שבת דף קנד. א

האם חייב על לאו דמחמר בשוגג או במזיד, אליבא דהאמוראים דלהלן?

בשוגג האם חייב חטאת במזיד האם חייב סקילה
לסתמא דגמרא
(לעיל עמוד ב')
לרמי בר חמא חייב חייב
לרבא פטור פטור
לרב
זביד
לרמי בר חמא פטור חייב
לרבא פטור פטור
בשם ר' יוחנן פטור פטור

שבת דף קנד: א

היתה בהמתו טעונה זכוכית, מה יעשה?

בכלים הראוים לשבת בכלים שאינם ראוים - ככלי הקזה
כשיש הפסד בשבירתן נוטל את הכלים עצמם בידיו מביא כרים וכסתות ומתיר השקין [1]
כשאין הפסד (-בכולסא) מתיר את החבלים והשקין נופלין אע"פ שמשתברים

העושה סוכתו באילן, מה דינה, והאם אפשר לפשוט ממשנה זו מה דין שימוש בצדדי אילן [2]?

מה הדין האם אפשר להוכיח דין צדדים
שתים בידי אדם
ואחת באילן
לת"ק: כשרה ואין עולין לה ביו"ט
לר"מ: כשרה ועולין לה ביו"ט
לעולם צדדין מותרים ומיירי
שעשה מהאילן עצמו דופן [3]
שלש בידי אדם וא' באילן כשרה ועולין לה ביו"ט לא דמיירי בגואזא פרסכנא [4]

שבת דף קנד: א

העושה שתי דפנות בידי אדם ודופן אחת שלישית באילן, במה נחלקו בזה התנאים דלהלן?

אליבא דאביי [5] אליבא דרבא [6]
למשנה בסוכה, ולת"ק דתוספתא צידי צדדין [7] אסורים צדדין או צידי צדדין אסורים
לר"ש בן אלעזר משום ר"מ בתוספתא צידי צדדין מותרים צדדין או צידי צדדין מותרים [8]

-------------------------------------------------

[1] ומבואר בגמ', דדוקא אם הם שקים קטנים, שיכול אח"כ לשמוט הכרים והכסתות מתחת השקים, דבלא זה אסור משום שמבטל כלי מהיכנו. אכן אם יש צער לבהמה להרימם עליה, הוא תלוי במחלוקת אי צער בעלי חיים דאורייתא או דרבנן, דאי הוי דאורייתא מותר לבטל כלי מהיכנו בשביל זה, ואי דרבנן לא.

[2] דהנה, נחלקו רבה ואביי מה הדין להשתמש בצדדי אילן, דלרבה מותר להשתמש ולאביי אסור.

[3] בהו"א העמידה הגמ' את המשנה באופן שנתן קנים בתוך האילן ועליהם עשה את הדופן שמונח הסכך עליה, והנה כשמשתמש להשים דברים על הסכך (שכך היתה דרכם), הרי הוא משתמש בצדדי אילן. והבינה הגמ', שזה הטעם שאמרה המשנה (בסוכה, וכן דעת ת"ק בתוספתא) שאין עולים לסוכה זו ביו"ט, כדי שלא ישתמש אפי' בצדדי האילן - וש"מ דצדדין אסורין כאביי. ודוחה הגמ', לעולם אימא לך דמותרים, ומיירי שכפף ענפי שני אילנות וקשרם זה בזה ועשה מהם דופן, ונתן את הסכך עליהם, וכשמשתמש בסכך חשוב שמשתמש באילן עצמו דלכו"ע אסור.

[4] הוקשה לגמ', דאם מעמידים את הרישא בכה"ג שעשה דופן מן האילן עצמו, א"כ איך אפשר להבין את הסיפא שאמרה שעולין בה ביו"ט, הרי יש לחוש שיניח כליו על הסכך ומשתמש באילן. אלא שאומרת הגמ', דקושיא זו קשה גם על אביי דס"ל דצדדין אסורין גם לפי האוקימתא דלעיל של אביי עצמו (בקושיתו) שמיירי שחקק באילן ולא משתמש באילן עצמו אלא בצדדיו, דקשה איך משתמש בצדדין - הא צדדין אסורים. וא"כ על כרחך לאוקמי ב"גואזא פרסכנא" - דהיינו אילן שיש לו הרבה ענפים שיוצרים דופן טבעית גם בלא שיעשה שום מעשה, ומיירי היכא שלא נתן את הסכך עליו - ולכן עולין לה ביו"ט. [והקשה רש"י, דאם על כרחך מיירי שלא נתן את הסכך על גביו, א"כ למה צריך להעמיד באילן מיוחד שיוצר דופן טבעית וכנ"ל, גם בכל אילן יהיה מותר כיון שלא משתמש בו. ותירץ, דכיון שכשרה סוכה בג' דפנות, ודאי לא היה טורח לעשות דופן מאילן אם לא שבא להעמיד עליה את הסכך, וא"כ כיון שכאן על כרחך מיירי שלא העמיד עליה את הסכך, הרי שגם מיירי באופן שלא טרח לעשות את הדופן הרביעית הזו, והיינו באילן שיש לו דופן טבעית שאין טורח בעשייתה.

[5] אביי לשיטתו ס"ל דלכו"ע צדדין אסורין, ואינו רוצה להעמיד את דבריו במחלוקת תנאים, ולכן מעמיד את מחלוקתם בכדלהלן.

[6] רבא ס"ל שאין חילוק בין צדדין לצידי צדדין, ומי שאוסר בצדדין אוסר גם בצידי צדדין. וכן להיפך, מי שמתיר בצידי צדדין מתיר גם בצדדין.

[7] עד עתה נקטנו בפשיטות שגם באופן שיש קנים חקוקים באילן שמהם עשה את הדופן, ועל הדופן הזו נתן את הסכך - שאם משתמש בסכך משתמש בצדדי האילן. ועתה אביי מפרש לא כך, וס"ל שזה נקרא צידי צדדין, אלא שאליבא דמשנתנו גם באופן זה אסור. ואילו אליבא דר"מ בצידי צדדין מותר.

[8] ולפירוש רבא מחלוקת אביי ורבה מה דין בצדדי אילן, היא מחלוקת תנאים.

עוד חומר לימוד על הדף