שבת דף עו. א

המוציא תבן כמלא פי פרה לגמל, מה דינו?

אליבא דר' יוחנן אליבא דר"ל
לרב דימי לסברתו בלילה: חייב - וכן ס"ל לאביי
לסברתו בבוקר: פטור - וכן ס"ל לרב יוסף
פטור
לרבין לכו"ע חייב

המוציא עצה (תבן של מיני קטניות) כמלא פי פרה לפרה, מה דינו?

מה הדין? ומדוע?
לר' יוחנן פטור דאכילה ע"י הדחק לא שמה אכילה
לריש לקיש חייב דאכילה ע"י הדחק שמה אכילה

מה הטעם דבגד מצטרף לשק ושק לעור ועור למפץ לטמא טומאות דלהלן? [תוד"ה ואמר].

לטומאת מדרס לטומאת מת
בייחדן למדרס משום שהם ראוים להצטרף - וראויים למדרס
בלא ייחדן למדרס אינו טמא [1] טמא - הואיל וראוים ליטמא מושב

מה הביאור בסוגיא דלהלן לרש"י ולתוס'? [תוד"ה הואיל].

"הואיל וראויים ליטמא מושב" "חזיא לדוגמא"
לרש"י ראוי לצרף מבגד ושק
לעשות טלאי למרדעת של חמור
ראוי לצרף לעצה ותבן וכו'
להיות אגודה לדוגמא
לתוס' הואיל ושוים הם בשיעורם לענין מושב - שכולם שיעורם טפח הואיל ושוים הם בשיעורם לענין דוגמא - שכולם שיעורם בכל שהוא

שבת דף עו: א

האם דברים דלהלן מצטרפים לשיעור אוכלים כגרוגרת?

קליפות גרעינים עוקצים, סובין, ומורסן [2] קליפות עדשים ופולין
לתנא קמא לא מצטרפים
לר' יהודה לא מצטרפים עדשים: מצטרפים
פולין - חדשים: מצטרפים
ישנים: לא מצטרפים [3]

שבת דף עו: א

מה הוא שיעור הוצאת חלב? [תוד"ה המוציא].

בחלב לשתיה בחלב לגבינה
לר"י בתוס' - סתם חלב לשתיה כדי גמיאה [4] - דנפיש מגרוגרת כגרוגרת
למיהו
בתוס'
סתם חלב לגבינה כדי גמיאה כשיתייבש יעמוד על גרוגרת [5]
סתם חלב לשתיה כדי גמיאה - דזוטרא [6]
ליש מפרשים כדי גמיאה - דזוטרא [7]

-------------------------------------------------

[1] דכיון שאומר לו עמוד ונעשה מלאכתנו - לא טמא מדרס, כדלעיל (דף נט.).

[2] והגם שסובין ומורסן מצטרפים לשיעור חלה - דעני רגיל כך לאכול פתו עמהם, מ"מ לענין שבת בעינן מידי דחשיב בעינן, וסתמייהו לאו אוכל נינהו.

[3] דכיון שהם נראים כזבובים בקערה רגילים להסירם, ולכן אינם מצטרפים.

[4] כתבו התוס' (בד"ה כדי), שהר"ר פורת פירש שהוא מלא לוגמא, ודחו התוס' את פירושו. והרמב"ן והר"ן כתבו, שלא נתפרש מה הוא השיעור דכדי גמיאה, אולם ברור הוא שהוא פחות מרביעית.

[5] והיות שסתם חלב עומד לגבינה לכן אמר שם ששיעור החולב הוי בכגרוגרת, שר"ל שיחלוב כ"כ חלב שיוכל לעשות ממנו גבינה של גרוגרת. ומתניתין דלא הצריכה שיעור אלא כדי גמיאה, מיירי במפרש להדיא שהוא לשתיה.

[6] דכיון שהחלב מיועד בעיקר לשתיה ואכילה, לכן הוא חייב כבר בשיעור הקטן.

[7] ושאני היכא דכבר חלב את החלב שאז שיעור הוצאתו קטן, לבין ענין חליבה, שאין אדם מתעסק וטורח לחלוב את הבהמה אלא לשיעור גדול של גרוגרת. (ולכאורה כאן נקטו תוס' דשיעור גרוגרת גדול משיעור חלב כדי גמיאה, היפך הוכחתם דלעיל מסוגיא דיומא, וע' מהרש"א ומהר"ם). ור"י חולק על סברא זו, דאין חילוק בין חיוב הוצאה לחליבה.

עוד חומר לימוד על הדף