שבת דף קמט. א

האם מותר לקרוא את שמות האורחים הכתובים ברשימה?

אליבא דרב ביבי -
שמא ימחוק
אליבא דאביי -
שמא יקרא בשטרי הדיוטות
כשכתוב על דף אסור
כשכתוב בכותל גבוה
לפירש"י
להו"א: מותר [1] - דלא יכול למחוק
למסקנא: אסור
להו"א: אסור [2]
למסקנא: מותר
כשכתוב בכותל גבוה
לפי' תוס'
מותר
[לקושית הגמ': אסור]
אסור [3]
כשכתוב בכותל נמוך אסור להו"א: מותר - דאין מחליף בשטר
למסקנא: אסור
כשחקק על
טבלא ופנקס
להו"א: מותר - דלא יכול למחוק
למסקנא: אסור [4]
אסור

בני חבורה המקפידים זה על זה עוברים על דברים דלהלן, מה פירושם? [תוד"ה בני].

לפי' א' בתוס' - עוברין ממש לפי' ב' בתוס' - קרובין לעבור
משום מדה דכל כלים לגבם הם כלי מדה
שמקפידין לידע שיעורו לשלם
שמא ישכחו וימדדו כהרגלם
משום משקל שאפי' בידם הם מכוונים את המשקל שמא ישכחו וישקלו כהרגלם
משום מנין חוששים שמא יאמרו
שיתן מנין מסוים כדי להשלים דינר
שמא יאמרו
להשלים הדינר כהרגלם
משום רבית כשמחזירים זה לזה
הם מקפידים על מה ששווה יותר
מתוך הרגלם
יזכירו לשון הלואה גם ביו"ט

שבת דף קמט: א

האם מותר להפיס על המנות?

כשהמנות שוות בגודלם [5] מנה גדולה כנגד מנה קטנה
עם בני ביתו
הסמוכים על שולחנו
מותר [6] להו"א כפשטות המשנה: אסור
למסקנא דחסורי מחסרא: מותר [7]
עם אנשים זרים בשבת: אסור משום מדה וכו'
בחול: אליבא דהלל משום רבית
אסור גם בחול משום קוביא

-------------------------------------------------

[1] אלא שהקשתה הגמ' על צד זה, דאכתי יש לחוש גם לשיטתו שמא יקרא בשטרי הדיוטות ואין להתיר. ועוד הקשתה, מהא דמבואר מדברי רבה שאין לחלק בגזירת שמא ימחוק אם הוא במקום גבוה או נמוך, ותמיד יש לגזור.

[2] ומשום דיש לחוש שאם יקרא בכותל יבוא לקרוא בשטרי הדיוטות. אכן למסקנא סוברת הגמ' שלמ"ד שמא יקרא אין להחליף כותל בכתיבה ולכן אין לגזור. ומה שקשה מדברי רבה, י"ל דדברי רבה תלויים במחלוקת תנאים, ולהאי מ"ד לא ס"ל כדברי רבה. וביארו התוס' (בד"ה לעולם), שע"פ דברי רש"י מסקנא זו היא רק בדברי אביי שהחשש הוא שמא יכתוב, אולם לפי דברי רב ביבי שחשש שמא ימחוק, י"ל דס"ל כדברי רבה שיש לחוש שמא ימחוק גם בגבוה שני קומות.

[3] ולא מטעם החשש של רבה, דלית להו בין לרב ביבי ובין לאביי את דברי רבה הסובר לחוש שמא ימחוק גם בכותל גבוה, אלא טעמו של אביי משום שגוזר שמא יקרא בשטרי הדיוטות, וס"ל דגודא בשטרא מיחלף, ובזה פליג רב ביבי וס"ל דגודא בשטרא לא מיחלף.

[4] דכן מפורש בברייתא שמכתב שע"ג פנקס אסור, ועל כרחך מיירי אפי' בחקק שם, דאם מיירי בכתב בדיו, א"כ קשה למה התירה ברייתא זו עצמה, לקרוא מכתב שעל גבי הכותל, הרי אם כתוב בדיו יש לחוש שמא ימחוק. אלא ודאי דמיירי כשחקק בפנקס ובטבלא, ובכל אופן אסור משום דמיחלף בשטרות, ויש לנו לחוש שמא יבוא לקרוא בשטרי הדיוטות.

[5] ע' במאירי במשנה, שהטעם שעושים פייס באופן זה, הוא כדי לדעת מי יקבל כל חלק דיש שוק ויש ירך ויש צואר וכו'.

[6] והגם שלגבי אחרים יש לחוש לאיסור בדבר משום מדה ומשקל ומנין, ואליבא דהלל משום רבית ד"סאה בסאה". אכן בבני ביתו אין חשש של רבית, וכדברי רב יהודה אמר רב, שאמר שמותר לאדם להלוות בניו ובני ביתו ברבית - כדי להטעימן טעם רבית. פי', כדי שיראו מה הצער של הלוה ברבית, ולא יבואו להלוות ברבית כשיגדלו. וכיון שהם סמוכים על שולחנו, וכל מה שמחזירים לו זה ממונו שלו עצמו, לכן לו אין איסור להלוותם ברבית. ומפרש"י, דכמו שאין כאן איסור רבית, גם איסור מדה ומשקל ומנין - אין כאן, היות שאין להם קפידא בדבר אלא רק רוצה להשוותם בלא קנאה.

[7] דכמו שמותר להטעימם טעם רבית כדי שימנעו ממנה, כך יכול להטעימם טעם קוביא כדי שימנעו מזה. פי', שהגם שגבי אחרים הדבר אסור - משום גזל, דהמפסיד, אם היה יודע מתחלה שיפסיד לא היה מתרצה, וא"כ כל מה שהסכים לגורם מהתחלה הוא רק אסמכתא שלא מועלת להקנאה.

עוד חומר לימוד על הדף