שבת דף מה. א

האם מותר להניח נר על גבי דקל בשבת וביו"ט או דחיישינן שמא יעלה באילן ליטלו?

בשבת ביו"ט
לר' יהודה מותר - דאף משיכבה הוא מוקצה ולא יטלטל אסור - שמא יעלה לטלטלו
לר' שמעון אסור - שמא יעלה לטלטלו

פירות דלהלן שהעלן לגג, האם יש בהם איסור מוקצה?

בגרוגרות וצימוקים באפרסקים וחבושים ושאר מיני פירות פצעילי תמרה
לר' יהודה יש מוקצה יש מוקצה [1] יש מוקצה
לר' שמעון [2] יש מוקצה אין מוקצה אין מוקצה

שבת דף מה: א

בהמות דלהלן, האם נקראות ביתיות או מדבריות?

יוצאות חוץ לתחום ולנות בתחום יוצאות בפסח
וחוזרות בחשון
אינן נכנסות לישוב כלל
לרבנן ביתיות מדבריות
לרבי ביתיות מדבריות

דברים דלהלן, האם הם מוקצה אליבא דר"ש [תוד'"ה הכא].

אפרוח מת אפרוח חי ביצת אפרוח בשר תפל
למר בר אמימר הוי מוקצה להר"ר יוסף: אינו מוקצה [3]
לתוס': מוקצה
הוי מוקצה אינו מוקצה
למר בריה דרב יוסף אינו מוקצה מוקצה הוי מוקצה אינו מוקצה

שבת דף מה: א

אליבא דרבה ורב יוסף, מה הדין במנורה לאמוראים דלהלן?

קטנה - הניטלת בידו אחת גדולה - שצריכה להנטל בב' ידים
לריש לקיש מותר לטלטלה אסור לטלטלה [4]
לר' יוחנן אסור לטלטלה אסור לטלטלה

"ור' יוחנן אמר אנו אין לנו אלא בנר כרבי שמעון", על איזה נר מיירי שסובר ר' יוחנן כר"ש?
[תוד"ה אין].

נר ישן של חרס
שלא הדליקו בו בשבת זו
נר של מתכת
שהדליקו בו בשבת זו וכבה
לביאור הראשון בתוס' [5] ס"ל כוותיה -
דלית ליה מוקצה מחמת מיאוס
לא ס"ל כוותיה -
דאית ליה מוקצה מחמת איסור
לביאור השני בתוס' לא ס"ל כוותיה -
דאית ליה מוקצה מחמת מיאוס [6]
לא ס"ל כוותיה -
דאית ליה מוקצה מחמת איסור

-------------------------------------------------

[1] והחידוש שיש במקרה זה, עד שהוצרכה הברייתא לשנותו אליבא דר' יהודה, הוא דס"ד דכיון שהיה אוכל מהם מתחלה, הו"א אף שהעלן לגג לא היו נקראים מוקצה, קמ"ל שכיון שהעלן - אסח דעתיה מיניה. וכתבו התוס' (בד"ה אוכל), דלפ"ז דוקא בדוחה בידים אז אמרינן שאפי' שהיה הולך ואוכל הוי מוקצה לר' יהודה, אולם אם היה אוכל מן האוצר, גם ר' יהודה מודה שמועיל לגלות שאינו מוקצה, דלא עשה שם מעשה דחייה בידים.

[2] ס"ל לחלק בין גרוגרות וצימוקים שהם מתקלקלים כשמניחן על הגג ורק אח"כ חוזרים להיות טובים לאכילה, ולכן מסיח דעתו מהם, משא"כ שאר הפירות שלא מתקלקלים.

[3] ס"ל דכיון שראוי לשתק בו תינוק כשבוכה - אינו מוקצה. אכן תוס' חולקים, דהא אמרינן לעיל גבי אפרוחים שעלו על הסל שהם מוקצה.

[4] משום שאדם קובע לה מקום מחמת כובדה. ור' יוחנן חולק, וס"ל שכל המנורות אדם קובע להם מקום, ומחמת כן אסור לטלטלם.

[5] ס"ל בתוס', שמה שפסק כאן ר' יוחנן בנר כר"ש, היינו בענין מוקצה מחמת מיאוס, ומה שלעיל במימרא של רב יצחק שס"ל לר' יוחנן כר' יהודה, מיירי בנר של מתכת שהדליקו באותה שבת, שיש בזה מוקצה מחמת איסור ובזה לא פסק כר"ש. והעירו התוס', שלפ"ז ריב"ל שפסק כר' שמעון ור' יוחנן שפסק כר' יהודה אינם מדברים על אותה ברייתא, דלר' יוחנן נתבאר עתה שפסק כר' יהודה באותה הברייתא דלעיל (סוף דף מד.) שאמרה: ר' יהודה אומר כל הנרות של מתכת מטלטלין חוץ מן הנר שהדליקו בו באותה שבת, ע"כ. אבל לא כר' יהודה שבברייתא הראשונה (בראש העמוד שם) שאמרה: מטלטלין נר חדש אבל לא ישן דברי ר' יהודה, ע"כ. דבזה לא פסק ר' יוחנן כר' יהודה. ואילו ריב"ל שפסק כר"ש, על כרחך פסק כברייתא זו דמטלטלין נר חדא אבל לא ישן, דרק שם נזכרו דברי ר"ש.

[6] ומה שאמר ר' יוחנן "אין לנו אלא בנר כר"ש" - אין הכוונה שהוא סובר כוותיה בנר, אלא הכוונה שאפי' ר"ש לא התיר אלא בנר (בין של חרס ישן ובין של מתכת שהדליקו בו באותה שבת) - אבל במנורה אפי' ר"ש מודה משום שאדם קובע לה מקום, וכדין מוקצה מחמת חסרון כיס שמודה בו ר"ש. ולפ"ז ר' יוחנן וריב"ל שניהם קיימי על הברייתא דמטלטלין נר חדש אבל לא ישן וכו', דבברייתא זו פסק ריב"ל כר"ש, ור' יוחנן פסק כר' יהודה לגמרי, אפי' לענין מוקצה מחמת מיאוס שאסור (נר חרס ישן).

עוד חומר לימוד על הדף