תמורה דף ח. א

מה הדין של הבכורות דלהלן?

השייך לספקי כהן [1] השייך לישראל
בכור תם - בזמן הבית לרב נחמן: בא גזבר ולוקחו למזבח
 
לחולקים על רב נחמן: נשאר אצלם [2]
ניתן למזבח
בכור תם - בזמן הזה יראה עד שיסתאב ויאכל להם במומו ניתן לכהן
בכור בעל מום - בכל זמן יאכלוהו ניתן לכהן

בכור בהמת עיר הנדחת, מאיזה פסוק מתמעט שאינו בכלל "לפי חרב"?

בבכור תם בבכור בעל מום
לחולקים על רב נחמן "מבהמתה" [3] להוה אמינא: אינו מתמעט
לרב נחמן "שללה" - ולא שלל שמים [4] "מבהמתה" [5]

המפקיד קדשים קלים אצל חברו, וכפר חברו בפקדון ונשבע והודה, האם משלם קרן וחומש ואשם שבועת הפקדון, או לא?

שלמים בכור מעשר
לרבנן אינו משלם וכו' אינו משלם וכו' אינו משלם וכו'
לר' יוסי הגלילי משלם וכו' משלם וכו' משלם וכו'
לבן עזאי [6] משלם וכו' משלם וכו' אינו משלם וכו'
לאבא יוסי בדעת בן עזאי [7] משלם וכו' אינו משלם וכו' אינו משלם וכו'

תמורה דף ח: א

האם עושים תמורה בבכור תמים?

הבעלים בבית הבעלים הבעלים בבית כהן כהן בבית כהן [8]
לתנא קמא ולר' יוחנן בן נורי עושים תמורה אין עושים תמורה עושים תמורה
לר' שמעון בן אלעזר ור"ע עושים תמורה אין עושים תמורה אין עושים תמורה

האם חיישינן באופנים דלהלן שהוא נראה ככהן המסייע בבית הגרנות?

כשמוכר כהן בכור לישראל כשמקבל כהן בכור תמים קודם הזמן [9]
לרב חסדא חיישינן חיישינן
לבי רב אשי לא חיישינן [10] חיישינן
-------------------------------------------------

[1] כגון כהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה, שאלו הולדות אחד מהם הוא כהן גמור ואחד מהם עבד כהן, ודין עבד כהן דאף שמותר הוא בתרומה מ"מ אסור באכילת בשר בכור תמים שקרב על המזבח, אולם מותר הוא באכילת בכור שנפל בו מום - דהרי בכור בעל מום נאכל גם לזרים.

[2] פי', דין בכור בין של ישראל ובין של כהן - שקרב, ומעלים את האימורים (חלב ודם) למזבח והבשר נאכל לכהנים, אולם בספקות שבכאן אינם יכולים לאכול את הבשר, ולכך אם היה להם זכייה בגוייהו דבכור בתמותו מחיים היו יכולים לעכב את הקרבתו כדי שלא יפסידו, ויחכו עד שיפול בו מום שאז יכולים לאוכלו במומו. אולם לרב נחמן דס"ל דאין להם זכיה בבכור תם בזמן הבית מחיים, א"כ יכול לבוא הגזבר ולקחתו.

[3] פי', דכיון דס"ל דיש לכהן זכייה בגויה - אינו בכלל שלל שמים (הפולט מדין עיר הנדחת), ולכך צריך פסוק מיוחד "מבהמתה" - לומר שאינו בכלל שללה.

[4] דכיון דאין לכהן זכייה בו הוא שייך לשמים ואינו בדין עיר הנדחת כלל.

[5] הנה כל פסולי המוקדשין נמכרים באיטליז ונשקלים בליטרא כשאר חולין (כדי שהקדש לא יפסיד, ויפדום במחיר גבוה כיון שאפשר למוכרם באיטליז ולשוקלם בליטרא). אולם בכור ומעשר אינם נמכרים באיטליז ואינם נשקלים בליטרא (דאין הנאה להקדש ממכירתן, ולכך לא ראוי לזלזל בקדשים בשביל הנאת הבעלים), ומשום כך הם שונים משאר נכסיו של אדם ומתמעטים "מבהמתה".

[6] ס"ל ששלמים הם ממונו של כהן ורק מעשר אינו ממונו של כהן כיון שאינו יכול למוכרו לא חי ולא שחוט לא תם ולא בעל מום.

[7] ס"ל שגם שלמים אינם חשובים ממון של כהן כיון שיש בהם קדושה שטעונים סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק, ורק בכור חשוב ממש ממונו של כהן. ומכאן קשה על רב נחמן - דהא מוכח דאפי' בזמן הבית בבכור תם יש לכהן זכייה בגויה.

[8] וקשיא לרב נחמן שאמר דאין לכהן זכייה מחיים, ואילו כאן מוכח דיכול לעשות כהן בו תמורה משהגיע לידו, ומתרצת הגמ' דכאן מיירי בבכור בחו"ל ואליבא דר"ש דס"ל שלכתחלה לא יביאום לארץ להקרב (וכ"ש אליבא דר"ע שאפי' אם באו לא יקרבו - תוד"ה ורבי), ולכן יש לכהן זכייה בהם.

[9] תנן, עד כמה ישראל חייב לטפל בבכור תמים (לגדלו קודם שיתן אותו לכהן לטפל בו) - בדקה ל' יום ובגסה נ' יום, ואם אמר הכהן לישראל תנהו לי בתוך זמן זה, לא יתן לו הישראל - מפני שאם לוקח הכהן לטפל בו אף שאינו צריך נראה כמסייע בבית הגרונות, דמסייע לפטור את הישראל מטיפול ומזונות הבכור כדי שיתנו לו את הבכור, ויש בזה חילול ה' - דנראה ששוקל את מתנותיו בתורת שכירות.

[10] וס"ל דאינו דומה לכהן שמקבל בכור לפני הזמן - דשם מוכח מילתא שמסייע לישראל דהרי מיד מצילו מטורח הטיפול בבכור והמזונות, משא"כ כאן שהישראל משלם לו. לשון אחר, שם אין הישראל נותן לכהן שכר על מה שמטפל בבכור, ואילו כאן נותן לו הישראל דמים. ולחוש שמא יוזיל לו הכהן בדמיו, כדי שיתן לו הישראל פעם אחרת בכור אחר - לא חיישינן, דודאי מעדיף הכהן לקבל עתה את כל כספו, מאשר להוזיל עכשיו מחמת ששמא פעם אחרת יתן לו בזכות זה בכור.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף