שבת דף צא. א

על מי הקשה רב יצחק "אלא מעתה חישב להוציא כל ביתו" וכו'? [תוד"ה מתקיף].

על מי השאלה? ומה השאלה?
לרש"י לאביי, דעל דעת ראשונה חשוב שיעור א"כ כשחשב על כל ביתו, לא יהיה חייב עד שיוציאנו כולו
לתוס' לרב יהודה, דמועילה מחשבתו לחטה אחת

זרק כזית תרומה לבית טמא בשבת, מה הדין לענין טומאה ושבת?

לענין שבת לענין טומאה
כשלא נצטרף בנפילתו לכביצה פטור - דבעינן כגרוגרת פטור - דבעינן כביצה אוכלין
כשנצטרף בנפילתו לכביצה איבעיא דלא איפשטא [1] חייב - דמצטרף לכביצה אוכלין

האם יש טומאת אוכלין בפחות מכביצה לענין לקבל טומאה או לתת טומאה? [תוד"ה אי].

לקבל טומאה לטמא אחרים
לרש"י מקבל בכל שהוא [2] אינו מטמא בפחות כביצה [3]
לר"ת אינו מקבל טומאה בפחות מכביצה -----

שבת דף צא: א

קופה שהיא מלאה פירות דלהלן, ונתנה מקצתה על האסקופא (כרמלית) ורובה בחוץ, מה הדין?

מלאה קישואין מלאה חרדל
לחזקיה - אגד כלי לא שמיה אגד פטור - דמקצתן על האסקופא חייב - דהוציא חלק מהחרדל
לר' יוחנן - אגד כלי שמיה אגד פטור - דהכלי מקצתו בפנים ולא הוי הוצאה

-------------------------------------------------

[1] והספק, האם מזה שמצטרף לענין טומאה מהני נמי להתחייב לענין שבת, או דלמא כל לענין שבת כגרוגרת בעינן. וניסתה הגמ' לפשוט שלא מהני, מהא דאמר אבא שאול גבי שתי הלחם ולחם הפנים ששיעורן כגרוגרת לענין הוצאת שבת. ולכאורה, אם נאמר שמה שחשוב לענין טומאה חשוב לענין שבת, א"כ הרי אלה חשובים להפסל ביוצא בכזית, ויהיה חייב בהוצאת שבת כבר בכזית דהרי נפסל ביוצא. ודחתה הגמ', דשאני התם דקדים פסול יוצא לאיסור שבת, דפסול יוצא הוא מיד חוץ לחומת העזרה, ואיסור שבת רק עד שיגיע לרה"ר. ולכן לא מהני פסול יוצא להחשיבו, משא"כ כאן שיתכן שכיון שטומאה ואיסור שבת (שבהנחה) - באים כאחד, כן יועיל להחשיבו.

[2] והביאו התוס' את דברי רש"י בפסחים, שהביא מתורת כהנים דאוכל מקבל טומאה מכל שהוא, אמנם אמר ר"ת דהיא רק אסמכתא. עוד כתבו התוס', דלענין הכשר פירש הרב פור"ת בשם רש"י, דאין אוכל מקבל הכשר בפחות מכביצה.

[3] ופירש"י (בד"ה אי לענין טומאה), דבהכי מיבעי ליה בסוגיא, האם נטמא לטמא אחרים בטומאת אוכלין.

עוד חומר לימוד על הדף