שבת דף כט. א

אליבא דרבא / רבה [1] פתילת הבגד שקיפלה ולא הבהבה, מה דינה לענין טומאה ולענין הדלקה?

לענין טומאה לענין הדלקה - בכל שבתות השנה [2]
לר' אליעזר טמאה -
דקיפול אינו מועיל ויש לה שיעור
אין מדליקין -
דבעינן דוקא פתילה או סמרטוט [3] מחורך
לר' עקיבא טהורה -
דקיפול מועיל ואין לה שיעור
מדליקין -
דאין צריך להבהב את הפתילה

האם מסיקים בדברים דלהלן ביו"ט?

א) בכלים [4]
ב) תמרים
ג) אגוזים ד) מעיו של אווז (תוס') [5]
א) שברי כלים שנשברו ביו"ט
ב) גרעיני תמרים פרסייתא [6] שאכלן ביו"ט
ג) קליפות אגוזים שאכלן ביו"ט
לר' יהודה מסיקים אין מסיקים
לר' שמעון מסיקים מסיקים

אליבא דרב המנונא פתילת הבגד שקיפלה ולא הבהבה, מה דינה לענין טומאה ולענין הדלקה?

לענין טומאה [7] לענין הדלקה - בכל שבתות השנה
לר' אליעזר טמאה -
דגם מטלית פחותה מג' שהתקינה חשובה
אין מדליקין -
דבעינן דוקא מהובהב [8]
לר' עקיבא טהורה -
דאינה חשובה לקבל טומאה
מדליקין -
דאין צריך להבהב את הפתילה

שבת דף כט: א

מטלניות שהתקינם לפקק בהם את המרחץ או לנער בהם את הקדרה, או לקנח את הרחים,

מה דינם באופנים דלהלן? [רש"י].

כשזרקן לאשפה הניחן אחר הדלת תלאן במגוד
(-יתד)
כשהניחן בקופסא
לר' אליעזר טהורים טמאים
(אינו מן המוכן)
טמאים
(מן המוכן)
לר' עקיבא בהו"א טהורים טהורים
(אינו מן המוכן)
טמאים
(מן המוכן)
טמאים
לר' יהושע
ור"ע במסקנא
טהורים
(אינו מן המוכן)
טהורים
(מן המוכן)
טמאים

לשיטת תוס' מה נקרא מוכן ומה נקרא שאינו מוכן וכלפי מה? [תוד"ה בין (בעמוד א')].

תלאן במגוד (-יתד) הניחן אחר הדלת
לר' אליעזר טמאים (מן המוכן) טמאים (אינו מן המוכן [9])
לר' עקיבא בהו"א טמאים (מן המוכן) טהורים (אינו מן המוכן)
לר' יהושע ור"ע במסקנא טהורים (מן המוכן [10]) טהורים (מן המוכן)

האם מותר ליקוב שפופרת ביצה, או שפופרת של חרס, וליתנה על פי הנר שתנטף לתוכו,
או למלא קערה שמן ולתת אותה בצד הנר, ולמשוך את הפתילה מהנר לתוכה שתשאב ממנה?

שפופרת של חרס מחוברת ע"י היוצר שפופרת של ביצה, או של חרס שאינו מחובר.
וכן למלא קערה שמן בצד הנר וכו'
לרבנן מותר אסור
לר' יהודה מותר מותר

האם מותר לגרור ספסל באופנים דלהלן?

בספסל קטן וקל שאפשר להרימו בספסל גדול וכבד דאי אפשר להרימו
לר' יהודה,
אפי' בעלית שיש [11]
אסור לר' ירמיה: אסור
לעולא: מותר
לר' שמעון לר' ירמיה: אסור
לעולא: מותר
מותר

-------------------------------------------------

[1] הוכיחו תוס' (ד"ה רבא), דגרסינן הכא רבה, דמזה שתירץ כאן רק את מחלוקתם לענין הדלקה, משמע שלענין טומאה ס"ל כתירוץ רב אדא בר אהבה, ואילו לקמן (בעמוד ב') רבא אית ליה שינויא דרב המנונא, ולכן נראה דגרסינן הכא רבה.

[2] ודלא כרב אדא בר אהבה דלעיל, שהעמיד שמיירי דוקא בערב שבת שהוא יו"ט.

[3] תוס' (בד"ה ולא), הביאו שבתוספתא גרסינן דאין מדליקין בסמרטוט כלל אפי' מחורך.

[4] והגם שאח"כ הרגילות להפך בהם, ואליבא דר' יהודה יש לכאורה לאסור, דכיון שהתחילו להדליק נעשו שברי כלים ביו"ט. מ"מ אם מרבה עליהם עצים מוכנין - השברי כלים בטלים, ויכול להפך בהכל.

[5] ביארו התוס' (בד"ה אכלן), דבזה מודה ר' יהודה ולא דומה לגרעין של תמר, דהמעים של אווז שנשחט מעיו"ט אינם צורך האווז לשומרו שלא יתקלקל, וכיון דמעוד יום דעתיה למיתביה לשונרא אם יסריחו, חשובה הכנה מעולה, אבל כאן הגרעינין צריכים לשמור על האוכל - התמר שלא יתקלקל, וחשובים כאוכל עצמו עד שיאכל התמרים, ולכך רק כשאוכל את התמר ומשאיר הגרעין נעשים פסולת - והוי נולד.

[6] מבואר בגמ' דדוקא בפרסייתא - שהם תמרים שמתבשלות היטב ולא נשאר עליהם אוכל, בזה יש איסור אליבא דר' יהודה. אולם בארמיאתא שאינם מתבשלות יפה ונשאר מהאוכל על הגרעין - מותר לכו"ע, דעדיין ראוים לאדם.

[7] ומיירי במטלניות פחותות מג' אצבעות שהתקינם לפקק בהם את המרחץ או לנער בהם את הקדרה, דר"א ס"ל שמקבלות טומאה, ור"ע ס"ל שאינם מקבלות טומאה, וכדלהלן בטבלא הבאה.

[8] כן פירש"י (בעמוד ב' בד"ה של בגד), שלענין הדלקה הטעם כדלעיל, דבעינן לר"א פתילה מחורכת.

[9] ומפרש ר' אליעזר למה הוא קורא לזה אינו מן המוכן, הגם שס"ל שהוא טמא, והוא משום שכלפי הניחן בקופסא חשוב אינו מוכן.

[10] ומפרש ר' יהושע למה הוא קורא לזה מן המוכן, הגם שס"ל שהוא טהור, והוא משום שכלפי הניחן באשפה חשוב מוכן.

[11] וביארו התוס' (בד"ה גזירה), דגזירה זו דוקא בעיר שיש בה עליות של שיש ועליות רגילות שיש בהם חול ועושה בהם חריץ, אולם בעיר כמחוזא שכולה מרוצפת, אין לגזור מחוזא אטו שאר מקומות.

עוד חומר לימוד על הדף