[1] וכתבו התוס' (בד"ה אחרון), דלקמן (דף נא.) ילפינן לה מגזירת הכתוב דכתיב "כי יכרה" - אחד ולא שנים, ועל כרחך יש לנו ללמוד מזה לחייב את השני ולא את הראשון, דהרי כתיב "והמת יהיה לו" - דהיינו זה שעושה את השיעור מיתה.

[2] דאי אפשר לדעת מי הרגו.

[3] ס"ל לר' יהודה שאפי' הכה מקצת נפש חייב, והראשונים שהכוהו פטורים כיון שלא מת תחת ידם.