שבת דף קמב. א

האם מותר לטלטל תרומה טהורה עם הטמאה?

כשצריך לפירות הטהורים (-גופו) כשצריך למקום הכלכלה
באופן שהטהורה למטה מותר
באופן שהטהורה למעלה אסור - דיכול לקחת הטהורה לבד מותר

סאה של תרומה שנפלה לפחות ממאה סאין ונדמעו, ונפל מהדימוע סאה למקום אחר מה הדין?

כשנפל למעט פחות ממאה סאין כשנפל לכדי חשבון [1]
לר' אליעזר מדמע (וכאילו נפלה תרומה ודאית [2]) מדמע
לרבנן אינו מדמע מדמע

שבת דף קמב: א

האבן שעל פי החבית, מה יעשה כדי להוציאה ליטול מן היין?

כששכח את האבן שם כשהניח את האבן שם
כשאין החבית בין החביות מטה על צידה ומפילה אסור להטות
או לטלטל את החבית [3]
כשהחבית בין החביות מטלטל את החבית למקום
אחר ומטה על צידה להפילה

כיצד יש לאדם לברור קטנית ביו"ט?

כשהאוכל מרובה על הפסולת כשהפסולת מרובה על האוכל
לבית שמאי מותר דוקא אוכל מתוך פסולת
לדעת ת"ק בדברי ב"ה יכול לברור גם פסולת מתוך אוכל
לדעת רשב"ג בדברי ב"ה יברור פסולת מאוכל [4] יברור אוכל מפסולת [5]

שבת דף קמב: א

האם מותר לטלטל מוקצה ע"י שיניח עליו דבר היתר כגון ככר או תינוק?

כששכח את המוקצה שם כשהניח את המוקצה שם
לרב אושעיא לרב יצחק,
לרב אסי בשם ר' יוחנן,
למר זוטרא לרב יוסף [6]
מותר אסור
לרב אשי, לאביי ולרבא [7] בסתם מוקצה: אסור
במת בחמה: מותר [8]

-------------------------------------------------

[1] כדי חשבון פירושו, היינו כפי החלק של תרומה שיש בסאה המדומעת, ולדוגמא אם היו הפחות ממאה רק ששים סאים, הרי שיש בסאה המדומעת שנפלה עתה מחדש רק אחד חלקי ששים של תרומה, בזה הדין שאם המקום השני מכיל פחות מפי מאה מהאחד מששים הזה הוא מדומע לכו"ע.

[2] אכן אמרה הגמ' שאין הכרח שטעמו של ר' אליעזר שחשבינן לסאה תרומה שנפלה כאילו היא מונחת בפני עצמה, וכל סאה שנרים מהדימוע נאמר שהוא הוא הסאה של התרומה - ושלכן אם תיפול שוב סאה זו למקום אחר מדמעת כתרומה ודאי. דיש לדחות, דכל דברי ר' אליעזר הם רק לחומרא, אבל לא לקולא להחשיב את הסאה תרומה שנפלה כאילו עומדת בפני עצמה ואין כאן איסור מתקן בשבת.

[3] דבאופן זה נעשית האבן בסיס לדבר האסור, וס"ל שלא מהני הנחת האבן ע"פ החבית להיות הכנה - עד שיעשה בה מעשה חשוב כדי שתחשב כלי. וע' לעיל (דף קכה:) דרב יוסף חולק.

[4] דצריך למעט בטירחא, דאף שע"י כך הוא מתעסק בפסולת שהיא מוקצה ולא באוכל שהוא היתר, מ"מ עדיף למעט בטירחא.

[5] דעדיף שיטרח בהיתר מאשר באיסור שהוא טירחא מרובה. ובהו"א סברה הגמ' ללמוד מכאן דס"ל לרשב"ג שעדיף לטרוח בהיתרא, וה"ה בדין משנתנו זה הטעם שמטלטל את כל החבית ולא רק את האבן, כדי שיטרח בהיתרא. ועל זה שואלת הגמ', דהרי טירחת ההיתרא ליטול את כל החבית - היא טירחא מרובה, ואילו טירחת האיסור ליטול רק את האבן - היא הטירחא המועטת, וא"כ דין משנתנו דומה לדין "אוכל מרובה על הפסולת", ששם כיון שהטירחא באוכל מרובה התיר רשב"ג להוציא את הפסולת המוקצה, גם בדין משנתנו היה מן הראוי להתיר להוציא את האבן לבדה. ותירצה הגמ', שכיון שבין כה יצטרך לטלטל את כל החבית כדי להוציא את היין שבתחתיתה, א"כ יש יותר טירחא בזה שיוציא גם את האבן וגם אח"כ את החבית, ועדיף שיוציא רק את החבית ולא שיוציא את האבן ואח"כ יצטרך להוציא גם את החבית. - כן הוא לפירש"י. והתוס' (בד"ה שאוכל פירשו בענין אחר).

[6] כן משמע מלשונו בגמ' דעכ"פ בשוכח מותר. אכן ע' בחידושים המיוחסין לר"ן, ששם מבואר שרב יוסף אמר להם שאפי' מי שהתיר לא התיר אלא בשוכח ובמקום הפסד, ואיך אתם מתירים לטלטל ע"י תרווד וסכין אפי' שלא במקום כזה, אבל אה"נ דרב יוסף מודה שגם בשוכח אסור - מלבד במת בחמה.

[7] ע' בחידושים המיוחסים לר"ן שמפרש בדברי אביי ורבא דהם ס"ל שאילולא שהדבר אינו מוקצה באמיתות (דעומרים ראוים לשבת עליהם, וכן בר יונה חזי לאומצא), לא היו מטלטלים אותם כלל אפי' לא ע"י תרווד וסכין, וכל מה שטלטלו ע"י תרווד וסכין היה משום שחששו שמא יראו אותם אנשים מטלטלים ויטעו לחשוב שהם מטלטלים מוקצה, לכן היו מחמירים לטלטל לפחות עם תרווד וסכין.

[8] וכיון שיסוד ההיתר משום "כבוד הבריות" - שלא יסריח המת, לכך יש להתיר אפי' אם הניחו שם.

עוד חומר לימוד על הדף