שבת דף לד. א

מה הן הדברים שמותר לעשות עם חשכה (-בעוד יום), ומה מותר אפי' בספק חשכה (-ביה"ש)?

עם חשכה (-בעוד יום) בספק חשכה (-ביה"ש)
א לעשר את הודאי [1] לעשר את הדמאי
ב לערב עירובי תחומין [2] לערב עירובי חצרות
ג להדליק את הנר לטמון את החמין [3]

המניח עירוב מבעו"י ונאכל בביה"ש, או המניח עירוב ביה"ש, האם קנה עירובו?
[תוד"ה שניהם].

עירובי חצירות עירובי תחומין
לרש"י לר' יוסי: עירובו עירוב - דספק עירוב כשר [4]
לרבנן: אין עירובו עירוב - דספק עירוב פסול
עירובו עירוב
לתוס' [5] אין עירובו עירוב עירובו עירוב

מתי אין טומנין בדברים דלהלן, ומדוע?

מאימתי אסור? ומדוע?
בדבר שלא מוסיף הבל משחשכה (בביה"ש מותר) שמא ימצא קדרתו צוננת וירתיח
בדבר המוסיף הבל אפילו מבעוד יום שמא יטמין ברמץ וגחלים, ויבוא לחתות [6]

שבת דף לד: א

מאימתי מתחיל בין השמשות ומתי מסתיים?

מתחיל מסתיים
לר' יהודה בשקיעה [7] (אמנם ע' לקמן) הכסיף העליון והשוה לתחתון [8]
לר' נחמיה בשקיעה כדי שילך חצי מיל (ט' דקות)
לר' יוסי אחר סיום ביה"ש דר' יהודה [9] כהרף עין [10]

זב שראה ב' ראיות בביה"ש דליל א' ובביה"ש דליל ב', איזה ספקות יש בו ומה דינו? [רש"י]

כמה ראיות יש מה הדין?
שמא ביה"ש א' כולו מהיום, וביה"ש ב' כולו מהלילה [11] ראייה אחת
דיש הפסק יום
טהור [12]
שמא שני הביה"ש הם מהיום, או שניהם מהלילה,
או הא' מהלילה והב' מהיום
ב' ראיות
בשני ימים
טמא שבעה
ופטור מקרבן
שמא שני הביה"ש היה בהם גם מהיום וגם מהלילה ג' ראיות
בג' ימים
טמא שבעה
וחייב קרבן

אליבא דר' יהודה זמנים דלהלן מה דינם?

פני מזרח מאדימין הכסיף התחתון ולא העליון הכסיף העליון והשוה לתחתון
לרבה [13] בין השמשות לילה
לרב יוסף יום בין השמשות לילה

-------------------------------------------------

[1] דתיקון גמור הוא, ולכן אסור לעשות זאת בביה"ש, והגם דתיקון הוא רק שבות, קסבר תנא דמתניתין דגזרו על שבות ביה"ש ודלא כרבי.

[2] עירובי תחומין הוא תיקון מעליא ואסור לעשותו בביה"ש - דאסמכוה רבנן לעירובי תחומין אקרא, ודלא כעירובי חצירות שהם חומרא בעלמא. והגם שיש חומרא בעירובי חצירות דבעינן דוקא פת, ואילו בתחומין אפשר לערב בכל דבר. ביארו התוס' (בד"ה לא) שהקילו בעירובי תחומין דכיון שאין מערבין אלא לדבר מצוה, שיוכל לערב בכל דבר. (וזה דלא כמו ההו"א של ר"ת שסבר שמחמת שעירובי חצירות צריכים פת הם חמורים יותר).

[3] אבל משחשכה לא, אפי' בדבר שאינו מוסיף הבל, דגזרינן שמא ירתיח, כלומר שמא ימצא את קדרתו שנצטננה כבר, ויבוא להרתיחה קודם. אולם בביה"ש לא גזרו על זה, הגם שתנא דמתניתין ס"ל שגזרו על שבות גם בביה"ש, מ"מ כיון ד"סתם קדירות רותחות הן בביה"ש" לא חששו.

[4] אכן כל זה רק בדיעבד אם הניח את העירוב בביה"ש, אבל לכתחילה מבואר במשנתנו דאין מערבין עירובי תחומין בביה"ש.

[5] הוקשה לתוס' על פירש"י, דכל מה שאמר ר' יוסי שספק עירוב כשר, מיירי דוקא היכא שיש חזקה לעירוב לומר שהיה קיים בבין השמשות, אולם אם הספק גופא הוא ספק בלי חזקה כמו כאן, שהונח בביה"ש או שנאכל בביה"ש - שהספק הוא ביה"ש עצמו, בזה לא אמר ר' יוסי שספק עירוב כשר. ולכן מפרשים דמיירי בעירובי חצרות דקילי, ומהני גם בספק.

[6] פי', בתבשיל שלא התבשל כל צרכו יש לחשוש שמא יצטרך לחתות בו משחשכה אם יטמין ברמץ שיש בו גחלת, ומתוך חשש זה גזרו בכל התבשילים אפי' בתבשיל שהתבשל כל צרכו, וכן גזרו בכל דבר שמוסיף הבל אפי' שלא שייך בו שמא יחתה, כדי שלא יבוא להטמין ברמץ שיש בו גחלת ששייך בו חיתוי. (וכל זה לפירש"י וגירסתו. והרי"ף יש לו גירסא אחרת, וע' רמב"ן).

[7] לכאורה הכוונה לשקיעה שלנו המפורסמת בלוחות - בשעה שנעלם גלגל חמה מעינינו. וזו שיטת הגאונים. אכן ר"ת (לקמן בתוד"ה תרי), ס"ל שמיירי כאן בשקיעה השניה, אחר שנכנסת החמה בעובי הרקיע ומפסיקה לשלוח את קרניה להאיר בכיפת השמים.

[8] פי', בצד מזרח ממהר להכסיף (-השחיר) התחתון, והטעם, דכל שמתקדמת השמש לשקוע במערב, כך משחיר במזרח מלמטה ואח"כ למעלה, וכשהושוותה ההכספה בצד מזרח למעלה כמו למטה, אז הוא לילה ודאי.

[9] כך היא הסכמת הסוגיא לקמן (דף לה.).

[10] ובמשך הזמן הזה של כהרף עין יש להסתפק לכל הספיקות הנ"ל, האם כולו מהיום, או כולו מהלילה, או חלק מהיום וחלק מהלילה. - תוד"ה רבי.

[11] תמהו תוס' (בד"ה ספק) על פירוש זה, דהא ודאי אם ביה"ש אחד כולו מהיום גם שלמחרת כולו מהיום, ולא יתכן לומר שחלקו מהיום וחלקו מהלילה. ולכן פירש רשב"ם שמיירי שראה במוצאי שבת בביה"ש, ובמוצאי יום ראשון לא ראה, ובמוצאי יום שני ג"כ ראה, ועתה אם נאמר שביה"ש כולו מן היום או כולו מן הלילה - טהור, דהרי אין כאן שני ימים רצופים. ואם נאמר שחלק מן היום וחלק מן הלילה, הרי שיש כאן אפי' ד' ראיות וטמא ומביא קרבן. והקשו תוס', חדא דמשמע דמיירי שראה ברצופין. ועוד דלדבריו יש רק ב' ספיקות, או טהור או טמא - ומביא קרבן, ואין ספק שמא טמא בב' ראיות ואינו מביא קרבן. ועוד דאם מיירי שראה כל ביה"ש - בזמן כזה יש כדי ג' ראיות, ובראיה ארוכה יכול להטמא בפעם אחת ולהביא גם קרבן. ולכן מפרש ר"ת כדרך רש"י הנ"ל, אלא שלא מיירי שראה כל בין השמשות אלא משהו מביה"ש, ולכן יש להסתפק גם בראיה הראשונה וגם בראיה השניה, האם היו שניהם מן היום או שניהם מן הלילה, או אחד מן היום ואחד מן הלילה, או שהיה בראייה גם מהיום וגם מהלילה.

[12] מטומאת זב, ודינו כבעל קרי לטומאת ערב.

[13] נמצא, שלרבה מתחיל ביה"ש בשעת השקיעה, ולרב יוסף מתחיל משהכסיף התחתון ולא העליון.

עוד חומר לימוד על הדף