[1] ובתנאי שיכתב בין עד לעד שאנו העדים חתמנו על המחק והשטר כתוב על הנייר, ואז אין חשש שמא ימחוק את השטר מלמעלה ויכתוב מה שירצה, היות שבחתימת העדים כתוב שהשטר היה על הנייר, דכותבים אנחנא סהדי חתימנא על מחקא וכו'.

וכתבו תד"ה גופא, שאין לחשוש שמא ימחוק לאנחנא סהדי הזה הכתוב בין העדים וכן ימחוק לשטר של מעלה ויכתוב מה שירצה. והטעם משום ששטר שיש בו רווח בין העדים שאפשר שהיה כתוב שם אנחנא סהדי לא מכשרינן ליה, ולכך לא יעשה כן. וריב"ם תירץ דכיון דמיירי שהסהדי כתובים על המחק, אם ימחוק לאנחנא סהדי הכתוב ביניהם, יהיה ניכר שבין העדים יש מחק שתי פעמים, והעדים חתומים על מחק אחד.

[2] והגם שיכתבו העדים כנ"ל שהם חתמו על הנייר והשטר על המחק, מ"מ חיישינן שמא ימחוק שוב את השטר ויכתוב מה שירצה. והגם שבעלמא ניכר בין מחיקה אחת לשתים, זה דוקא כשחצי שטר מחוק פעם אחת וחצי פעמים, אבל כשחצי מחוק פעמים וחצי לא מחוק בכלל, אינו ניכר כל כך. ולמחוק עכשיו מקום העדים ולהכיר, א"א, וכמבואר בגמ'.

[3] דאם ירצה למחוק את החצי שכתוב עליו השטר ולכתוב דברים אחרים, יהיה ניכר דחצי מחוק פעמים וחצי פעם אחת. ואין לחשוש שלכתחילה יחתים עדים על מקום שמחוק פעמים והשטר יכתב על מקום שמחוק פעם אחת, דהעדים לא יחתמו על שטר כזה.

[4] דמעיין בתפילתו, לומר שכיון שכ"כ כיוון שתבוא בקשתו.

[5] הקשו תוס' לפי' רשב"ם, דהא הרבה בני אדם אינם מצפים שתבוא בקשתם כיון שאינם מכוונים היטב. אלא פי' עיון תפילה שלא ניצולים ממנו בכל יום, הוא שאין מכוונים התפילה היטב.