תמורה דף כד. א

המפריש שתי חטאות באופנים דלהלן מה דינם?

בהפריש השני לאחריות בהפריש לשני אחר שאבד הראשון
אליבא דרבי מתכפר באחת והשניה רועה [1] מתכפר באחת והשניה אזלה למיתה
אליבא דרבנן מתכפר באחת והשניה רועה מתכפר באחת והשניה רועה
אליבא דר"ש מתכפר באחת והשניה אזלה למיתה מתכפר באחת והשניה אזלה למיתה

המפריש ב' חטאות ואחת מהן בעלת מום, וקרבה התמימה מה דין בעלת מום? [תוד"ה רבי].

הפריש חטאת והרי היא בעלת מום ומכרה והביא בדמיה אחרת (דין משנתנו) הפריש שתי חטאות לאחריות ואחת מהן היא בעלת מום
לרבנן לעולם אינה במיתה [2] קרבה קודם שנשחטה הבע"מ:
הבעה"מ אסורה
אחר שקרבה נשחטה: הבעה"מ מותרת
לר' אלעזר בר"ש קרבה קודם שנשחטה הבע"מ:
הבעה"מ אסורה
אחר שקרבה נשחטה: הבעה"מ מותרת
אפי' בשר הבעלת מום בקדרה ונשחטה התמימה - נאסרה הבעלת מום

לאיזה תנאים יש לנו ראיה דסבירא להו דמלבד שאין מרגילים ביו"ט שגם אין מרגילים בבכור ובפסולי המוקדשין?

אין מרגילים בבכור אין מרגילים בפסולי המוקדשים
לבית שמאי [3] יש ראיה אין ראיה
לר' אלעזר בר"ש [4] אין ראיה יש ראיה

תמורה דף כד: א

המקדיש לעובר של מבכרת או של בהמת הקדש באופנים דלהלן מה דינו?

ילדה זכר ילדה נקבה ילדה טומטום ואנדרוגינוס
אמר: "אם זכר עולה" [5] יקרב עולה חולין

חולין [6]

אמר: "אם נקבה שלמים" חולין תקרב שלמים
אמר: "אם זכר עולה ואם נקבה שלמים" אחת: יקרב עולה
שנים: אחד יקרב והשני ימכר [7]
אחת: תקרב שלמים
שתים: אחת תקרב והשניה תמכר

האם חלה קדושה על טומטום ואנדרוגינוס? [תוד"ה קסבר].

טומטום אנדרוגינוס
לרב חסדא (בבכורות מא:) קדוש מספק וישחטנו ויקרענו לא חלה קדושה
לסוגייא דלהלן (דף כו.) לא חלה קדושה לא חלה קדושה
-------------------------------------------------

[1] וביארה הגמ' שלשיטתו אמר ר' הושעיא את החידוש ד"המפריש שתי חטאות לאחריות מתכפר באחת מהן וחברתה רועה".

[2] דאין לה דין חטאת שכיפרו בעליה, דכיון שהיתה בעלת מום קודם הפרשה של השניה אין עלה קדושה כל כך. אולם כשהפריש שניהם לאחריות, שקודם שנעשית בעלת מום כבר היו שתיהן קדושות, בזה חמור יותר בין לרבנן ובין לראב"ש כל אחד כשיטתו.

[3] ביאר רב חסדא דאף שאמרו ב"ש גבי בכור ש"לא ימנה הישראל עם הכהן בבכור" (כלומר שלא יאכל הישראל עם הכהן בבכור בעל מום, כיון שבכור בקדושתו קאי), ומזה שמעינן שגם אין מרגילים. ומ"מ לגבי פסולי המקודשים אין ראיה מה סברתם, דיתכן דדוקא בבכור דקדושתו מרחם ס"ל הכי, אבל לא בפסולי המקודשין.

[4] גם כאן אף שאמר ראב"ש גבי פסולי המוקשין - כגון בהיו לפניו שתי חטאות אחת תמימה ואחת בעלת מום, שעד שלא נזרק דמה של תמימה מותרת הבעלת מום ומשנזרק דמה של תמימה אסורה הבעלת מום אפי' שכבר נשחטה הבעלת מום והבשר שלה נמצא בקדרה, ש"מ שפסולי המוקדשים בקדושתן קאי - ויש לה עדיין את הדין של חטאת שכיפרו בעליה. ומ"מ י"ל דזה דוקא בפסולי המוקדשין דאלימי לתפוס את פדיונם אבל בבכור לא.

[5] אי מיירי בבכור, א"כ מדובר דוקא במקדיש הזכר לעולה דמעלהו בקדושתו, אולם אם אמר הזכר לשלמים דמורידו מקדושתו לא חל.

[6] ואפי' היא בהמת קדשים - אין הולדות האלו קדושים. דס"ל לרשב"ג דקדושת ולדי קדשים היא רק בלידה. וביארו תוס' (ד"ה קסבר), דאין לומר דסברת רשב"ג משום דאין דעת המקדיש אלא לזכר ודאי ולנקבה ודאית, משום דאם נאמר שמודה רשב"ג שולדות קדשים במעי אמן קדושים, א"כ היה להם להיות קדושים בקדושת האֵם לפחות - ולא להיות חולין גמורים.

[7] לצורך חייבי עולה ודמיו חולין. ופירש"י דעל שניהם חלה קדושת עולה - דהא אמר אם זכר יהיה עולה. אולם כיון שלא נדר לעולה אלא רק אחד, לכן יקריב את האחר לנדרו והשני ימכר לצרכי עולה ודמיו חולין. וברבינו גרשום בפירוש השני משמע, שרק אחד מהם הוא קדוש, רק שאין ידוע מי הוא, ולכן ימכר השני לחייבי עולות, ודמיו חולין דלא הקדיש אלא אחד. וע' רש"ש.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף