שבת דף קמא. א

מכבש דלהלן האם מותר להוציא את הבגדים [1] מתוכו?

מכבש של בעלי בתים מכבש של כובסים
לתנא קמא מותר אסור
לר' יהודה מותר אם היה מותר מע"ש מתיר את כולו [2]

האם מותר לדוך פלפלין בקתא דסכינא [3] (- ע"י שינוי)?

לשחוק אחד אחד בסכין לשחוק שנים בבת אחת
לרב יהודה מותר אסור
לרבא מותר

טיט שעל רגלו האם יכול לקנחו במקומות דלהלן?

לקנח אותו בקרקע לקנח אותו בכותל לקנחו בקורה
אביי / רב יהודה מותר אסור - דמיחזי כבונה מותר
לרבא אסור - אשוויי גומות מותר - אינו חשוב בנין מותר
למר בריה דרבינא אסור אסור מותר
לרב פפא מותר מותר מותר

טיט שעל גבי מנעלו העם יכול לגררו בגב סכין?

מנעל חדש מנעל ישן
לר' אבהו א"ר אלעזר א"ר ינאי מגררין אין מגררין - שקולפו והוי ממחק [4]
לברייתא שהביא ההוא סבא אין מגררין

שבת דף קמא: א

האם מותר לסוך את רגלו שמן באופנים דלהלן?

כשנותן שמן בשיעור ציחצוח בלבד כשנותן שמן בשיעור עיבוד
כשרגלו תוך המנעל אסור [5]
כשרגלו חוץ למנעל מותר [6] אסור

האם מותר לשמוט מנעל מעל גבי האימוס [7] בשבת?

כשהמנעל רפוי כשהמנעל מהודק
לרבנן, מנעל חשוב כלי מותר לאביי: אסור [8]
לרבא: מותר
לר"א, מנעל אינו חשוב כלי אסור [9]
לר' יהודה מותר אסור [10]

המוציא תינוק במצבים דלהלן מה דינו?

על התינוק עצמו כשהוציאו עם כיס כשהוציאו במיטה
בתינוק חי פטור - חי נושא עצמו חייב משום הכיס [11] פטור - דהמטה טפלה לו
בתינוק מת לר"ש: פטור
לר' יהודה: חייב [12]
פטור - דמבטל את הכיס [13] פטור - דהמטה טפלה לו

-------------------------------------------------

[1] הנידון דוקא בלהתיר המכבש, דהוא לצורך השבת שמוציא משם בגדים ללובשם. אולם להכניס בגדים לתוך המכבש אסור - היות שזה לצורך חול.

[2] בפשטות לשון המשנה משמע שת"ק ור' יהודה חולקים, ות"ק אוסר בכל ענין. והגם שפירש"י את טעם האיסור משום שהוא תקוע בחוזק ודמי לסתירה, וא"כ באופן שהיה מותר מע"ש - שאינו דומה לסתירה יש להתיר לגמרי, מ"מ ביאר המגיד משנה (פכ"ו מהלכות שבת הי"ב), שת"ק גוזר במכבש של כובסין גם במותר מע"ש ש"לא יגע בו" - אטו שאינו מותר מע"ש. אכן ע' בביאור הגר"א (או"ח סימן ש"ב סעיף ד').

[3] השאילתות ורבינו חננאל מעמידים את כל הסוגיא ביו"ט דוקא, אולם בשבת אסור בכל אופן אפי' ע"י שינוי. והתוספות (בד"ה הני) חולקים עליהם וס"ל שביו"ט מותר בכל ענין אפי' בלא שינוי של קתא דסכינא, דהיינו שגם במדוך של אבן מותר, (מלבד באופן שידע מה הקדרה צריכה מעיו"ט שאז צריך לעשות שינוי), וסוגיין מיירי בשבת.

[4] מחמת ישנותו ע"י הגירור מתקלף גם העור ועובר על איסור "ממחק".

[5] באופן זה כיון שעל כרחו הוא יסוך גם את המנעל - והשמן מועיל למנעל, לכן אסור משום מעבד. אבל אם נותן את השמן על רגלו מבחוץ, ואח"כ נותן את הרגך תוך המנעל - מותר, כיון שאין השמן נוגע במנעל בשעת הסיכה.

[6] ובאופן שאינו מתכוון לצחצח להדיא.

[7] מנעל הנמצא על גבי הדפוס שלו, דהיינו על גבי דבר שיש לו צורת רגל ועליו מעצבים את צורת הנעל. והנה, כל זמן שהמנעל על הדפוס עדיין, נחלקו חכמים ור' אליעזר האם הוא ראוי לקבל טומאה, דלחכמים הוא ראוי לקבל טומאה - וחשוב לדעתם ככלי, וה"ה שלענין שבת אינו מוקצה דהוא כלי. ואילו לר' אליעזר הוא טהור דאינו ראוי לקבל טומאה - דאינו כלי, וה"ה שלענין שבת אסור לטלטלו דאינו כלי.

[8] ס"ל לאביי, דהגם שהמנעל חשוב כלי, מ"מ יש לאסור משום האימוס עצמו שהוא מוקצה, דס"ל לאביי שכלי שמלאכתו לאיסור ניטל רק לצורך גופו אבל לא לצורך מקומו, וכאן הוא רק צריך את מקום האימוס אשר בנעל אבל אינו צריך את גוף האימוס לאיזה דבר, ולכן אסור לטלטל. ואילו רבא ס"ל, שכלי שמלאכתו לאיסור ניטל גם לצורך מקומו, ולכן גם כאן ניטל.

[9] דכיון שאין המנעל חשוב כלי הוא מוקצה מחמת גופו.

[10] ונחלקו אביי ורבא בטעם האיסור לר' יהודה, דלאביי טעם האיסור משום שמטלטל את האימוס לצורך מקומו - ולא הותר כלי שמלאכתו לאיסור לצורך מקומו. ואילו רבא אומר שדין זה אמרו ר' יהודה בשם ר' אליעזר, הסובר שמנעל כל זמן שהוא על האימוס אינו כלי, אלא שמחדש ר' יהודה בשם ר' אליעזר דדוקא אם הוא מהודק - חשוב שעדיין לא נגמרה מלאכתו והוי מוקצה, אבל אם הוא כבר רפוי - מודה ר' אליעזר שחשוב כלי ומותר לטלטלו.

[11] אין הכיס בטל לתינוק, וכן אין חשוב שהתינוק מוציאו אלא שאבי התינוק המוציא את התינוק חשוב שמוציא את הכיס ולכן חייב. ומה שמבואר במשנתנו ש"נוטל אדם את בנו והאבן בידו" - מיירי "בתינוק שיש לו גיעגועין על אביו" - שיחלה התינוק אם לא יטלנו האב בידיו, ובאופן זה התירו חכמים לאיסור מוקצה דרבנן. אכן זה דוקא באבן, אולם גבי דינר שיש לחוש שאם יפול יביאהו האב בעצמו, בזה לא התירו.

[12] ומחלוקתם נתבארה לעיל (דף צג:), שנחלקו בדין מלאכה שאין צריכה לגופה, דלר' יהודה חייב ולר' שמעון כיון שאינו צריך בהוצאה זו את גוף המת בשבילו, אלא לפנות טומאה מהבית או בשביל קבורת המת, פטור.

[13] או שמשום צערו ומרירותו מבטל את הכיס לתינוק - שהיה רגיל התינוק לשחק בו. או שבתינוק חי חשובה הוצאת הכיס מלאכה הצריכה לגופה, דצריך את הכיס לשחק בו, משא"כ בתינוק מת שאין שום שימוש לכיס.

עוד חומר לימוד על הדף