבצון' כאשר תזרח השמש לצדיקים בעוה''ב הרשעים יאספו לגיהנם. ואין כל צדיק וצדיק שאין לו מדור לפי כבודו וע''פ מדורו יהיה ניכר מעלתו, 'יצא אדם לפעלו' הצדיקים יצאו לקבל שכרם. 'ולעבודתו עדי ערב', הפס' איירי במי שהשלים עבודתו עד יום מותו.

תרנז. להיכנס בשעה ד' לחנות [מסעדה], ואם יראה אחד שותה כוס יין ומתנמנם שאינו ת''ח או שכיר יום שקם מוקדם לעבודתו או מושך בחוטי מתכת שעבודתו בלילה [ואינה עושה רעש], יל''ע עליו אם הוא גנב.

תרנח. הכובס קרא לו חומץ בן יין וראב''ש אמר שאם הוא כ''כ חצוף ודאי הוא רשע וציווה לתופסו, ולקחוהו למלכות וראב''ש ניסה לפדותו לפני שיהרגוהו ולא הצליח ואח''כ נתברר שהכובס בעל נערה מאורסה ביוה''כ.

תרנט. הוא הוציא דליים של שומן מכרסו והניחה בחוץ בחודש תמוז לבדוק אם תסריח.

תרס. לברוח ללודקיא.

תרסא. שר' ישמעאל ברבי יוסי וראב''ש היו נפגשים היה יכול לעבור צמד בקר מתחת לכרס שלהם מבלי לגעת בהם.

תרסב. שלא להוציא לעז על בניהם.

תרסג. ייקח כוס כסף שיצאה מהכבשן וימלאנה בגרעיני רימון ויקיף את הכוס בזר ורדים אדום ויניחנו בין השמש לצל, והזוהר שישתקף על פני הארץ הוא כעין שופריה דריו''ח.

תרסד. ריו''ח ר' אבהו רב כהנא יעקב אבינו ואדה''ר, ריו''ח היה שונה מכולם מפני שלא היה לו זקן.

תרסה. כדי שהנשים יחשבו עליו בשעת הביאה ויוולדו להן בנים יפים כמותו, והוא לא חשש מעין הרע מפני שהיה מזרעו של יוסף דלא שלטא בהו עינא בישא.

תרסו. ר''ל ראה את ריו''ח מרחוק וחשב שהוא אשה, ולאחר שקפץ אליו גילה שהוא גבר ואמר לו שיש לו יופי של אשה, וריו''ח הבטיח לו את אחותו לאשה אם יחזור בתשובה וילמד תורה וכך היה.

תרסז. לריו''ח משיצרפן בכבשן ולריש לקיש משיצחצחם במים.

תרסח. שר''ל היה מקשה לריו''ח על כל דבר כ''ד קושיות וריו''ח השיב כ''ד תירוצים, ור''א הביא ראיות לכל מה שריו''ח אמר מבלי להקשות עליו.

תרסט. היו סוחרים שהתפללו בזכותו בזמן הסערה, ולאחר שניצלו הביאו לו ס' עבדים שהחזיקו ס' ארנקים, והם הכינו עבורו ס' מיני לפדא. וראו שהוא צדק בכך שנולדו זכרים מכל אותן ס' נשים שהוא טיהר באותו יום.

תרע. לל''ק ברש''י על המלכות שמינתה את ר''א לתפוס גנבים ולל''ב על אשתו של ר''א.

תרעא. לא פחות מי''ח שנה ולא יותר מכ''ב שנה.

תרעב. מפני שנתפרסם לבריות שר''א לא הובא לקבורה ולאו אורח ארעא, וי''א שרשב''י נראה להם בחלום ואמר פרידה אחת יש לי ביניכם ואי אתם רוצים להביאה אצלי. הם המתינו לערב יוה''כ שכולם יהיו טרודים [כיון שבני העיר לא רצו שיקברוהו מפני שכל זמן שהיה שם חיה רעה לא נכנסה לעירם] וקראו לבני כפר בירי שיבואו לקוברו.

תרעג. שלאחר שהושיבום על הספסל החזירו את רבי לקרקע משום עין הרע, ומשום כך החזירו גם את ר''א, ולאחר שר''א ראה שהשווהו לרבי, בכל פעם שרבי היה מקשה הוא היה מסביר לו מה הקושיא ודחה את דבריו.

תרעד. רשב''ג שקרא לעצמו שועל, בני בתירה שמינו את הלל לנשיא במקומם על שהוכיח להם שק''פ דוחה שבת, יונתן בן שאול שאמר לדוד שימלוך על ישראל והוא יהיה המשנה שלו [למרות שיונתן היה בן המלך].

תרעה. הם באו שפעם א' הוליכו עגל לשחיטה והעגל נחבא תחת בגדו של רבי ובכה ורבי אמר לו לילך מפני שנוצר לכך, והייסורים הלכו שפעם אחת אמתו של רבי כיבדה את הבית ומצאה גורי חולדה וכיבדה אותם, ורבי ביקש שתניח להם מפני שנא' רחמיו על כל מעשיו. י''א שסבל ו' שנים בצמירתא [אבנים במקום השתן] וז' שנים בצפרנא [כאבי שיניים] וי''א ז' שנים בצמירתא וו' שנים בצפרנא.

תרעו. שר''א התייסר לא מת אדם קודם זמנו, שרבי התייסר לא הוצרך העולם לגשם.

תרעז. ר' יוסי בר''א ונכדו של ר''ט, הציע לר' יוסי שיעלה לגדולה ויקראו לו רבי, ולנכדו של ר''ט הציע את בתו לאשה.

תרעח. שכל המלמד בן חבירו תורה זוכה ויושב בישיבה של מעלה, וכל המלמד בן ע''ה תורה אפילו הקב''ה גוזר גזירה רעה, מבטלה בשבילו.

תרעט. על רב יוסף.

תרפ. רב יוסף מ' תעניות כדי שלא תמוש מפיו, ועוד מ' כדי שלא תמוש מפי זרעו ועוד ק' כדי שלא תמוש מפי זרע זרעו, ור''ז ק' תעניות כדי לשכוח את תלמודו מבבל [שלא יטריד אותו בזמן שילמד מתורת א''י], וק' תעניות כדי שלא ימות ר''א בחייו [שענייני הציבור לא יפלו עליו] וק' תעניות כדי שלא תשלוט בו אש הגיהנם.

תרפא. הכניס את עצמו לתנור כל פעם בחודש לבדוק אם האש שולטת בו.

תרפב. על שלא בירכו בתורה תחילה, הקב''ה אמר כך.

תרפג. 'בלב נבון תנוח חכמה' זה ת''ח בן ת''ח, ו'בקרב כסילים תודע' זה ת''ח בן עם הארץ.

תרפד. כל המקטין עצמו על ד''ת בעוה''ז נעשה גדול לעוה''ב וכל המשים עצמו עבד על ד''ת בעוה''ז נעשה חופשי בעוה''ב.

תרפה. מפני שהוא לא הרביץ תורה כמותו לאחרים.

תרפו. הוא ילמד ה' ילדים חומש וו' ילדים משניות, וע''י שכל אחד ילמד לאחרים מה שהוא למד תחזור התורה לישראל.

תרפז. א. שבמקום מושבו בישיבה של מעלה יש זיקוקין דנורא ובניגוד לשאר הצדיקים שזקוקים למלאכים כדי לעלות למעלה ולרדת למטה, ר''ח עלה וירד בעצמו ב. שלאחד החכמים שאליהו ביקר אצלו הרבה הרשו לראות חכמים שעלו לישיבה של מעלה חוץ מר' חייא ג. אליהו אמר שאם ר''ח ובניו יעמדו יחדיו לתפילה יבוא המשיח.

תרפח. הוא הכניס קנה חלול עם סממני התרופה מתחת לכר של רבי.

תרפט. משום שהיה בקי בסוד העיבור.

תרצ. רבי ורבי נתן סוף משנה ורב אשי ורבינא סוף הוראה, וסימנך 'עד אבא אל מקדשי אל אבינה אחריתם', שרומז לרב אשי ורבינא שהיו סוף הוראה.

תרצא. מפני שבדרשותיו בחגים הוא גרם לבטל מאלפי תלמידים את תשלום המס [כיון שהם לא היו בבית בזמן שבאו לגבות מיסים], בפועל הוא מת ברגע שעצר מתלמודו ומלאך המוות לקח אותו.

תרצב. ב', אחת אחרי שלשה ימים שכל הפורש מההספד יהא בנידוי, והשניה אחרי שבוע מתחילת ההספד שילכו לבתיהם לשלום.

תרצג. שאמרו לה' שאין טעם להחריב את העולם בשביל פטירת רבה בר נחמני.

תרצד. מפני שנתחייב לספק להם מזונות, משמע שזה יותר ממנהג המדינה שחייבים בו.

תרצה. אברהם הכין ג' בקרים רכים לג' אנשים, ושלמה הכין לכל עבדיו ואנשיו ל' כור סולת וס' כור קמח י' בקר בריאים וכ' בקר במרעה ומאה צאן ואייל וצבי ויחמור וברבורים ואבוסים, ולכן יוצא שבאופן יחסי לאברהם היתה סעודה יותר גדולה.

תרצו. לרב ברבורים שאובסים אותם בע''כ ולשמואל ברבורים שאבוסים מאליהם.

תרצז. בבהמות שור ובעופות תרנגול.

תרצח. נלמד מויקח [א] בן בקר [ב] רך [ג] וטוב. וימהר לעשות אותו, מלמד שנתן לנערו שיכינם מהר.

תרצט. כדי להאכילן בג' לשונות בחרדל.

תש. ממשה רבינו שעלה למרום ולא אכל לחם ומהמלאכים שירדו למטה ואכלו לחם.

תשא. ירד שליו כנגד אברהם שרץ לבקר, ירד מן כנגד החמאה והחלב שלקח אברהם, עמוד ענן כנגד אברהם שליווה את המלאכים. כנגד המים שנתן אברהם לאורחים יצא מים מהסלע.

תשב. בשכר חמאה וחלב זכו למן, בשכר שליווה אותם זכו לעמוד ענן ובשכר המים שהביא להם לרחוץ את רגליהם זכו לבארה של מרים. לדעת רב בשכר שרץ אל הבקר זכו לשליו, ובשכר שעמד לשמשם הסלע הוציא מים, ובשכר שליווה אותם זכו לעמוד ענן [ולגבי שכר חמאה וחלב גם רב ס''ל שזכו למן].

תשג. בתחילה עמדו לידו ואח''כ שראו שהוא בצער הם הלכו מחמת שאי''ז מכובד ולכן אברהם רץ אחריהם.

תשד. מיכאל גבריאל ורפאל, מיכאל שבא לבשר את שרה על לידת יצחק ורפאל שבא לרפא את אברהם וגבריאל שבא להפוך את סדום.

תשה. ממה שאצל לוט המלאכים הסכימו להתארח רק אחרי שהפציר בהם מאוד, ואילו אצל אברהם הם נכנסו מיד.

תשו. צדיקים עושים הרבה ומדברים מעט ורשעים מדברים הרבה ואפילו מעט אינם עושים, נלמד מאברהם אבינו [שאמר 'אקחה פת לחם' ורץ אל הבקר כדי להאכילם בשר, ועפרון החתי [שבתחילה ביקש מאברהם ת' שקל כסף עבור מערת המכפלה, ולבסוף לא הסכים לקבל ממנו מטבעות פחותות מקנטירא שכל א' שווה ק' מנה היינו 2,500 שקל כסף, היינו מיליון שקלי כסף סה''כ].

תשז. משרה שהציעה להביא קמח ואברהם אמר לה ללוש סולת [שבקמח יש סובין ואילו בסולת אין סובין ולכן היא משובחת יותר].

תשח. מפני ששרה פירסה נדה ואברהם הקפיד על אכילה בטהרה [והעיסה נטמאה ולא היה ראוי להביא ממנה לחם לשולחנו של אברהם].

תשט. א. כדי לחבבה על בעלה ב. כדי שיוכלו לשגר לה כוס של ברכה.

תשי. למדה תורה דרך ארץ שישאל בכבוד אכסניא [אשתו] תחילה ע''י בעלה.

תשיא. מאברהם ושרה שהיא אמרה אדוני זקן והקב''ה שינה ל'ואני זקנתי'.

תשיב. ריננו שהוא אסופי מהשוק ונעשה נס שהוא נראה כמו אברהם וששרה הניקה את בניהם של כל השרות שם.

תשיג. אברהם שתיפול זקנה לעולם כדי שיבדילו בינו לבין יצחק, יעקב שלפני המוות יחלו כדי שיוכלו לכתוב צוואה בזמן ואלישע התפלל להתרפא ממחלתו.

תשיד. פת וקטנית.

תשטו. לאיתויי שאם אמר שישלם לו כשכר של ב' פועלים, לרבי יהושע ישלם כפחות שבשכירות ולרבנן יעשה כמנהג המדינה.

תשטז. בעושה במחובר לקרקע אוכל בשעת גמר מלאכה [לאחר תלישתו], ובמנותק מהקרקע אוכל לפני גמר מלאכה [שנתחייב במעשר]. ואם אינו עוסק בתלישת פירות או שעוסק בפרי תלוש לאחר גמר מלאכתו או בדבר שאין גידולו מן הארץ אינו אוכל.

תשיז. להו''א א. מכרם שיש בו גידולי קרקע ופועל אוכל בגמר מלאכה [ודחו כיון שכרם חייב במלילות משא''כ בשאר גידולים] ב. מקמה שכתיב 'כי תבא בכרם רעך וקטפת מלילות בידך' [ודחו שקמה חייב בחלה]. למסקנה נלמד מחרמש לרבות כל דבר הנקצר ומקמה נלמד לרבות כל בעלי קמה.

תשיח. מ'כרם רעך' - נלמד שכרם גוי אינו בכלל האיסור להכניס פירות לתוך כליו, ולמ''ד גזל הגוי מותר אתי למעוטי כרם הקדש שאסור לפועל לאכול. ומ'אכלת' - נלמד שאין הפועל רשאי למצוץ את היין ולזרוק את החרצנים. מ'ענבים' - נלמד שאינו רשאי לאכול את הפירות עם דבר אחר [למתקן כדי שיאכל הרבה]. מ'כנפשך' - נלמד שפועל פטור ממעשר כבעה''ב [כאילו הם שלו ולא אמרינן שכיון שאוכל בע''כ דבעה''ב הוי כמקח הקובע למעשר] וקרא אסמכתא בעלמא [שמדאורי' לוקח פטור ממעשר] ונלמד מהפס' שאם חסם את הפועל מלאכול [בכח או ע''י שקצץ עמו שלא יאכל] שפטור מלאו דלא תחסום. מ'שבעך' - נלמד שאסור לפועל לאכול אכילה גסה. מ'ואל כליך לא תתן' - נלמד שרק בשעה שעוסק בתלישתם לכליו של בעה''ב הפועל רשאי לאכול מהפירות.

תשיט. לר' ינאי בראיית פני הבית ולריו''ח משנכנסו לחצרו.

תשכ. מן 'ובערתי הקודש מן הבית' לר' ינאי נלמד שזמן חיובו בראיית פני הבית, וריו''ח למד שבעינן חצר המשתמרת. מ'בשערך' ר' ינאי למד שאם נכנס דרך גגות וקרפיפות פטור, ולריו''ח נלמד שחצר קובעת למעשר.

תשכא. בתאנה העומדת בגינה ונופה נוטה לחצר לריו''ח או לבית לר' ינאי, וכיון שנתן עיניו במקחו חייב במעשר, משא''כ בבעה''ב שעיניו בתאנתו [שהעיקר חשוב בעיניו ולא הנוף והעיקר בחוץ, ועד שיגמור לקיטתו ויכנס לבית לא הוי גמר מלאכה].

תשכב. שנא' 'עשר תעשר ואכלת [לאפוקי מוכר] תבואת זרעך' [לאפוקי לוקח].

תשכג. מדרבנן נלמד שפועל פטור ממעשר, ומדאורייתא נלמד שהחוסם עצמו או פועל של חבירו מלאכול מענביו פטור מלאו ועונש דלא תחסום.

תשכד. משיפקסו היינו משניטל הפיקס הראשון [פרח שגדל בראש הקישואים והדלועים] שלהם, ומלאכת הכנסתן זה הוא גמר מלאכתם, ולאיב''א דווקא זיתים וענבים שאינם בני גורן מתחייבים בכניסה לבית מפני שאין להם קביעות אחרת, אבל חיטין ושעורים אי''צ שיראו פני הבית וחייבים בכניסתם לגורן.

תשכה. א. שנא' קמה ב' פעמים ואם אינו ענין לאדם שאוכל במחובר תנהו ענין תלוש ב. שנא' 'כי תבא בכרם רעך' ואיירי גם ששכרו לכתף [דבכה''ג אוכל מתלוש ולא בעינן קרא] ג. נלמד מהיקש חוסם לנחסם [דחוסם אוכל במחובר ונחסם אוכל בתלוש וה''ה שחוסם יאכל בתלוש ונחסם יאכל במחובר]. למדו שאדם לא שייך בלאו דחסימה מ'נפשך' כמבואר לעיל.

תשכו. א. נא' ב' פעמים 'רעך' ואם אינו ענין לאדם שאוכל במחובר תנהו ענין לשור שיאכל ב. מלא תדוש שנא' בחסימה הוקש חוסם לנחסם לאכילה בתלוש ובמחובר. ואי אתה מצווה להחיות שור מפני שנתמעט מ'וחי אחיך עמך'.

תשכז. א. פועל שמחבץ מגבן או חולב לא אוכל מפני שאינו עוסק בגידולי קרקע ב. פועל אוכל בדבר שיש בו גמר מלאכה לאפוקי מנכש בשדה שומים או בצלים שלא מקבל כלום ג. כל דבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר פועל אוכל בו לאפוקי מי שמפריד תמרים ע''י מגריפה ד. כל דבר שלא נגמר מלאכתו למעשר ולחלה פועל אוכל בו.

תשכח. מפני שמוציא בצלים דקים מתוך הגדולים ואי''ז גמר מלאכה כיון שעושה כן לצורך הגדולים. וחולב אתי למעוטי כל דבר שאינו גידולי קרקע [כגון בע''ח].

תשכט. בתוחלני שאינן מבשילות באילן רשאי לאכול מפני שלא נגמרה מלאכתן, וסתם תאנים אסור לאכול מפני שנגמרה מלאכתן.

תשל. להו''א איירי בחו''ל שחייב בחלה ופטור ממעשר או בז' שנות כיבוש הארץ שנתחייבו בחלה ולא במעשר, ולמסקנה כל דבר לפי גמר מלאכתו שייך ההיתר לאכול גם לאחר שנתחייב בחלה עד שיחול חיוב המעשר.

תשלא. לאכשורי גברא ודאי מותר לאכשורי פירא ע''י עצמו ודאי אסור משום ביטול מלאכה וע''י אחרים [אשתו ובניו] לא נפשט בגמ' מה דינו.

תשלב. שעושה כן בזמן מלאכתו [או להטמין בעפר חם או לבקעם ע''ג הסלע] משום ביטול מלאכה.

תשלג. לאביי בא''י אסור מפני שהספיתא קובעת למעשר, ובחו''ל מותר מפני שאינה קובע למעשר. לרבא אין חילוק בין א''י לחול [ובשניהם ספיתא קובעת למעשר] אלא שאחד אינו קובע למעשר וב' קובעים למעשר [שנא' קבצם כעמיר גורנה].

תשלד. שדשות שעורים שנשרו במים ונתייבשו בתנור, אינו עובר בלא תחסום ומ''מ משום מראית עין יביא מאותו המין כשיעור בול [מלא אגרוף] ויתלה בצווארה ולדעת רשב''י יתלה כרשינים.

תשלה. א. ממעשר ראשון תאכל וממע''ש לא תאכל ב. שניהם במע''ש שלר''מ שהוי ממון גבוה לא יאכילן ולר''י שהוי ממון הדיוט רשאי להאכילן ג. במע''ש ודאי אין להאכילן ובשל דמאי יאכילן ד. בתרו''מ ודאי יאכילן ובתרו''מ דמאי לא יאכילן. ולגבי מראית העין לרבנן יביא מאותו המין כמלא אגרוף ויתלה בצווארה ולרשב''י יתלה כרשינים.

תשלו. כן, מוכח ממ''ש רשב''י שלעולם ישים כרשינים מפני שהוא המאכל שהכי טוב לה.

תשלז. בשבת יש איסור שבות, לגבי חסימה הגמ' הסתפקה אם מותר לישראל לומר לגוי חסום פרתי ודוש בה ורק באיסור שבת שבסקילה יש לאו באמירה לגוי או שגם בחסימה אסור. לגבי סירוס על הצד שאין בלאוים איסור אמירה לגוי שייך קנס למ''ד שבני נח מצווים על הסירוס מפני שעובר בלפני עור.

תשלח. שימכרו לאחרים את הבהמות שסורסו או שיחליפו עם אחר.

תשלט. לבנו הגדול לכ''ע מותר, ולגבי בנו הקטן לרב אחי אסור ולרב אשי מותר.

תשמ. הושיב לה קוץ או הרביץ ארי הוי חסימה ואם הם באו מאיליהם לא עובר בלאו.

תשמא. ניתן לכסות התבואה בפקיע עמיר מפני שאוכלת גם ממנו ולא הוי בכלל חסימה, ולאיב''א ניתן להתיר פקיע עמיר בפניה כדי שתאכל ממנו אך אין לכסות את התבואה.

תשמב. אסור, שכוונת הפס' שבשעת דישה לא תהא חסומה, כמו שכוונת הפס' שבשעת ביאה לאוהל מועד הכהן לא יהיה שיכור.

תשמג. לריו''ח חייב מפני שעקימת פיו הוי מעשה ולריש לקיש פטור משום שלא הוי מעשה.

תשמד. לת''ק כן ולר''י לא.

תשמה. א. לוקה ומשלם אליבא דר''מ ב. בב''ד לא יחייבוהו ללקות ולשלם וכדי לצאת ידי שמים צריך לשלם ג. בשעת משיכה נתחייב במזונותיה ובשעת חסימה נתחייב מלקות.

תשמו. אסור מפני הרגל עבירה [שלא יבואו לידי מכשול שיאכלו את העיסה עם בשר].

תשמז. מין במינו מותר אפילו להכניס כמכחול בשפופרת משום שטרוד בעבודתו, מין בשאי''מ שמואל אסר ומדינא אין איסור עד שיכניס כמכחול בשפופרת. ומין במינו ושאי''מ רב אשי אסר לעבדים מפני שחשש שירביעום זה בזה, ומדינא אין איסור.

תשמח. לת''ק אי''צ ולר' יוסי בר' יהודה בעינן בידיו ורגליו. לגבי אווזים ותרנגולים בגמ' הסתפקו אליבא דריב''י אם בעינן כל כוחו כמו שור ואיכא או בעינן ביד ורגל וליכא ונשארו בתיקו.

תשמט. משהילכו שתי וערב בגת.

תשנ. איבעיא דלא איפשטא [שבראיה הג' מובא שהותר מדרבנן לפועלים לאכול בדרכם מאומן לאומן ובחזרתם מן הגת, ואי מהלך כעושה מעשה דמי צ''ל שמדאורי' אינו אוכל משום שלא עושה מעשה באותו גפן, ואי מהלך לאו כעושה מעשה י''ל שמשו''ה אינו אוכל אבל העושה מלאכה בגפן זה מותר לאכול מגפן אחר].

תשנא. איירי בזמורה ארוכה שמגיעה עד לפי השור.

תשנב. יאכל מהתאנים ולא מהענבים.

תשנג. חמור וגמל אוכלים ממשא שעל גבם עד שעת הפריקה ובלבד שלא יטול בעל הבהמה ויאכילם.

תשנד. לת''ק כמה אפילו בשווי דינר ולר''א חסמא לא יאכל יותר משווי עבודתו.