שבת דף סב. א

אשה או איש שיצאו בשבת לרה"ר בטבעות דלהלן מה דינם? [תוד"ה וחילופיהן].

טבעת שיש לה חותם טבעת שאין לה חותם
לאשה חייבת חטאת [1] אסור מדרבנן שמא תראה
לאיש לרש"י: אסור מדרבנן
לתוס': מותר לכתחילה [2]
חייב חטאת

האם יוצאת אשה בכובלת (קשר שקושרים בו בושם בשם פילון), ומדוע?

מה הדין? מדוע?
לר' מאיר לא תצא מה"ת - ואם יצאה חייבת חטאת דהוא משוי [3]
לחכמים לא תצא מדרבנן - ואם יצאה פטורה דהוא תכשיט - ושמא תוציאנו ותראנו [4]
לר' אליעזר יוצאת בו לכתחילה דרק אשה שריחה רע מתקשטת בזה [5]

שבת דף סב: א

המוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי, האם חייב חטאת משום הכלי, או שבטל הכלי לאוכלים?

לברייתא דידן למשנה לקמן (דף צג:)
לרב אדא בר אהבה חייב על הכלי [6] פטור על הכלי
לרב אשי פטור על הכלי [7] פטור על הכלי

שבת דף סב: א

המשתין מים בפני מטתו ערום, באופנים דלהלן האם בא לידי עניות?

כשעושה כן לצד המטה כשעושה לצד ההפוך מהמטה
כשמשתין על הקרקע בא לידי עניות לא בא לידי עניות
כשמשתין לתוך כלי לא בא לידי עניות

המזלזל בנטילת ידים שבא לידי עניות, באיזה אופן מיירי?

בלא נוטל כלל באינו נוטל יפה אלא ברביעית מצומצמת
לרבא בא לידי עניות לא בא לידי עניות
לרב חסדא בא לידי עניות

-------------------------------------------------

[1] ומקשה הגמ', כיצד שייך לחייב בזה חטאת, הא טבעת באצבע לכאורה היא הוצאה כלאחר יד. ובתחילה תירצה שמיירי באשה גזברית, שכן דרכה בכך. ואח"כ תירצה, שכן דרך נשים לתת את הטבעת עם החותם של בעליהם באצבען עד שמצניעות אותן בקופסא.

[2] כתבו התוס', דמה שאמר עולא וחילופיהן באיש - קאי על חיוב חטאת, דהיינו על טבעת שאין לה חותם באיש, אולם על טבעת שיש עליה חותם, בזה לא אמרינן חילופיהן באיש לענין שיהיה אסור מדרבנן, דאין לגזור באיש שמא ישלוף להראות - דאין זה דרך אנשים. כן פירשו את התוס' המהרש"א והמהר"ם. אכן ברש"י (בד"ה אמר עולא), כתב להדיא שבטבעת שיש עליה חותם אסור לאיש מדרבנן.

[3] דכיון שנושאים זאת בשביל להעביר את הריח ולא בשביל להתקשט, הוי משוי.

[4] כן פירש"י, וביאר המאירי דלדעת חכמים בכובלת ופלייטון הואיל ודרך כל אשה שריחה רע בכך, הוי כעין תכשיט הוא ופטורה. [אכן ס"ל למאירי לחלוק על רש"י בטעם שבכל אופן אסור מדרבנן, דלרש"י הוא משום דשמא תשלוף להראות, והמאירי ס"ל שודאי לא תראה דגנאי הוא לה, אלא הטעם משום שאינו תכשיט גמור].

[5] וכיון שכן אין לחוש שמא תראנו - דגנאי הוא לה.

[6] דייק רב אדא, דמזה שאמר ר' אליעזר דמה שהוא פוטר על צלוחית של פלייטון הוא דוקא כשיש ממשות בושם בכלי ולא רק ריחו, ש"מ שהמוציא אוכלים פחות מכשיעור בכלי חייב על הכלי, וכן כאן חייב על הכלי, ולא בטל לבושם שהוא פחות משיעור של כל שהוא (דיש בו רק ריח).

[7] ואין ראיה מברייתא דידן, דשאני הכא דאין בו ממשות של בושם כלל, ואין לכלי למה להתבטל, משא"כ באוכלים פחות מכשיעור, דיש ממשות שנאמר עליה שהכלי בטל לה.

עוד חומר לימוד על הדף