תמורה דף יא. א

השוחט את החטאת ומצא בה בן ארבע חי [1], במה נחלקו הברייתות דלהלן?

תני חדא: דינו כחטאת לכל דבריו [2] תניא אידך: אינו כחטאת
ל"לימא כתנאי" [3] קדושה חלה על העוברים אין קדושה חלה על עוברים
לדחיית הגמ' [4] ולדות קדשים במעי אמן הם קדושים ולדות קדשים בלידתן הם קדושים
לאיבעית אימא [5] בהקדישה מעוברת בהקדישה ואח"כ נתעברה

המקדיש עובר תם באופנים דלהלן, מה דינו למסקנא?

כשהוא במעי תמימה כשהוא במעי בעלת מום [6]
לר' יוחנן העובר קדוש העובר קדוש
לבר פדא העובר קדוש אין העובר קדוש

תמורה דף יא: א

המקדיש אבר אחד מבהמה מה דינה?

מקדיש רגלה מהארכובה ולמטה מקדיש אבר שהנשמה תלויה בו [7]
לר' מאיר ור' יהודה רק רגלה עולה [8] כולה עולה
לר' יוסי ור' שמעון כולה עולה כולה עולה

באיזה אופנים מודה ר' יהודה ש"כולה עולה"?

בדבר שעושה אותה טרפה [9] בדבר שעושה אותה נבלה - ירך וחלל שלה [10] בדבר שהיא מתה - כהלב והושט
רב חסדא מודה מודה מודה
רבא אינו מודה מודה מודה
רב ששת אינו מודה אינו מודה מודה

הקדיש בהמה ואח"כ נתעברה ושחטה בפנים, או הקדיש עובר ושחטה בחוץ, האם עבר איסור?

מה דינו
בהיא שלמים וולדה חולין [11], ושחטה בפנים אינו חולין בעזרה, ומותר באכילה
בהיא חולין וולדה שלמים [12], ושחטה בחוץ פטור משחוטי חוץ, אבל אסור העובר באכילה
-------------------------------------------------

[1] עיבור בהמה הוא ה' חדשים - דאז כלו לו חדשיו ולר"מ אינו ניתר בשחיטת אמו, ובד' חדשים עדיין לא כלו חדשיו וניתר בשחיטת אמו (תוס' ד"ה ומצא, שטמ"ק אות ז'). אכן ברש"י בד"ה (מאי לאו) מבואר שהחידוש בבן ד', דאף שהוא חי - כיון שלא כלו חדשיו לא חשוב כנולד להיות קדוש, אליבא דמ"ד ולדות קדשים בהוייתם (-בלידתם) הם קדושים.

[2] נאכל רק לזכרי כהונה, ורק לפנים מן הקלעים, וזמן אכילתו יום ולילה ואח"כ הוא נותר.

[3] סברא הגמ' דשני הברייתות מודות שאם הפריש בהמה ריקנית ואחרי שהוקדשה נתעברה - הולד הזה חולין הוא, דוולדי קדשים בהווייתן (-בלידתן) הם קדושים ולא במעי אמן - וכאן הוא לא נולד אלא שנמצא במעי אמו. לפ"ז על כרחך דכאן מיירי שהקדיש חטאת שכבר היתה מעוברת (שבזה אין לדין ולדות קדשים הנ"ל), ומאן דאמר שהולד נאכל כחטאת ס"ל שקדושה חלה על העוברים וכר' יוחנן, ומאן דאמר שאינו כחטאת, ס"ל שאין קדושה חלה על העוברים וכבר פדא.

[4] עתה סוברת הגמ' דאדרבה לא מיירי בהפריש בהמה מעוברת, אלא בריקנית שנתעברה (ואינו קשור למחלוקת ר' יוחנן ובר פדא שהיא בהפריש בהמה מעוברת), והברייתות חולקות במחלוקת התנאים - ולדות קדשים במעי אמן הם קדושים או רק כשיוולדו. [הברייתא הראשונה סוברת שבמעי אמן הם קדושים, ולכך יש לולד זה כל דיני חטאת. והברייתא השניה סוברת שאינו קדוש אלא כשיוולד, ולכך אין לו דיני חטאת].

[5] לתירוץ זה לכו"ע ולדות קדשים רק בלידתן הם קדושים, וכו"ע ס"ל כר' יוחנן שקדושה חלה על העוברים. והברייתא הראשונה מיירי במקדיש בהמה מעוברת, ולכך יש לו כל דיני חטאת. והברייתא השניה מיירי במקדיש ואח"כ נתעברה, ואין לעובר דין חטאת דאינם קדשים עד הלידה.

[6] ונחלקו בזה, דבר פדא סובר דכיון שהאֵם אינה יכולה להתקדש אלא בקדושת דמים, גם העובר אינו מתקדש יותר - דעובר ירך אמו. ור' יוחנן סבר דאין עובר ירך אמו, ואע"ג שאמו אינה קדושה לגופה - הוא קדוש.

[7] ע' בטלא הבאה ג' שיטות באיזה אבר קאי.

[8] ונמכרת לצרכי עולות, דהיינו לאדם שנדר בלשון "הרי עלי עולה בחייה" - שמשמעות לשון זו שנדר להביא כל האברין שהבהמה חיה מהן, ולכך לא איכפת לי מה שלא הוא זה שמביא את רגלה אלא המוכר. לישנא אחרינא שאמר הקונה "כזוזא מן הדא בהמה לעולה" - כלומר שוה זוז מבהמה זו לעולה, והרי קנה ממנה לפחות זוז, ולכך יצא דלא נדר עולה שלימה.

[9] רב חסדא סובר שטרפה אינה חיה, ולכך מודה בה ר' יהודה שפשטה קדושה בכולה, ואילו רבא ורב ששת ס"ל שטרפה חיה, ולכך אינו חשוב דבר שהנשמה תלויה בו - שיפשוט קדושה בכולה.

[10] בניטל הירך וחלל שלה יש מחלוקת אם נעשית נבלה, רבא ס"ל כר' אלעזר שאמר שאפי' שעדיין היא חיה היא מטמאת טומאת נבלות, ולכך חשוב דבר שהנשמה תלויה בו. ואילו רב ששת לית ליה דר' אלעזר, וס"ל שכל זמן שחיה אפי' שניטל הירך והחלל אינה מטמאה טומאת נבלות - ואינו חשוב דבר שהנשמה תלויה בו. (ורב חסדא אפי' אם סובר כחולקים על ר"א, מ"מ היא נעשית טרפה בזה).

[11] פי', למ"ד דס"ל דולדות קדשים בלידתן הם קדושים, יש מציאות שהולד יהיה חולין. אמנם אם שחטו בפנים אין כאן חולין בעזרה, וכדאמר רב יוסף דאין אני קורא כאן "כי ירחק ממך המקום וזבחת" - שבריחוק מקום אתה זובח, דהרי אינו יכול לשחוט בהמה זו אלא בעזרה.

[12] וכמ"ד קדושה חלה על העוברים (למסקנא דלעיל דף יא., בתמים במעי תמימה הוא אליבא דכו"ע), ובכל אופן פשט רב יוסף שאין כאן משום שחוטי חוץ אם שחטה בחוץ, כיון שאין אני קורא בהם "והביאום לה'". לישנא אחרינא, דאין העובר ראוי לפתח אהל מועד.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף