שבת דף נ. א

האם גיזי צמר של הפתק או לא של הפתק מותר לטלטלן?

כשלא טמן בהם כשטמן בהם אפי' לא יחדם כשיחדן להטמנה
להו"א דרבא, ולרבינא אסור לטלטלן בסתם גיזים: מותר לטלטלן
בשל הפתק: אסור לטלטלן
מותר לטלטלן
למסקנא דרבא, ולרבי אסור לטלטלן אסור לטלטלן מותר לטלטלן

חריות של דקל שקצצן תחילה לשם עצים, ושוב נמלך עליהם באופנים דלהלן לישיבה מה הדין?

כשקשרם שכשחישב עליהם כשרק ישב מבעו"י
לת"ק - ר' חנינא בן עקיבא, לרב מותרים אסורים אסורים
לרשב"ג, לשמואל מותרים מותרים אסורים
לתנא דברייתא [1], לרב אסי מותרים מותרים מותרים

מכניס אדם מלא קופתו עפר ויחד לה קרן זוית, האם מותר לעשות בה כל צרכו?

אליבא דתנא קמא אליבא דרשב"ג
לרבנן דקמיה רב פפא אסור - דבעינן מעשה וליכא מותר - דסגי במחשבה
לרב פפא מותר - לא בעינן מעשה אם אינו בר מעשה [2] מותר - דסגי במחשבה

במה נחלקו הברייתות דלהלן האם מותר לחפוף כלי כסף בנתר וחול?

הברייתא דנתר וחול מותר הברייתא דנתר וחול אסור
לרבנן דקמיה רב פפא לא בעינן מעשה באינו בר מעשה בעינן מעשה אפי' אם אינו בר מעשה
לרב
פפא [3]
בהו"א כר"ש - דבר שאינו מתכוון מותר כר' יהודה - דבר שאינו מתכוון אסור
במסקנא [4] מותר דאינו מגרר את הכלי אסור דמגרר את הכלי

שבת דף נ: א

האם מותר לנזיר אפי' בחול וכל אדם בשבת, לחוף במקומות דלהלן בנתר וחול?

שערות ראשו וזקנו פניו (דאשה קטן וסריס) ידיו ורגליו
לר' יהודה אסור מותר
לר' שמעון מותר מותר

האם מותר לחוף פניו אפי' מי שיש לו זקן בברדא העשויה כדלהלן?

כשרק שליש ממנה הוא אהלא כשעד חצי ממנה הוא אהלא
לרב יוסף מותר [5] אסור
לרב נחמיה בר יוסף מותר מותר

האם מותר לעשות דברים דלהלן בזיתים בשבת או בחול? [תוד"ה מהו].

לבקע אותם באבנים למתק מרירותן להוציא מימיהם כדי לרחוץ בהם פניו
לרש"י אסור אסור
לתוס' ישנים [6] בחול: מותר ; בשבת: לכאורה אסור אסור

טמן בקופה בדבר שאינו מטלטל, מה יעשה?

קודם שנטל עדיין את הקדרה אחר שנטל ונתקלקלה הגומא
לר' אלעזר
בן עזריה
מטה על צדה ונוטל - דחיישינן שמא כשיטול תתקלקל הגומא וכשיחזיר יתקנה אסור להחזיר
לחכמים נוטל כדרכו - ולא חוששים אסור להחזיר

סליקוסתא (- עשב נאה וריחני) שתקעו בעפר ומוציאו להריח בו האם מותר להחזיר?

בדצה ושלפה והדר דצה מבעו"י בלא שלפה מבעו"י
לרב הונא מותר אסור
לרב קטינא מכח ברייתא מותר מותר

-------------------------------------------------

[1] הגמ' הביאה ב' ברייתות דס"ל הכי: א) גבי הדין של פשתן סרוק שנתנו על המכה שאין יוצאים בו בשבת (והוא גם מוקצה) אא"כ צבען (-טבלן) בשֶמֶן, או שיצא בהן שעה אחת מבעו"י - והיינו כרב אסי. ב) גבי הקש שעל המטה שאסור לנענעו, אא"כ היה מאכל בהמה, או שנתן עליו כר וסדין מבעו"י - והיינו כרב אסי.

[2] פי', כל מה שהצריך ת"ק מעשה הוא כשיכול לעשות בו מעשה הוכחה ליחוד - כגון עצים שיכול לקשרן, משא"כ בעפר שלא שייך בו מעשה סגי לכו"ע במחשבה.

[3] ס"ל דלכו"ע לא בעינן מעשה היכא שאינו בר מעשה

[4] ס"ל ששני הברייתות הם כר' יהודה שדבר שאינו מתכוון אסור, ונחלקו בדלהלן.

[5] וכל זה אליבא דר"ש דס"ל שכל שאינו משיר שיער בודאי - מותר, אולם אליבא דר' יהודה דאסר בנתר ובחול אסור גם כאן, כמבואר במאירי.

[6] תמהו התוס' על פירש"י, דאי מיירי שעושה זאת לתקן את הזיתים למתק מרירותן, ובעי האם בשבת מותר לעשות כן ולא חוששים לטירחא יתירא שעושה באוכל שראוי בין כה, או למוליד דבר חדש. הא אין זה קשור לענין סוגיין, והיה לגמ' להביאו בדיני סחיטה לקמן. ועוד, למה שיהיה אסור בחול משום הפסד אוכלין אם עושה זאת כדי לתקן את המאכל. ולכן פירשו שמיירי לעני רחיצה, שרוצה לפוצען כדי לחוף במימיהן פניו ידיו ורגליו, ועל זה השיב "וכי בחול מי התירו" - הא איכא הפסד אוכלין דנמאסין לאכילה.

עוד חומר לימוד על הדף