שבת דף לה. א

מצינו ב' מחלוקות בין רבה לרב יוסף בשיעורים, אחת ההיפך מהשניה [1], מה הן?

שיעור בין השמשות [2] טלטול כוורת גדולה בשבת
לרבה ג' רבעי מיל (י"ג וחצי דקות) בת ב' כורי שרי לטלטל בת ג' אסור [3]
לרב יוסף ב' שלישי מיל (י"ב דקות) בת ג' כורי שרי לטלטל בת ד' אסור

הרוצה לידע שיעורו של ר' נחמיה וכו', מה יעשה, ומה ידע? [תוד"ה וירד].

יניח חמה בראש הכרמל וכו', מתי יניח? כשיעלה זה שיעורו של ר' נחמיה, מתי זה?
לרש"י סמוך לשקיעה
כשנראית בראשי ההרים
הוי לילה גמור
לתוס' [4] הוי תחילת ביה"ש [5]

שבת דף לה: א

כיצד פסק רבה הלכה כר' יהודה וכר' יוסי ולחומרא, וכיצד יכל עוד לפסוק? [תוד"ה הקשה].

כיצד פסק? כיצד יכל עוד לפסוק?
בענין שבת כר' יהודה - בערב שבת להקדים כר' יוסי - במוצאי שבת לאחר [6]
בענין תרומה כר' יוסי - לענין אכילה לאחר [7] כר' יהודה - לענין הטבילה להקדים

מה המחלוקת בתקיעה השלישית והרביעית, מה היו עושים בהן?

תקיעה שלישית תקיעה רביעית
לר' נתן להדליק את הנר -----
לר' יהודה הנשיא לחלוץ תפילין להדליק את הנר

-------------------------------------------------

[1] במחלוקת גבי ביה"ש לרבה הוא השיעור הגדול ולרב יוסף הקטן, ולגבי כוורת להיפך, לרבה הוא השיעור הקטן ולרב יוסף הגדול.

[2] מבואר בעמוד הקודם, שנחלקו רבה ורב יוסף מתי מתחיל זמן בין השמשות אליבא דר' יהודה, דלרבה מתחיל מהשקיעה - דהיינו בזמן שפני מזרח עדיין מאדימין, ולרב יוסף מתחיל בין השמשות אח"כ משעה שהכסיף התחתון ולא הכסיף העליון, ולשניהם מסתיים בין השמשות באותה שעה - בצאת הכוכבים, והסימן לזה הוא מתי שהכסיף העליון והשוה לתחתון. והחילוק בין רבה לרב יוסף הוא דקה וחצי, שהיא פלגא דדנקא דמיל (אחד חלקי י"ב ממיל). והחשבון הוא, כשניקח את המיל ונחלקו לי"ב חלקים, רבה ס"ל שמשך ביה"ש הוא ג' רבעי המיל - דהיינו ט' חלקים מתוך י"ב חלקי המיל, ואילו רב יוסף ס"ל שמשך ביה"ש הוא שני שלישי מיל - דהיינו ח' חלקים מתוך י"ב חלקי המיל. וא"כ החילוק ביניהם הוא אחד חלקי י"ב מהמיל.

[3] אמר אביי, בשעת מעשה לא התיר לי רבה אפי' בת ב' כורים, דס"ל כהתנא שאומר שכלי שמחזיק מ' סאה (דהינו כור ושליש) בלח [והוא גם מחזיק ב' כורים (ס' סאה) ביבש כשגודשו], כבר הוא נחשב כלי גדול שאינו מקבל טומאה (ומטעם שאי אפשר לטלטל אותו גם כשהוא מלא - דהוא ישבר, ואינו דומה לשק המטלטל בין ריקן ובין מלא), הרי שאין דרך לטלטל את הכלי הזה בחול, וא"כ גם בשבת מתבטל ממנו שם כלי מחמת כובדו ואסור לטלטלו. אכן כתבו התוס' (בד"ה ואפילו), שלענין מעשה, אין מתבטל הכלי משם כלי מחמת כובדו, כמו שמצינו שהיה מנהג ר' פדת לנעול את הדלת גם בשבת ע"י טלטול קורה הנישאת בעשרה בני אדם, וגם אביי לא קיבל את דברי רבה, והתיר לטלטל מנורה כבדה.

[4] הוקשה לתוס', דלפירש"י טבילתו תהיה בביה"ש, ואינה טבילה לענין תרומה, ומזה שהזכיר טבילה ש"מ שבא לומר שיש כאן טבילה מעלייתא. ולכן פירשו הם, שכשיעלה יתחיל רק ביה"ש.

[5] העירו התוס', דלפ"ז ה"ה דיכל לומר הרוצה לידע ביה"ש דר' יהודה נמי. דהניחא לפירש"י שמיירי על זמן הסיום, א"כ י"ל שזה הזמן דוקא לר' נחמיה, אולם על זמן ההתחלה בזה לא נחלקו ר' יהודה ור' נחמיה, (רק ר' יוסי חלק). ותירצו, דאליבא דרב יוסף כן יש מחלוקת, דלר' יהודה מתחיל משהכסיף התחתון ולא העליון, ואילו לר' נחמיה מתחיל בשקיעה ממש.

[6] ובכל אופן לא פסק כן, כי רצה לאשמועינן שדוקא ר' יהודה מחמיר לענין שבת להקדים, ואילו ר' יוסי מיקל אפי' בשבת החמורה - ושרי לעשות מלאכה בבין השמשות דר' יהודה.

[7] ופסק דוקא כן ולא כר' יהודה לענין להקדים את הטבילה, לחדש שאפי' בתרומה הקלה משבת, מחמיר ר' יוסי לאחר זמן אכילתה, או, דאפי' בתרומה דרבנן נמי מחמיר ר' יוסי. ור"ל דאמרו את שיטתם בכל ענין בין לחומרא ובין לקולא.

עוד חומר לימוד על הדף