תמורה דף ב. א

מה החידוש שבמזיד עושה תמורה, ומה החידוש שבשוגג עושה תמורה? [תוד"ה הא].

במזיד בשוגג
לרבינו ברוך שחלה התמורה אף דארבעים בכתפיה שלוקה על עשיית תמורה אפי' בשוגג [1]
ליש אומרים שקרבה התמורה אף דארבעים בכתפיה שחלה התמורה אף דהוי הקדש טעות

האם יורש יכול לסמוך או להמיר, ומנלן?

מהו הדין? מנלן?
לרבנן סומך ומימר "המר ימיר" - לרבות [2]
לר' יהודה אינו סומך ואינו מימר "קרבנו" - למעט קרבן אביו [3]

מה דין הסמיכה בקרבנות דלהלן?

בקרבן עכו"ם או בקרבן חברו בקרבן השותפים
לרבנן אין סומכים כל השותפים סומכים
לר' יהודה אין סומכים לתירוץ א': אין סומכים
לאיבעית אימא: כל השותפים סומכים [4]

תמורה דף ב: א

מה ילפינן מהפסוק (ויקרא כז:י) "וְאִם הָמֵר יָמִיר"?

הָמֵר יָמִיר וְאִם
לר' מאיר דיורש ממיר [5] דאשה ממירה
לר' יהודה דאשה ממירה לא דריש

קדשי עובדי ככבים מה דינם?

לענין: מעילה [6], פיגול טמא ונותר לענין: תמורה לענין: נסכים
לר' שמעון פטור אין עושים אינם קרבים בפני עצמן [7]
לר' יוסי חייב עושים [8] אינם קרבים בפני עצמן

קדשי בדק הבית של עכו"ם האם יש בהם מעילה? [תוד"ה במה].

אליבא דר' שמעון אליבא דר' יוסי
לרש"י יש בהם [9] יש בהם
לתוס' אין בהם יש בהם
-------------------------------------------------

[1] כן פירש רבינו ברוך, אולם הר"ש משאנץ חלק עליו דלא יתכן שיהיו מלקות בשוגג.

[2] פי', מכפל הלשון ילפינן לרבות שהיורש מימר, ומזה שמצינו בתחלת הקדש [כלומר, כלפי הקרבן השני - הוא תחלת הקדש], שמרבים את היורש שמימר, ה"ה גם בסוף הקדש [היינו סמיכה שהיא סמוכה לשחיטה שהוא סוף הקדש של קרבן הראשון] אנחנו מרבים את היורש.

[3] ומזה למדנו שאין היורש סומך, וילפינן מזה לתחלת הקדש [תמורה] מסוף הקדש [סמיכה], דכמו שיורש אינו סומך כך אינו מימר.

[4] ב"איבעית אימא" תירצה הגמ' דעכו"ם וחבירו מחד קרא נפקי, וא"כ מיותר ה"קרבנו" השני לקרבן השותפין, לומר שכל השותפין סומכים, וכדרשת רבנן. ו"קרבנו שלישי דריש, לקרבנו ולא לקרבן אביו.

[5] והקשו התוס' (בד"ה ורבי מאיר) מדוע צריך פסוק לרבות שיורש ממיר, הא ר"מ דורש ל"קרבנו" האמור בענין סמיכה לרבות כל בעלי חוברין, ולא ס"ל כר' יהודה למעט קרבן אביו - שיורש אינו סומך, וילפינן המרה מסמיכה. ותירצו תוס' שלולי דדריש ר"מ קרא בהמרה לרבות היורש, לא היה דורש בסמיכה "קרבנו - לרבות בעלי חוברין", אלא אדרבה היה דרש כר' יהודה "קרבנו" - ולא קרבן אביו דהכי משמע טפי דקרא אתא למעוטי.

[6] אולם לכו"ע אסורים להנות מהם מדרבנן. וכל זה בקדשי מזבח, ובענין קדשי בדק הבית ע' טבלא הבאה.

[7] ובזה הם שונים מישראל שישראל מתנדבים נסכים בפני עצמן ועכו"ם לא, אולם קרבנו קרב עם נסכים. וע' רש"י ותוס' (ד"ה ואין), וע' רש"י לקמן (דף ג.), וברש"ש ביד בנימין.

[8] וע' תוס' (ד"ה קתני) שהוקשה להם, דא"כ איך אמר "קתני מיהת אין עושין תמורה" - הא אליבא דר' יוסי כן עושים תמורה, וע"ש שתירצו ב' תרוצים.

[9] ס"ל לרש"י דמה שאמרו בברייתא "בד"א בקדשי מזבח אבל בקדשי בדק הבית מועלין בהן", הוא חוזר על דברי ת"ק שהוא ר"ש, שגם הוא מודה בקדשי בדק הבית דיש בהן מעילה. וכתבו תוס' שכדברי רש"י כן משמע בתוספתא. אולם הביאו שר"י היה מפרש שר' יוסי אמר ל"בד"א" הזה, וה"ק על מה שאמר ר"ש שאין בהן מעילה, אני סובר שזה דוקא בקדשי מזבח אבל בקדשי בדק הבית יש בהם מעילה.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף