שבת דף קטו. א

על איזה סוג כתבי הקדש דברה המשנה כשאמרה כדלהלן?

שקורין בהן שאין קורין בהן כתובים בכל לשון
לרש"י תורה ונביאים כתובים שאין מפטירין בהם לרש"י כל התנ"ך
לרבינו הלוי תורה ונביאים כתובים ואפי' יחידים אסורים [1] לרבותיו כתובים [2]

כתבי הקודש [3] הכתובים בכל לשון האם מצילים אותם מפני הדליקה בשבת?

אליבא דת"ק שניתנו להכתב ולקרות בכל לשון אליבא דרשב"ג שלנו ניתנו להכתב ולקרות אלא ביונית
לרב הונא מצילים אין מצילים [4]
לרב חסדא מצילים מצילים [5] - משום בזיון כתבי הקדש

שבת דף קטו: א

מה דין ספרים דלהלן שהיו כתובים בסם ובסקרא ובקומוס ובקנקנתום [6]? [תוד"ה מגילה].

ספר תורה נביאים וכתובים מגילת אסתר
לענין
לקרוא
בהם
לרש"י [7] ניתנו להכתב ולקרוא לא ניתנה [8]
להרב יוסף [9] לא ניתן ניתנו להכתב ולקרוא לא ניתנה
לר"י [10] לא ניתנו להכתב ולא לקרוא
לענין להצילם מפני הדליקה מצילים [11] אין מצילים

שבת דף קטו: א

ספר תורה שבלה באופנים דלהלן, האם מצילים אותו?

כשיש בו ללקט פ"ה אותיות כשאין בו ללקט פ"ה אותיות
כשיש במה שנשאר אזכרות [12] מצילים
כשאין במה שנשאר אזכרות מצילים [13] אין מצילים

פ"ה אותיות דלהלן - שמצילין בשבילם את כל הספר, שהיו באופנים דלהלן, מה הדין?

כשהיו מפוזרות אות כאן ואות כאן כשהיו מכונסות, או אפי' רק תיבות שלמות [14]
לרב הונא אין מצילים מצילים
לרב חסדא מצילים

-------------------------------------------------

[1] ס"ל שהטעם שאמרה המשנה מפני ביטול בית המדרש אינו קאי רק שלא להפטיר בהם בצבור, אלא בא לומר שכל יחיד לא יקרא בהם משום שהם מושכים את הלב ויתבטל מלבוא לבית המדרש לשמוע את דרשת החכם, ובדרשה היו מורים הלכות הנצרכות לכל אדם ולכן לא רצו שיתבטל מלשמוע אותה.

[2] ביאר רש"י את דעתם, דס"ל דכיון שמצינו ביונתן בן עוזיאל שאמר את הנביאים בתרגום (וכן אונקלוס את התורה), ש"מ שניתן להכתב בכל לשון. ודחה רש"י זאת, דאף שניתן להאמר - לא ניתן להכתב.

[3] לשיטת רבותיו מיירי רק בכתובים, אבל שאר כתבי הקודש נכתבים, ולשיטת רש"י מיירי בכל התנ"ך.

[4] וכן ס"ל לר' יוסי בברייתא שהביא רב הונא, דכיון שאין כותבים אותם בכל לשון - לכן אין מצילים אותם מפני הדליקה.

[5] וכן היא דעת התנא של הברייתא דהיו כתובים גיפטית מדית עיברית עילמית יוונית, דקאמר, דאע"פ שלא ניתנו להכתב בכל אופן מצילים אותם, וזה כדעת רב חסדא.

[6] דהיינו שהיו כתובים במיני צבעונים או במינים שאינם מתקיימים כל כך כמו דיו.

[7] והקשו התוס' על פירושו, דלעיל (דף עט:) מבואר דס"ת בעי שיכתב דוקא על הספר (-קלף), ולא על שאר דברים. וכן בעינן דוקא דיו, כדאמרינן לעיל (דף קג:) כתבה שלא בדיו תגנז.

[8] והטעם שמגילה חמורה יותר, משום דכתיב (אסתר ח:ט) "ואל היהודים ככתבם וכלשונם" - דהיינו שיש להקפיד בה שתהיה כתובה בדיו ואשורית.

[9] והקשו התוס' על שיטתו, דמוכח במגילה (דף ח:) שגם שאר ספרים בעו ספר ודיו, ולא נחלקו רבנן ור' יהודה אלא אי בעו גם אשורית.

[10] וס"ל לר"י שכל הברייתא נאמרה לענין הצלה, ובזה יש חילוק בין מגילה לשאר ספרים, ומשום שמגילה אין בה אזכרות, לכך כל שלא נכתבה כדין בספר ובדיו אין מצילין אותה, משא"כ בשאר כתבי הקודש שיש בהם אזכרות שמצילין אותם בכל ענין. אולם לענין לקרות בהם - אין קורין בכל כתבי קודש עד שיהיו כתובים בספר ובדיו כדין.

[11] רבה בר רב הונא סבר בתחילה שאין מצילין - ומשום שלא ניתנו לקרות בהן. אולם משהביא לו הריש גלותא ראיה מברייתא נגדו, הסוברת שהספרים נכתבים בכל לשון (לפירש"י אפי' לענין לקרות בהן, ולפירוש ר"י רק לענין הצלה), חזר בו והודה שמצילים.

[12] וכגון פרשת ויהי בנסוע שיש בה פ"ה אותיות ובלתה מקצתה, וחסרה מפ"ה אותיות, הדין שמצילים אותה, כיון שיש בה אזכרות, ולכן לא איבעי ליה לרב הונא בר חלוב על פרשת ויהי בנסוע עצמה שחסרה.

[13] וכדי להצטרף לסכום זה של פ"ה אותיות, מצטרף ג"כ לשון תרגום שבתורה כגון תיבות "יגר שהדותא".

[14] כלומר, דמודה רב הונא שאם היו תיבות שלימות, אפי' שהיו מפורזות ויש בסך הכל בתיבות אלו פ"ה אותיות - מצילין את הספר.

עוד חומר לימוד על הדף