[1] דבאופן זה קדושה גם הקרקע בהקדש האילנות.

[2] מבואר בגמ' שדין זה הוא בין אם הקדיש אח"כ ג"כ את הקרקע בנפרד, ובין אם לא, שפודה האילנות בשוויהן ומוסיף לפדות את הקרקע [אם הקדישה] לפי בית זרע חומר וכו'.

[3] שיטת רשב"ם בד"ה אילימא, דר"ע ס"ל שגם במכר, אם מכר ב' אילנות מכר עמהם קרקע, וא"כ כ"ש שבהקדש דהוי בעין יפה טפי דקדוש. ותד"ה אלא פירשו באופן אחר, דהם לשיטתם לעיל בדף ע"א ע"ב בתד"ה לימא שכתבו שם שמוכר ב' אילנות גם לר"ע לא קנה קרקע, ולכך פירשו דכיון שר"ע נחית במכר לעין יפה, בהקדש נחית טפי לעין יפה להקדיש גם את הקרקע.

[4] דס"ל דמוכר בעין רעה מוכר, ולכך לא מכר לא חרוב המורכב ולא סדן שקמה, וכן לא בור ודות [ורק בסתם אילנות צריך לשייר בפירוש].

[5] דס"ל דכמו שמוכר בעין רעה מוכר כך מקדיש בעין רעה מקדיש.

[6] וכך אמר להם ר' שמעון לרבנן, דאף דסבירא לכם שמקדיש בעין יפה מקדיש, מ"מ סגי לכם שתחשבוהו כסברת ר"ע שאף שס"ל במכר שלא משייר לעצמו בקרקע כלום, בכו"א גם הוא מודה שבור וגת אינם מכורים. אמנם בחרוב ושקמה מודה ר"ש שקדושים, אף שבמכר אינם מכורים גם אליבא דר"ע, והטעם, דכיון שהקדיש את כל הקרקע, והם יונקים מן הקרקע לכך הם קדושים.

[7] דסבירא להם דהקדש הוא כמתנה, שנותן בעין יפה הכל אפי' בור וגת.

[8] לר"מ גם בזה צריך פסוק, ואף שהקדישה אחר שירשה, מ"מ כיון שלדידו באה בתורת שדה מקנה (ועדיין לא בא יובל), הו"א שאין מיתת אביו משנה כלום, ולזה קמ"ל קרא שבכו"א נקראת שדה אחוזה.