שבת דף קא. א

האם מותר לטלטל מספינה שהיא עמוקה עשרה [1] לים ומן הים לספינה? [תוד"ה רבי].

מתוכה לים מהים לתוכה
כשהיא גם גבוהה עשרה [2] לרבנן: אין מטלטלין
לר' יהודה: מטלטלין [3]
כשאינה גבוהה עשרה [4] דרך חודה (כחו): מטלטלין [5]
לטלטל להדיא: אין מטלטלין
אין מטלטלין [6]

הני ביצאתא דמישן [7] האם אפשר לטלטל בתוכן יותר מד' אמות [8] או לא?

כשאין בתוך ג' טפחים
מלמטה רוחב ארבעה
כשיש בתוך ג' טפחים מלמטה רוחב ארבעה
כשאין מלאה התחתית בקנים לרב הונא ורב יוסף: אין מטלטלים [9]
לרב נחמן ולאביי: מטלטלים [10]
מטלטלין בכולה
כשמלאה התחתית בקנים מטלטלין בכולה [11]

שבת דף קא. א

האם אמרינן גוד אחית מחיצה באופנים דלהלן?

בקנה שיש בראשו טרסקל בעמוד גבוה י' ורחב ד' ואין בעיקרו ד' [12]
לר' יוסי ב"י אמרינן - והוי רה"י [13] אמרינן - והוי רה"י
לחכמים לא אמרינן דהגדיים בוקעים תחתיה אמרינן - והוי רה"י

ספינות הקשורות זו לזו שמטלטלין ביניהם בשבת [14], ונפסק קישורן [15],
וחזר וקשרן באופנים דלהלן, מה הדין? [תוד"ה כי].

כשנקשרו בשוגג באונס או בטעות [16] כשנקשרו במזיד
לרש"י חזר היתרן לענין לטלטל בתוכן: אסור
לענין להתחייב הזורק: חייב [17]
לרבינו תם חזר היתרן חזר היתרן [18]

-------------------------------------------------

[1] אכן אם אין הספינה עמוקה עשרה - אינה נקראת רה"י כלל, אלא היא כרמלית, ומותר לטלטל מן הים לתוכה ולהיפך.

[2] פי', שגם בתוך הספינה יש עומק עשרה טפחים - העושה אותה רה"י, וגם כלפי חוץ - דהיינו החלק שמורמת הספינה מן הים, יש בו עשרה טפחים. ומבואר בתוס' שזה המקרה שנחלקו בו ר' יהודה ורבנן, ואדרבה המקרה הבא (שהוא המקרה המפורש בברייתא), בזה אין מחלוקת בין ר' יהודה לרבנן, ושפיר הביאה הגמ' ראיה ממנו דלא גזרו כחו בכרמלית אליבא דכו"ע.

[3] וביארו התוס' את מחלוקתם, דרבנן סברי דאסור לטלטל מכרמלית לרה"י דרך מקום פטור, ור' יהודה מתיר, ואפי' לטלטל להדיא.

[4] פירש"י, שהיתה הספינה עמוקה מבפנים עשרה טפחים, אלא שמחמת כובדה היא שקועה במים כמה טפחים ונמצא שמבחוץ לה אין דפנות עשרה מעל פני המים, והרי היא בתוך י' טפחים של כרמלית, ואין היתר של מקום פטור גם אליבא דר' יהודה. אמנם הר"ח (בתוד"ה הני) פירש שמיירי בספינה שהקרקעית שלה עשויה מנסרים נסרים שיש ביניהם רווח שנכנסים שם המים, ובזה הנידון האם מחמת זה חשובה כרמלית כיון שאין לה תחתית.

[5] וזו ראיית הגמ' שלא גזרו בכחו בכרמלית, ובדין זה אין מחלוקת בין ר' יהודה לרבנן, ולכו"ע דרך חודה מותר לטלטל ושלא דרך חודה שהוא טלטול להדיא (ואין זה רק כחו) - אסור. והטעם שבמקרה זה מודה ר' יהודה שאסור, כיון שאינו גבוה י' טפחים משפת הים - ועדיין כרמלית הוא ואינו מוציא דרך מקום פטור. וביארו התוס' (בד"ה עמוקה), דאפי' לרב הונא דלעיל (דף ק:) דמקרקעית הים מודדים, מ"מ כאן אסור היות שלא מיירי בהוציא זיז להיכרא.

[6] כאן כל ציור של טלטול - הוא טלטול להדיא, דאם שואב מים מן הים ונותן על דופנה, עצם הנתינה של המים על דופנה הוא טלטול מכרמלית לרה"י ועבר איסור, ולכן אין מטלטלין.

[7] הם היו ספינות קטנות שגבוהות יותר מי' טפחים ורחבות יותר מד' טפחים, אלא שתחתיתם הולכת ומיצרת עד רוחב של סכין בקרקעיתם. ומחמת זה הם מאבדות את דין רה"י, דהיות שהחלק התחתון שלהם אינו חשוב להיות רה"י ורק החלק העליון שלהם, הרי שמחיצותיהן הם "מחיצות תלויות".

[8] והגם שכתוב בגמ' "ארבעה" דמשמע שמיירי על ד' טפחים, מ"מ כבר הגיה המהרש"ל "ארבע" אמות.

[9] דכיון שאין בתוך שיעור זה רוחב ד' טפחים אי אפשר להחשיב כאן את המחיצה מדין לבוד. אכן אם היה רוחב ד' בתוך ג' טפחים לקרקעית, היתה חשובה רה"י ומטלטל בכולה, כיון שנחשב שהגיעו המחיצות עד הקרקעית ממש מכח דין לבוד. ומבואר בסוגיא שכל דבריהם אליבא דחכמים דס"ל דלא אמרינן גוד אחית מחיצה, אבל אליבא דר' יוסי בר' יהודה גם הם מודים דאמרינן גוד אחית גם כאן.

[10] ס"ל שבכל מחיצה שאין הגדיים בוקעים בה גם חכמים מודים דאמרינן גוד אחית מחיצה.

[11] דסו"ס מגיעות המחיצות לקרקעיתה המוגבהת, ומסתכלים על תוכה, ושפיר יש שם מחיצות לגובה עשרה ואינם תלויות.

[12] פירש"י שמיירי שבכל גובה ג' טפחים אין בעיקרו רוחב ד', דאם היה בתוך ג' טפחים כבר רוחב ד' פשיטא דהוי רה"י משום לבוד גם ללא הדין דגוד אחית מחיצה. אכן התוס' (בד"ה ויש), פירשו שהכוונה שיש בקצר של ג', שמיירי שאינו קצר כל כך ברחבו - אלא רק ג' טפחים, דאם היה קצר הוי כמו עמוד שיש בראשו טרסקל שהגדיים בוקעים תחתיו.

[13] ביארו התוס' (בד"ה וזרק), שדוקא ע"ג הטרסקל אמרינן הכי, אבל לא מתחתיו. ובביאור שני כתבו שהוי רה"י לעני לזרוק לשם ולהתחייב אבל לא להתיר בטלטול.

[14] פי', אם היו של אדם אחד אפי' בלא עירוב, ואם היו של שני בני אדם דוקא ע"י עירוב.

[15] שבאופן זה נאסר לטלטל, וביארו התוס' (בד"ה נפסקו) דלא דמי למה שמבואר בעירובין (דף יז.) גבי המערב לב' חצרות שיש פתח ביניהם בעירוב אחד, ונסתם הפתח, עדיין מותר דאמרינן "שבת הואיל והותרה הותרה". דשאני הכא שע"י שהותר הקשר ביניהם, הוי כאילו רה"ר ביניהם ואסור.

[16] דהיינו שנתעסקו לקשור דבר אחר וקשרו את זה.

[17] בברייתא מבואר שמחיצה שנעשית בשבת אפי' במזיד שמה מחיצה, והקשתה הגמ' מדברי רב נחמן שמבואר בדבריו שלא הוי מחיצה. ומתרצת שמה שאמר רב נחמן שלא הוי מחיצה היינו לענין לטלטל וכשנעשית במזיד, אלם לענין לחייב את הזורק מרה"ר לתוכה, בזה גם רב נחמן מודה דהוי מחיצה.

[18] ביאר ר"ת דכל מה שאמר רב נחמן דלא הוי רה"י לענין היתר טלטול הוא דוקא היכא שלא היה כאן רה"י קודם, אכן אם היה שם רה"י גם בלא תיקונו, כגון כאן בספינות שעצם מה שהספינות קרובות זו לזו הוי רה"י מה"ת ומותר מה"ת לטלטל מזו לזו, בזה אפי' בקשרן במזיד מהני להתיר.

עוד חומר לימוד על הדף