שבת דף כה. א

האם מותר להנות ממעשר שני, ביכורים, תרומה וקדשים?

מה הדין? ומנין?
מעשר שני אסור דכתיב "ולא ביערתי ממנו בטמא"
ביכורים אסור משום דהוקש למעשר (-תוד"ה הא)
בתרומה מותר לרב נחמן: דכתיב "ואני נתתי לך את משמרת תרומותי" [1]
לרב אבהו: דכתיב במעשר "ממנו" - הוא ולא תרומה
לרב נחמן בר יצחק: דכתיב "תתן לו" - ולא לאורו [2]
בקדשים אסור ק"ו ממעשר הקל (בתוד"ה הא, הביאו צד שהוקש למעשר)

מה החילוק בין כרת למיתה בידי שמים? [תוד"ה כרת].

כרת מיתה בידי שמים
לרש"י ימיו נקצרים וגם הולך ערירי בלא בנים [3] ימיו נקצרים אבל אינו הולך ערירי
לפי' א' בתוס' שאינו מגיע לששים שנה כשמת בשביל עון זה - ובלא זמן קבוע
לירושלמי שאינו מגיע לחמשים שנה שאינו מגיע לששים שנה

שבת דף כה: א

האם הדלקת נר בשבת היא חובה? [תוד"ה הדלקת].

עיקר הדלקת נרות שבת במקום הסעודה דוקא
להו"א דאביי חובה [4] אינה חובה
לרבא חובה חובה

שבת דף כה: א

האם סדין שעשוי מפשתן חייב בציצית? [תוד"ה סדין].

אליבא דב"ש אליבא דב"ה
לפירש"י [5] פטורים אפי' מדרבנן מתכלת
(וחייבים בלבן של פשתן)
לר' יהודה בר אילעאי: חייבים גם מדרבנן
לתלמידיו: מדאורייתא חייבים ורבנן גזרו
לתוס' [6] פטורים לגמרי מציצית -
והכי ס"ל לתלמידי ר' יהודה ב"א
חייבים גם מדרבנן -
והכי ס"ל לר' יהודה בר' אילעאי

-------------------------------------------------

[1] ודייקינן מלשון "תרומותי" דבשני תרומות הכתוב מדבר, אחת טמאה ואחת טהורה, ואמרה תורה - שלך תהא להסיקה תחת תבשילך. והקשו התוס' (בד"ה כך), דבמס' בכורות (דף לד.) דרשינן מ"תרומתי" אחת תרומה טהורה ואחת תלויה שלשניהם צריך לעשות שימור. ותירצו, דתיבת "תרומותי" נדרשת פעם על תיבת "משמרת" - ומזה דרשינן שצריך לשמור גם לטהורה וגם לתלויה, ופעם על תיבת "לך" - ומזה דרשינן שצריך לתת לכהן גם תרומה טהורה וגם טמאה.

[2] ודייקינן מכלל דבת אורו היא. והקשו התוס' (בעמוד ב' בד"ה תתן), דאולי בא לומר שצריך לתת לו דבר ששוה פרוטה, ולא דבר שאינו שוה כלל, ומנין לדייק לו ולא לאורו. ותירצו, דמתיבת "תתן" - אני שומע דבעינן דבר ששוה פרוטה, ומהיתור של תיבת "לו" - דייקינן "לו" ולא לאורו, מכלל דבת אורו היא.

[3] אכן נחלקו בזה ריב"א ור"ת, דריב"א ס"ל שדין ערירי הוא רק במי שנכתב בו להדיא "ערירי" עם הכרת, ואילו ר"ת ס"ל שבכל כרת יש בו ערירי. עוד כתבו התוס' דדין ערירי הוא דוקא אם יש לו בנים קטנים שנענשים בעון אבותיהם, אבל בנים גדולים לא.

[4] ביארו התוס', דודאי לא ס"ד דאביי שאין צריך להדליק נר לשבת, דמשנה מפורשת לקמן (דף לא:) שנשים מתות בשעת לידתן על שאינן זהירות בהדלקת הנר, אלא מיירי על מלבד מה שמדליק נר בביתו, דס"ד דאביי שדוקא בביתו חייב אבל לא צריך להדליק ג"כ במקום סעודתו, ולכן הקשה "ויצא" - דלא איכפת לי שיאכל במקום שאין נר, ועל זה השיב רבא שחובה לאכול במקום נר.

[5] הנה פרשת כלאים ופרשת ציצית סמוכות בתורה, דכתיב (דברים כב:יא-יב) "לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו. גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ". ומי שדורש סמוכים, ס"ל דאף שאסור כלאים, מ"מ בציצית מותר, ונותן פתיל תכלת על בגד פשתן. ופירש"י דב"ש לית להו סמוכין, וס"ל שלא הותרו כלאים בציצית. ואילו ב"ה מחייבין - דדרשי סמוכין, אלא שנחלקו ר' יהודה בר אילעאי ותלמידיו, האם רבנן גזרו בה משום כסות לילה, דהיינו שמא יהיה לו כסות מיוחד ללילה ויטיל בה ציצית - ונמצא לובש כלאים שלא במקום מצוה. ובתוס' הוסיפו עוד טעם שגזרו שמא יקרע כסותו. ועוד הביאו מרש"י בתשובה שכל הגזירה היא דוקא על התכלת, אבל במינו חייב, דהיינו שחייב לתת בה לבן של פשתן לשם ציצית. ולפ"ז גם בשמעתין מיירי הכי שנתנו ציציות של פשתן בסדניהן, אלא שהחביאו כנפי כסותן מחמת שלא נתנו שם תכלת.

[6] פירשו התוס', דלכו"ע אית להו סמוכין, וגם ב"ש מודים שמדאורייתא חייבין בתכלת, ורק פטרי ב"ש מדרבנן משום כסות לילה או שמא יקרע, והלכתא כב"ש וכן ס"ל לתלמידי דר' יהודה בר' אילעאי. ופטורים גם מלתת לבן של פשתן (ולכן נקט לשון פטורים ולא לשון אוסרים), והנותן ציצית ומברך - מברך ברכה לבטלה.

עוד חומר לימוד על הדף