[1] ס"ל לרב הונא דכיון שבשעת מעשה קנין, אין העובר יכול לזכות, א"א לעשות שום קנין אז, אפי' אם יאמר שחלות זה הקנין תהיה לכשתלד.

[2] ס"ל לרב נחמן, דאף שהמזכה לעובר סתם לא קנה, דלאו בר קנין הוא, מ"מ אין דבריו לריק, היות שמזכה לדבר שישנו בעולם, אלא שאינו בר קנין, ולכן אם אמר לכשתלד שתיקן לשונו ואז הוא ראוי לזכות - קנה, ואם לא אמר לכשתלד לא קנה.

[3] ס"ל לרב ששת, דעובר כן חשוב בר קנין כמו ילוד.

[4] ס"ל לאביי דאף שהמזכה לעובר לא קנה, מ"מ בנחלה הבאה מאליה שלא צריך לזכות לו, אלא ממילא היא שלו, בזה כן זוכה העובר. ולכך לא שנא אם שמעו הראשונים שמת העובר, או הסתפקו בזה, אין קנינם כלום, כי במציאות היה עובר.

[5] ס"ל לרבא שעובר לא קנה אפי' בירושה הבאה מאליה, ולכך תלוי אם בשעת החזקתן היתה החזקתן בתורת ודאי, וכגון ששמעון שמת העובר - שאז חזקת הראשונים טובה היא וקנו הם. אולם אם כבר בתחילה הסתפקו הראשונים אם יש עובר, שאין חזקתן מתחילה בתורת ודאי אלא ברפיון, הדין שהשניים זכו.

[6] סברת ר' יוסי שעובר יש לו זכייה, ואפי' שיש שאר אחים, לא יכולים להאכיל מפני חלקו של עובר, דחיישינן למיעוט זכרים בני קיימא.

[7] דכיון שיש לו בנים אחרים, א"כ לא חיישינן למיעוט זכרים בני קיימא שיורשים, דסמכינן מיעוט מפילות למחצה נקבות. אמנם לשמואל לא צריך להגיע לזה, היות שס"ל שלרבנן אין זכייה לעובר בכלל.

[8] דס"ל שגם לרבנן יש זכייה לעובר, וכאן ממ"נ בין אם הוא זכר ובין אם הוא נקבה הוא יורש, ולכן לא יכולים העבדים לאכול מחמת המשפחה כולה.

[9] ס"ל שאין זכייה לעובר, ואוכלים מחמת המשפחה כולה.

[10] אמנם כתבו תוס' בד"ה והילכתא, שדוקא כשצריך לזכות לו, אולם בירושה הבאה מאליה גם עובר זכה [ואף שאינו בנו - וכגון שהעובר אחיו ואין לו ילדים].