שבת דף קלג. א

למה צריך את הפסוק "בשר" - אע"פ שיש שם בהרת ימול, הא דבר שאין מתכוון הוא?

אליבא דר' שמעון אליבא דר' יהודה
לאביי קודם שהודה לרבא להיכא שמתכוון לקוץ הבהרת [1] דבר שאינו מתכוון אסור
וקמ"ל דעכ"פ במילה מותר
לרבא אפי' בלא מתכוון דפסיק רישיה הוא [2]

שבת דף קלג: א

המל בשבת האם מותר לחזור ולחתוך את הציצין שאינם מעכבים את המילה [3] (כדי ליפותה)?

כשלא פירש (-סילק את ידיו) כשפירש
לרבנן דר' יוסי [4] חוזר לא חוזר
לר' יוסי חוזר חוזר

-------------------------------------------------

[1] כגון בגדול שרוצה למול כדי לקוץ את בהרתו, ובקטן שמתכוון אבי הבן לקוץ את בהרת בנו. ובאופן שאין אדם אחר שיכול למול שם, דאם יש מי שיכול למול, אה"נ עדיף שימול אחר שודאי לא מתכוון לעבור על הלא תעשה, ולא נצטרך שהעשה ידחה את הלא תעשה.

[2] אכן אם אינו קוצץ להדיא את הבהרת אפי' אם הוא פסיק רישיה מותר, וכגון לקשור את סנדלו בסיב על הרגל או לישא מוט על כתפו, ואפי' שע"י כך תעבור הבהרת, דדרשינן "לעשות" - דרק לעשות אי אתה עושה להעביר הבהרת, אבל אם עברה מאליה - מותר.

[3] אבל ציצין המעכבין את המילה - דהיינו חתיכות עור שחופים את רוב העטרה, ודאי שחוזר לחותכן, כי כל שלא חתכן לא קיים את מצות מילה, ועדיין נדחית השבת בשביל המילה הזו. והנידון כאן, הוא בציצין שאינם מעכבים - דהיינו חתיכות עור שאינם חופים את רוב העטרה.

[4] נחלקו רבנן ור' יוסי גבי לחם הפנים דבעינן שיהיה על השולחן "תמיד", דלרבנן בעינן שאֵלה מוציאים את הישן ואלה מכניסים את החדש, אבל אם לא יעשו כן הרי שיש כאן הפסקה ונתינה חדשה, וה"ה כאן כשפירש חשוב התחלה חדשה. ולר' יוסי, כל שהוא באותו היום נקרא "תמיד", וה"ה כאן כשסילק את ידיו לא נחשב התחלה חדשה.

עוד חומר לימוד על הדף