שבת דף קמח. א

מדוע בלשון הלואה חששו שמא יבוא לכתוב ובלשון שאלה לא? [תוד"ה שואל].

בהלואה חששו בשאלה לא חששו
לרש"י דהיא לזמן מרובה ל' יום -
ויבוא לכתוב שלא ישכח
דהיא לזמן מועט מל' יום [1] -
ולא צריך לכתוב
לתוס' בשם ר"י דאין החפץ חוזר בעינו -
ורגיל לכתוב פרטי החפץ ושוויו
דהחפץ חוזר בעינו -
ואין רגיל לכתוב [2]

שבת דף קמח: א

האם יש לחוש לאיסור רבית בהלואת ככרות לחם [3], (דשמא יוקרו הככרות)?

במקום שמחיר הככרות קצוב [4] במקום שאין מחיר הלחם קצוב
להלל אין לחוש יש לחוש
לחכמים [5] אין לחוש

האם המלוה את חבירו ביו"ט (או בשבת) יכול לתבוע את הלואתו?

בינו לבינו בבית דין
לרב יוסף נתבעת אינה נתבעת - דאל"כ יש לחוש שיכתבנה לזוכרה
לרבה נתבעת נתבעת - דאל"כ יש לחוש שלא יסכים להלוות

-------------------------------------------------

[1] הקשו התוס', דמצאנו בכמה מקומות שסתם שאלה היא ל' יום. ותירצו לדעת רש"י דכיון שיכול לתובעו תוך ל' יום שרוצה שיחזיר, משום שיש שמשאילים פחות מל' יום, לכן י"ל שעד ל' יום נראית כשאולה.

[2] והגם שגבי כדי יין וכדי שמן, ג"כ אין מחזיר את החפץ בעין, דהרי שותה את היין ומשתמש בשמן, מ"מ כיון שמזכיר לו לשון שאלה זכור הוא לא לכתוב.

[3] דהנה ס"ל להלל שאסור להלוות אפי' ככר לחם עד שלא יעריכו אותו בדמים, והנידון כאן האם יש איסור רבית בשלא קצצו אותו קודם בדמים.

[4] באופן זה אין לחוש לרבית, דגם אם יתייקרו החיטים ויעלה מחיר הלחם ידוע וניכר ההפרש בין מה שהיה לבין עכשיו, וידעו להזהר שלא להחזיר יותר ממה שהיה שוה הככר בשעת ההלואה.

[5] נחלקו הלל וחכמים (בב"מ עה.) האם החמירו באיסור "סאה בסאה" גם בדבר קטן כמו ככרות, או כיון שהדרך למחול על זה לא החמירו, דלהלל החמירו ולחכמים לא. (ע"ש ברש"י בד"ה לוין, ובתוד"ה וכדברי).

עוד חומר לימוד על הדף